ההתרגשות לקראת של אווה דווורניקמט בזמןאולי נצבע מעט באימה בשבועות האחרונים, כמוהחשדות החלו להתגנבשזה לא יעמוד בציפיות.

לבסוף מותר למבקרים לחלוק את מחשבותיהם על הסרט, שהן לרוב כצפוי; זה עיבוד מדהים מבחינה ויזואלית שמתקשה לעמוד בחומר המקור. ובכל זאת, יש לזה לב.אנג'י האן של Mashableכינה אותו "סרט פגום שמפציר בנו לאהוב דברים פגומים, עד וכולל את האני שלנו".

לסקירות נוספות שלקמט בזמן, המשך לקרוא.

ראה גם:

גברת מי, גברת איזו, וגברת ווטסיט

טוד מקארתי,הוליווד ריפורטר:

שלושת ה"גברת". דמויות, שמשנות את סגנונות האיפור והמלתחה ללא הרף, מאוזנות בצורה לא שווה: לוויתרספון יש הרבה יותר דיאלוג וזמן מסך מהאחרות ובתוך זמן קצר הופך להיות שתלטני בצורה מעצבנת; ווינפרי סוג של מרחף בחלקו הגדול ומשמיע הצהרות בנאליות, כגון, "אם לא נפעל בקרוב, החושך ייפול על פני היקום"; ולקילינג אין הרבה מה לומר או לעשות.

איימי ניקולסון,הגרדיאן:

ווינפרי יורדת בחצר האחורית של מג וצ'רלס וואלאס כאילו היא בטוחה אסטרולוגית שהיא כוכבת הסרט. פי שניים בגודל של כולם, וכששערה מכורבל לכדי פלור דה ליס בין כוכבי לכת, היא מתנשאת ומתנדנדת ומקרינה אהבה על כל היצורים הפחותים על המסך ובמושבים. בסצנה אחת, צ'ארלס וואלאס מעופף מושיט יד קטנה כדי ללטף את לחיה של ווינפרי. זה מרגיש כמו הצילום הכי כנה בסרט.

קווין פאלון,החיה היומית:

בתור גברת ווטסיט, הצעירה מבין הגברת, ווית'רספון היא עצבנית וחסרת חן בעדינות, מטורפת שמתענגת על כל שנייה שמבלה עטופה בקוטור השמימי של מעצב התלבושות פאקו דלגדו. גברת מי של קאלינג, שחוכמתה מתבטאת אך ורק במילים פילוסופיות, משדרת רצינות מלכותית ואכפתיות. ואז יש את אופרה, הגברת של ווינפרי, אשר מתנשאת מעל כולם כקרן אור זורחת, נוכחות מנחה המשגיחת ומובילה את כולנו. (האם הליהוק יכול להיות מושלם יותר?)

הילדים בסדר?

טוד מקארתי,הוליווד ריפורטר:

הסרט נסבל ביותר כשהוא מתמקד בשלושת הילדים, בריב ביניהם ובתלות ההדדית הבסיסית שלהם "שם בשבילך". מג מושכת כי אתה יודע שמאחורי ההסתייגות שלה מסתתרת בחורה חכמה ובעלת תושייה שיום אחד תוכל לבטא את עצמה במלואה מבלי שיגידו לה כל חמש דקות ש"אתה רק צריך להאמין במי שאתה." קלווין נשאר "נחמד" בצורה תפלה מכדי להיות דמות מעניינת אבל ממלא את החשבון כממתק עיניים עבור בנות נוער צעירות יותר, בעוד שצ'ארלס וואלאס הוא, בסטנדרטים הצנועים של הסרט, משהו מטורף בתור הילד החד ביותר בשכונה, בין אם זה. על כדור הארץ או במקום אחר.

איימי ניקולסון,הגרדיאן:

L'Engle המעודכן של DuVernay מיועד לחלוטין לילדים...עם זאת, זהקמט בזמןלא נראה שנועד לסוג של ילדים אנושיים אמיתיים שזעקו את חמש הסדרות בכריכה רכה עם ציפורניים מלוכלכות במגרש המשחקים וממלמלים לעצמם את המילים "טסרקט" ו"וורסט" כמו לחשים מסתוריים. הסרט מהוסס ומגונן יתר על המידה, כאילו הוא מפחד שסיפור שמעצים ילדים לעזור לטוב להילחם ברוע עלול לגרום למישהו סיוט. זה מצמצם את כל היקום להערכה העצמית של ילדה אחת.

