טיול הכביש הכי רדוף באמריקה

ציד רוחות רפאים מברוקלין ועד פנסילבניה

"אתה מפחד בקלות?"

זו השאלה ששאל אותי אדם שמכר לי את מאפין האוכמניות הכי גדול שראיתי אי פעם. אני עומד באחד המלונות הרדופים ביותר בארצות הברית והתשובה שלי הייתה שונה לחלוטין לו האיש הזה היה שואל רק לפני כמה ימים. אבל בזמן שהוא שואל, אני כבר יומיים בנהיגה באחד מנסיעות הכביש הרדופות ביותר בצפון אמריקה ואני מה שהייתי מתאר כ"באמת קצת מבוהל".

יומיים קודם לכן יצאתי לדרך עם מפה שתיקח אותי מברוקלין לפנסילבניה, ועצרתי בארבעה יעדים רדופים שבהם מבקרים טענו שהם רואים כל מיני דברים מפחידים. אלה לא המיקומים המגעילים בדרך כלל שלך - כל אחד יכול לעצור בבית קברות ישן או בבית חולים נטוש ולהיות כמו "אווווווו, המקום הזה נותן לי את הווילי." אבל זה לא בשבילי.אֵלֶהמיקומים מלאי זחילה הם קצת יותר מחוץ למסלול. וכך, חמוש במה שאומרים לי הוא"גלאי הרפאים הטוב ביותר הזמין כעת בחנות האפליקציות"(נפתח בלשונית חדשה)יצאתי ליעד הראשון שלי.

תיאטרון דאררס, בונטון, ניו ג'רזי.

יושב ברחוב הראשי של בונטון, התיאטרון הזה שעדיין פועל שנבנה ב-1919, נאמר כי הוא רדוף על ידי רוח רפאים של שחקן שמת בזמן שדרך על הקרשים. הדארס היה סגור כשהגעתי, אבל לבשתי את המבטא הכי טוב שלי של יו גרנט ואמרתי למנהל המועיל בחשדנות שאני ספר אורח מלונדון "מעוניין לראות את בתי הקולנוע הטובים ביותר שיש לניו ג'רזי להציע", והוא נתן לי להיכנס. ללובי הקטנטן היה ריח של פופקורן מעופש והיה מטען של מסכות ישנות ו(מסיבה כלשהי) מגש של פרצופים צבועים לבן יושב בקרטון ביצים שהמארח שלי התעקשו שהם "לא למכירה".

כשהכניס אותי לאולם החשוך והקר כקרח, המנהל התגאה מאוד בכך שאמר לי, "זהתיאטרון הפוךאז אתה נכנס מתחת לבמה - מוזר, הא?".

מוזר, כן.

רָדוּף רוּחוֹת? נצטרך לחכות ולראות.

הטלפון צלצל והמנהל מיהר לענות, מה מותיר אותי לכבות את גלאי הרפאים שלי. כדי לא להבהיל את ג'ו פובליק, חוקרים פאר-נורמליים מכנים את הגלאים האלה 'קוראי EMF' והם אומרים לך כשיש הפרעה בשדות האלקטרומגנטיים סביבך, שזו דרך מפוארת לומר 'ברוכים הבאים לספוקסוויל, אוכלוסיה: אתה'.

אני לא ישעמם איתך את המבול הטכני, אבל האמרה שניסיתי (ללא הצלחה) לצאת לדרך בעולם החקירות העל-נורמליות היא: "אם הקורא כולו ירוק, אתה מגיע נקי. אם היא מכה את הג'ינג'י, אז מישהו מת." תיאטרון דארס עם הדוכנים המוצלים שלו פגע באמצע - לא נקי, אבל בהחלט לא קטלני. אז למרות שזה עשוי להיות מוזר ללא ספק, כל פחדים שניתן לאמת לא נראו בשום מקום.

בית אהרון בר, ניו הופ, הרשות הפלסטינית.

