בעוד פעילים ומנהיגי תנועות חברתיות יוצרים שיחות ומודעות, עבודתם של פוליטיקאים, עורכי דין ושופטים היא שמחזקת את המאמצים הללו בבתי המשפט.

אבל זה עדיין במידה רבה תחום הנשלט על ידי גברים. נשים הולכות ללימודי משפטים כמעט באותו קצב כמו גברים, ובכל זאת הן משלימותרק 34%של אלה העוסקים במקצועיות.

"יש עדיין אתגרים בכיתה, שבה גברים נוטים להיות בטוחים יותר ומעורבים יותר בגלל האקלים החברתי", אומר דבון פורטר, בוגר לאחרונה במשפטים של ייל.ניתן למעוך.

למרות האתגרים הללו, יש נשים רבות ששברו מחסומים ומשתמשות בכוחן הפוליטי כדי לחולל שינוי חברתי. מהרמה המקומית ועד הפדרלית, עבודתן של נשים במשפטים הייתה בעלת ערך רב בקידום צדק חברתי.

ככל שאנו מגיעים לסוףחודש ההיסטוריה של הנשיםבארה"ב, שהנושא שלה השנה הוא "הוקרת נשים בשירות הציבורי ובממשלה", ריכזנו 11 פורצות דרך משפטיות שבמקרה הן נשים.

מהגנה על זכויות הפגיעים ועד ליצירת מרחב שיותר נשים יוכלו להיכנס לתחום, נשים אלו מובילות את הדרך.

1. מרילין מוסבי

מוסבי הוא פרקליט המדינה בבולטימור סיטי, מרילנד. בגיל 35 בלבד, היא ה-התובע הראשי הצעיר ביותרבכל עיר גדולה בארה"ב. רק ארבעה חודשים בתפקיד הזה, היאהוביל את התיקנגד השוטרים שהואשמו במותו של פרדי גריי ב-2015.

מוסבי באה משורה ארוכה של אכיפת חוק - שני הוריה, דודיה וסבה היו כולם שוטרים. כשגדלה בסביבה זו, היא הייתה עדה לעתים קרובות לתקלות בשיטור האמריקאי. היא אמרה את זהבאמצעות מעשיהם, היא "למדה על החשיבות של לקיחת אחריות על הבחירות והטעויות שאנו עושים".

2. יהודית רזניק

רזניק הוא הארתור לימןפרופסור למשפטים באוניברסיטת ייל. בנוסף להוראה, חיבר רזניק מספר ספרים משפטיים, כולל את זוכת הביקורתמייצג צדק.

לאחרונה, רזניק הוכר עבור הזמן בתא דו"ח שעליו עבדה עם יוהנה קאלב ושרה באומגרטל. הדוח הזה על בידוד ממושך של אנשים בכלא, היא מספרתניתן למעוך,הוא הראשון מסוגו מזה למעלה מעשור. הנשיא ברק אובמהאפילו ציטט את זהבמאמר הדעה שלו על הבידוד.

"יש הרבה מה לתקן, אבל נראה שהרבה אנשים רוצים לעשות את התיקון".

למרות הכרת תודה על ההכרה של אובמה, רזניק מודעת לכך ששינוי בקנה מידה גדול "ידרוש עבודה רבה ומחויבות שחורגת מההשפעה הפיסקלית אבל מבינה את הנזק בבידוד אנשים", היא אומרת.

בעודו מצפה לשינוי בכליאה בארה"ב, רזניק משקף את הצעדים שנעשו עבור נשים בחוק וכוח העבודה בכלל.

"אני זוכרת שהייתי אחת משתיים או שלוש נשים בפקולטה, אבל עכשיו אנחנו מהווים כרבע. אפילו עצם הרעיון שהטרדה מינית אסורה הוא שינוי אדיר. פעם זה היה מקובל כמשהו שצפוי לקרות בתור אישה במקום העבודה", היא אומרת.

עבודתה של רזניק כפרופסור למשפטים היא חלק מאמונתה ששינוי חברתי הוא "פרויקט בין-דורי". כדי שחוקים ומדיניות ישתנו, היא מאמינה שאנשים מכל המינים והגזעים חייבים לרצות לראות אותם משתנים.

"יש הרבה מה לתקן, אבל נראה שהרבה אנשים רוצים לעשות את התיקון", היא אומרת.

3. מרגריט גואלטירי

גואלטירי הוא עורך הדין המנהל ב-מרכז תמיכה לעורכי ילדיםבפנסילבניה. ארגון זה שבסיסו בפילדלפיה מגן על זכויותיהם של ילדים מוזנחים ומתעללים בגישה הוליסטית. ב-20 שנות הניסיון שלה בהסברה לילדים, מספרת גולטיריניתן למעוך,היא למדה ש"כל לקוח מרוויח הכי הרבה כשגם עו"ד וגם עובד סוציאלי עובדים איתם ביחד".

