מדינות ברחבי העולם עדיין לא עושות מספיק כדי להגביל את פליטת גזי חממה שגורמת להתחממות כדור הארץ, מזהיר דו"ח חדש.

תוך כדי התקדמות, חדשדו"ח האו"םאומר כי באופן קולקטיבי מדינות אינן בדרך להכיל את ההתחממות הגלובלית לרמה שנקבעה על ידי מנהיגים בהסכם האקלים של פריז. כרגע אנחנו במסלול לראות בין 3 ל-3.2 מעלות צלזיוס, או כ-5.8 מעלות פרנהייט, של התחממות עד שנת 2100.

במילים אחרות, מדינות התחייבו רק לכשליש מהפחתות הפליטות הנדרשות כדי לעמוד ביעד הטמפרטורה של הסכם פריז, כך עולה מהדו"ח.

עליית טמפרטורה כה מהירה וגדולה תוביל לשינויים מסוכנים באקלים, מהמסה מהירה של יריעות קרח בקוטב, עליית מפלס הים שעלולה להציף ערי חוף ברחבי העולם, ועד גלי חום תכופים וקיצונים יותר, שריפות בר ואירועי משקעים כבדים.

הדו"ח מצטט כמה מאירועי האסון של 2017, כולל הוריקן הארווי, שגרם לסופת הגשם הכבדה ביותר בתולדות ארה"ב, כמבשרים על מה שעשוי לבוא ברחבי העולם.

"שנה אחת לאחר כניסת הסכם פריז לתוקף, אנחנו עדיין מוצאים את עצמנו במצב שבו אנחנו לא עושים כמעט מספיק כדי להציל מאות מיליוני אנשים מעתיד אומלל", אמר אריק סוליהיים, ראש תוכנית הסביבה של האו"ם. הצהרה.

"זה לא מקובל. אם נשקיע בטכנולוגיות הנכונות, ונבטיח שהמגזר הפרטי יהיה מעורב, עדיין נוכל לעמוד בהבטחה שהבטחנו לילדינו להגן על עתידם. אבל אנחנו צריכים להתמודד עם התיק עכשיו".

כפי שסולהיים מציע, למדינות יש חלון זמן קצר שבמהלכו הן יכולות לצמצם את מה שהדו"ח מכנה "פער מסוכן" בין קיצוץ הפליטות המוסכמים לבין מה שבעצם הכרחי כדי לעמוד ביעדי פריז. אלא אם כן יתחייבו קיצוץ משמעותי בפליטות עד 2020, סביר להניח שלא ניתן יהיה לעמוד ביעד של 1.5 מעלות צלזיוס, או 2.7 מעלות פרנהייט, לאחר 2030, וגם היעד של 2 מעלות יהיה כמעט אבוד.

את הפער עצמו, הנמדד במיליארדי טונות של פליטת פחמן דו חמצני בשנה, לא בלתי אפשרי לצמצם או אפילו לסגור לגמרי, אם ייפרסו הכלים הנכונים. אלה כוללים הגבלת כריתת יערות, פריסת יותר מתקני אנרגיה מתחדשת תוך הגבלת בניית מפעלי פחם חדשים, ושיפור היעילות האנרגטית של כל דבר, החל מכוניות ועד מבנים.

על פי "דוח פערי הפליטות", שפורסם על ידי תוכנית הסביבה של האו"ם ונועד ליידע את הדיפלומטים בפסגת האקלים הקרובה בבון, גרמניה, פער הפליטות הנותר הוא בין 11 ל-13.5 מיליארד טון פחמן בשנה בהשוואה לתרחישים שיש להם סיכוי טוב להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלזיוס.

עם זאת, הפער גדול יותר כשמסתכלים על היעד השאפתני יותר בהסכם פריז, שקורא להחזיק את ההתחממות ל-1.5 מעלות צלזיוס, או 2.7 מעלות פרנהייט, מעל לרמות הקדם-תעשייתיות.

על פי הסכם פריז, כל מדינה התחייבה לנקוט בפעולות מיוחדות להפחתת פליטת גזי החממה שלה, בתקווה שביחד, ההתחייבויות הללו יצטרפו לעמידה ביעד הטמפרטורה הכולל באמנה. עם זאת, זה עדיין לא המקרה.

"הפער בין ההפחתות הנדרשות לבין ההבטחות הלאומיות שניתנו בפריז הוא גבוה להחריד", נכתב בדו"ח.

מדעני אקלים רבים הזהירו כי היעד של 2 מעלות אינו מציאותי לאור העלייה המתמשכת של גזי החממה באטמוספרה, והתחממות האקלים המהירה בעשורים האחרונים. שנת 2016 הייתה החמה ביותר של כדור הארץ בתעד, ורמות הפחמן הדו חמצני עלו בקצב המהיר ביותר שנצפה אי פעם בין 2015 ל-2016.

אבל מחקרים אחרים הראו שהאקלים עלול לחרוג מהיעד של 2 מעלות לפני שהטמפרטורות הממוצעות העולמיות יופחתו בעשורים הבאים. עם זאת, כמה זמן האקלים חורג מהיעד הזה יהיה מכריע לקביעת גורלן של יריעות הקרח של כדור הארץ, ולכן, כדאיותן של מגה-ערים כמו ניו יורק, שנגחאי ומומבאי.

הדו"ח מציין כי גורמים שאינם ממלכתיים, כמו ערים וקואליציות אזוריות, יכולים לסייע בצמצום פערי הפליטות גם כן, אך עדיין לא ברור עד כמה תהיה תרומתם ניכרת. ערים, במיוחד, לקחו על עצמן תפקיד גדול בארה"ב מאז שממשל טראמפ הודיע ​​ביוני כי בכוונתו לחלץ את המדינה מהסכם פריז ברגע שתצליח לעמוד בהסכם.

"הסכם פריז חיזק את הפעילות האקלימית, אבל המומנטום בבירור מדשדש", אמר אדגר א. גוטיירז-אספלטה, שר הסביבה והאנרגיה של קוסטה ריקה ונשיא אספת הסביבה של האו"ם לשנת 2017, בהצהרה. "אנו עומדים בפני בחירה ברורה: להגביר את השאיפה שלנו, או לסבול מהתוצאות".