פיטר דברוג',מגוון:

הבחירה של דוורני מי צריך לגלם את צ'רלס וואלאס נראית מפוקפקת בהתחלה - ולו רק בגלל שהדרך הילדית-שחקנית של מקייב לשחק מול המצלמה גורמת לילדות מיץ הענבים של וולש להראות נטורליסטיות בהשוואה. ובכל זאת, בהיותו פנטזיה, מי אמר שקדימות כזו אינה במקום? אלא שכפי שהקוראים יצפו, משהו משמעותי קורה לצ'רלס וואלאס שנראה כל כך רחוק מהטווח של מקייב, שהסרט כמעט וירד מהפסים במהלך מה שאמור להיות נקודת השיא שלו.

קווין פאלון,החיה היומית:

זהו סרט שהמובילה בו היא נערה מתבגרת, דו-גזעית, בעלת עניין ונטייה לא מודעת לעצמה במדע ומתמטיקה, שיוצאת למסע כדי לאמץ את החלקים בה שאמרו לה מהחברה להתעלם או לבזות. , ומשתמש בתכונות אלו כנשק כדי להציל את היום. אם דווורני מעכבת את המצלמה מדי פעם פעימה או שתיים יותר ממה שאנחנו רגילים אליהן בתמונות של סטורם ריד בתור מג בדרכה לניצחון, זה בגלל שהיא מפנקת במשמעותן, ומפיצה את התמונות האלה על הצעירים שיצפו.

הוויזואליה המובטחת

טוד מקארתי,הוליווד ריפורטר:

לאחר שהרשימה כל כך בעבודותיה המוקדמות הן בסרטים הקולנועיים והן בסרטים הדוקומנטריים, מה שמדאיג כאן הוא חוסר היכולת של דוורני לגבש סגנון ויזואלי חזק או גמיש. רוב הסצנות נשלטות על ידי הרבה יותר מדי חיתוך בין צילומים שאין להם קשרים מרחביים זה לזה, עד לנקודה שבה הקומפוזיציות נראות שרירותיות; הכל נראה מיוצר ולא מעוצב, עם סצנות מושמעות ועריכות יתר לאפקט עמוס ויזואלית אך אדיש.

פיטר דברוג',מגוון:

למצוא את אביהם אולי המטרה המניעה של הילדים בסרט, אבל התיירות הבין-ממדית היא זו שהופכת את המשימה שלהם לכדאית. כוכב הלכת הראשון שאליו הם מגיעים מאוכלס בחי צמחים בעלי חיים אשר שלטו בסודות הריחוף ואשר "מדברים צבע" (רעיון מהנה שהוסבר כאן בצורה קצת לא מספקת). עם שדות ירוקי אזמרגד ומי קריסטל עד כמה שהעין יכולה לראות, העולם הזה הוא ביתה של גברת ווטסיט, שעושה מהפך שטרם ראינו, ומוציאה אותם משם לטיול שטיח קסמים מסוג ייחודי.

לורה פרודום,IGN:

מה שהכי מתסכל בכל המאמץ הוא שכשהיא עובדת, A Wrinkle in Time ממריא -- בין נופי החייזרים התוססים, התלבושות מנקרות העיניים ופס הקול הסוחף, זהו עומס חושי חסר בושה, הממחיש את העין של דוורני לפרטים. בעוד שהבמאית היא האישה השלישית בלבד בתולדות הקולנוע שמובילה סרט עם תקציב העולה על 100 מיליון דולר (בעקבות קתרין ביגלו ופטי ג'נקינס), דווורני מטפלת באסתטיקה של הופעת הבכורה שוברת הקופות שלה בביטחון ובכישרון, מה שהופך את הרמה הכבדה. של בניית העולם נראה חסר מאמץ, גם אם לא ניתן לומר את אותו הדבר לגבי הקצב הלא אחיד.

קמט בזמןלאקרנים בבתי הקולנוע ב-9 במרץ.