גישה זו, לדבריה, היא תוצאה של עבודה בעבר בעבודה סוציאלית במשך שמונה שנים. היא סבורה שבמקרים אלו של הזנחה והתעללות בילדים יש יותר מדי גורמים כדי שהחוק יתמודד לבד, "כולל שימוש בסמים משפחתי, בריאות נפשית ועוני".

4. רות באדר גינסבורג

גינסבורג, יחד עם סוניה סוטומאיור ואלנה קגן (למטה) הן שלוש הנשים הנוכחיות בבית המשפט העליון. למרות שהן עדיין המיעוט מבין שישה גברים, לנשים אלו הייתה השפעה רבה על חייהם של אמריקאים, במיוחד נשים אחרות, במהלך הקריירה שלהן במשפטים. כולם היו חיוניים בשמירה על חוק הטיפול בר השגה ב-2015, ופסיקת איסור נישואים חד מיניים אינם חוקתיים.

גינסבורג הצטרפה לבית המשפט העליון ב-1993 לאחר קריירה ארוכה של הגנה על זכויות נשים. היא החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת הרווארד בעודה גידלה את ילדה הראשון. למרות שהייתה בסביבה גברית דומיננטית, גינסבורג הצטיינה בלימודים והייתה האישה הראשונה שהצטרפה ל-סקירת חוק הרווארד.

בשנות ה-70 היא כיהנה כמנהלת פרויקט זכויות הנשים של ACLU, כשהיא טענה שישה תיקים בפני בית המשפט העליון. לפני שכיהן בבית המשפט העליון, גינסבורג היה חבר בבית המשפט לערעורים בארה"ב במשך 13 שנים.

5. סוניה סוטומאיור

סוטומאיור הפך לשופט לטינה הראשון בבית המשפט העליון באוגוסט 2009 לאחר שכיהן בבית המשפט לערעורים בארה"ב (גם הלטינה הראשונה) במשך 10 שנים. סיפורו של סוטומאיור, שנולד בברונקס להורים פורטו ריקנים וגדל בפרויקטי דיור, הוא סיפור של משמעת ומחויבות להצלחה.

היא סיימה את לימודיה בבית הספר למשפטים של ייל ומיד החלה לתבוע תיקים כעוזרת התובע המחוזי של מנהטן ב-1979. סוטומאיור נודעה ביכולתה לראות את ההשלכות האמיתיות של החוק, ואפילו פנתה אליה.חוויות משפחתיות משלו.

6. אלנה קגן

קגן הצטרפה לבית המשפט העליון ב-2010 לאחר ששימשה כפרקליטת הכללית הראשונה של ארה"ב במשך שנה אחת. היא ידעה שהיא רוצה להיות שופטת מאז אגיל מוקדם, והתלבשה בהתאם לתמונת השנתון שלה בתיכון.

הקריירה של קגן התאפיינה בביטחון העצמי שלה במתן דעות, גם אם המשמעות הייתה קונפליקט. למרות שלא היה לה ניסיון קודם כשופטת, קגן עבד כפקיד אצל השופט תורגוד מרשל בתקופתו בבית המשפט - מערכת יחסים מלאה בכבוד, אך עמוסה לעתים קרובות בחילוקי דעות על החוק.

ב-2003 היא הפכה לדיקנית הראשונה של בית הספר למשפטים בהרווארד, שם אסרה על מגייסים צבאיים בקמפוס בגלל מדיניות "אל תשאל, אל תספר".

7. לורטה לינץ'

לינץ' משמש כיום כיוֹעֵץ מִשׁפָּטִי לְמֶמְשָׁלָהשל ארצות הברית. מועמדת על ידי הנשיא ברק אובמה בנובמבר 2014, לקח כמעט חמישה חודשים עד להשבעה - יותר מכל מועמדת בעבר.30 שנה.

מסירותה לצדק חברתי ניכרה מאז עבודתה במשרד התובע של ארה"ב עבור המחוז המזרחי של ניו יורק במהלך שנות ה-90. במהלך שהותה שם, לינץ' העמדה לדין במקרים של זכויות אזרח, שחיתות ציבורית ופשע אלים. אחד המקרים הבולטים שלה היה העמדה לדין של השוטרים האחראים להכאה ותקיפה מינית של מהגר מהאיטיאבנר לואימה.

במהלך תקופתה כיועץ המשפטי לממשלה, לינץ' עשתה זאתהפליל את פיפ"אעל 47 סעיפי אישום של הלבנת הון וסחטנות, והכריזהטבות נישואים פדרליותלבני זוג חד מיניים.

8. ג'סיקה דומינגז

דומינגזהוא עורך דין הגירה שבסיסו בסטודיו סיטי, קליפורניה. היא היגרה לאמריקה כשהייתה בת 14 עם תוכניות להיות עורכת דין. אולם לפני שהצליחה להשיג מטרה זו, דומינגז התמודדה עם רבים מאותם אתגרים של אלה שהיא מייצגת כיום - להפוך לאזרח ולהבטיח את זכויותיה כמהגרת.

15 שנים לאחר שהגיעה לארה"ב, היא נרשמה לקולג' הקהילתי והחלה את דרכה לקראת תואר במשפטים.

כיום, דומינגז ידועה הן מקומית והן בינלאומית בשל מסירותה להגן על זכויות המהגרים לארה"ב, ולחנך את הקהילה שלה לגבי זכויותיהם החוקיות.

ידוע בתורמלאך הצדק("מלאך הצדק") בקהילה שלה, היא קיבלה את השם לאחר שעזרה לשחרר אישה חפה מפשע מהכלא לאחר ריצה של 20 שנה. מודע לזכות הכרוכה אפילו בהעסקת עורך דין, דומינגז משתמש כיום ב-ערוץ יוטיובלספק מידע למי שאינה יכולה לייצג ישירות.

9. גלוריה אלרד

אלרד נאבקת למען זכויות נשים כבר כמעט 40 שנה. בנוסף לטיפול ביותר תיקי זכויות נשים מכל אחד אחר במדינה, היאמוּצָקמייצג גם קורבנות של אפליה על בסיס גזע, גיל, יכולת גופנית ונטייה מינית.

"תפקידי להעצים את מרשי, ולהראות להם שיש בכוחו לדרוש צדק".

"תפקידי להעצים את הלקוח שלי, ולהראות להם שיש לו את הכוח לדרוש צדק", אומר אלרד.ניתן למעוך.

בנוסף להיותה אשת חוק, אלרד היא גאהפֶמִינִיסט, מה שהשפיע רבות על חוויותיה. כסוכנת של שינוי, אלרד אומרת שהיא מותקפת לעתים קרובות "על ידי אלה שהיו רוצים לשמור על הסטטוס קוו ולא לשנות את גרימת העוול שלהם לנשים".

מורשת הלחימה של אלרד למען זכויות נשים נמשכת גם דרך בתה ונכדתה, שהן גם עורכות דין פמיניסטיות. היא אמנם ראתה שיפורים בחוויות של נשים צעירות במשפטים, אומרת אלרדניתן למעוךלא היו מספיק.

בנוסף לייצוג שוויוני, היא גם מאמינה שנשים במשפטים צריכות להיות מעורבות יותר בעבודה למען צדק חברתי.

"אנחנו זקוקות ליותר עורכי דין שנושאים תיקי זכויות נשים כדי לעזור למי שלא התמזל מזלנו להיות עורכי דין", היא אומרת.

10. קתרין קימפל

קימפל הוא השותף מנהלשלסנפורד, הייזר, קימפל, LLPמשרד DC. על עבודתה במקרים של מניעת אפליהוחוקי השכר, קימפל נבחרה לאחת מעורכי הדין ההישגיות ביותר ונרשמה בין "DC 40 מתחת לגיל 40" על ידיכתב עת למשפט לאומי. היא הקדישה זמן למקרים שנלחמים נגד תקרות הזכוכית שעדיין קיימות.

קימפל לימד דרך Teach for America לפני שהחליט ללכת לבית ספר למשפטים, מונע על ידי אתשוקה לצדק חברתי. אחד המקרים הבולטים שלה היה ערעור החוקתיות של הבידוד בן ארבעה עשורים.אנגולה 3. אלברט וודפוקס, האחרון מבין השלושה, היהמְשׁוּחרָרבפברואר 2016.

קימפל משמש גם כיועץ מובילעבור פרופסור קולומביה אנרצ'טה רבינה בההטרדה מיניתתביעה נגד האוניברסיטה.

11. אמל קלוני

קלוני עשתה לעצמה שם בתורעוֹרֵך דִיןשל המשפט הבינלאומי וזכויות האדם. בין התיקים הרבים שלה היותובע במוחמד פהמי, שבה ייצגה את אאל ג'זירהעיתונאי שנעצר במצרים לאחר משפט לא הוגן.

בנוסף לייצוג יחידים, קלוני היה יועץ בפאנלים של האו"ם, התובע הכללי של בריטניה ומכון זכויות האדם של איגוד עורכי הדין הבינלאומי. קלוני מתקבל גם לבר הלונדוני וגם בניו יורק, וכיום הוא פרופסור אורח בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה.

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.