אתה אולי מכיר את אהרון בור בתור הטיפש הארור שירה באלכסנדר המילטון, אבל עבור תושבי הצימר הקטן והמוזר הזה, בור הוא המראה השליו שעוקב אחר המסדרונות. בר מעולם לא מת בבית, אבל אומרים שזה אחד המקומות שאליהם ברח לאחר שעשה את המלוכלך על המילטון, ורוחו הרפאים שלו חוזרת לבית כדי לשמור על מבקרים על בהונותיהם.

נתקלתי בזוג קשישים על הדשא מחוץ לבית בעל מראה עליז באופן בלתי צפוי, שנסע מלוס אנג'לס עם ארנב מחמד נרגש ושאלתי אותם אם היו עדים למשהו על-נורמלי.

שיניתי את שם הארנב כדי להגן על זהותו.

"ובכן, CarrotLover69, הארנב הקטן שלנו, לא הסתפק מאז שהגענו לכאן אבל הטיסה הייתה קשה".

אין להכחיש שהארנב נבהל עד ליבו, אז הנפתי בזהירות את גלאי הרפאים שלי ליד היצור ונחרדתי ממה שראיתי.

הלוואי שהייתה דרך לתקשר עם ארנבות אז יכולתי לשאול אותו מה הוא ראה, אבל הגלאי היה הדבר הכי קרוב שהיה לנו למתרגם ארנבות - והדבר הזה אמר, "אדום בודד? משהוכַּנִראֶהמֵת".

"אתה וטרינר?" שאל אחד הבעלים בזמן שהנחתי את הגלאי שלי במהירות.

"במובן מסוים..." עניתי, לפני שיצאתי ליעד הבא שלי. לפעמים שקר פשוט יותר קל מהאמת.

The Legendary Tannersville Inn, Tannersville, PA.

למרות מינויו בעצמואַגָדִיכותרת, יסלח לך על נסיעה על פני The Tannersville Inn כי זה לא ממש נראה כמו בר או מלון מהכביש למרות שהוא משדר אווירה מוזרה מאוד של בית פנסיונרים לזקנים.

מספר אנשים אמרו לי לעצור כאן בגלל "כנפי 50c" המפורסמות שלהם, אבל הסיפורים על רוחו של אדם שנהרג בתאונת דרכים מחוץ לפונדק הם מה שהביא אותי לטנרסוויל. כמו כן, הכנפיים היו פנטסטיות.

הרמתי שרפרף בבר שמשני עבריו מוקף פאב מוזר וראש אייל גדול מעץ. לאחר שהקסמתי את הברמן הסבלני על ידי הריסת 13 כנפי עוף קרום בצורה דבונארית, העליתי את נושא הרוחות. היא לא ששה לדבר, אבל למרבה המזל, פטרון ידידותי מדי, שפך את השעועית הספקטרלית. אני צריך להזכיר שזה היה גם 2 $ לחצי ליטר בירה באותו לילה, והחבר שלי לבר היה שם כבר זמן מה.

"חבר שלי נהג במשאית שלו הביתה והוא ראה רוח רפאים עצובה למראה עומדת באמצע הדרך מאחור", אמר. "הרוח מפחדת ממשאיות כי זה מה שהרג אותו."

ברור שרוח הרפאים תפחד ממכשיר מותה, אז פניתי לכביש מאחורי הפונדק, המכוסה באבק ובגושי עפר ישנים גדולים, והפעלתי את גלאי הרפאים שלי בתחושה שכבר ידעתי מה זה עמד להראות לי.

"אם עברת אדום מלא, מישהו בהחלט מת." המילים של האמרה הישנה של ציד רפאים צלצלו באוזני כשהגלאי שלי פגע בנגיחה באמצע העיר המתה. הרגשתי צמרמורת לשנייה ואספתי את הממצאים שלי לפני שיצאתי לכביש, הקפדתי להאט כשעברתי את גב הפונדק.

מלון רדיסון לאקוואנה, סקרנטון, פנסילבניה.

הבניין המרשים והמרשים הזה שימש לפעמים כחדר מתים מאולתר בזמנו, ונאמר כי נשמות המתים עדיין שוהות בחדרי המלון המפואר הזה. זה היה היעד הסופי במסע שלי וציפיתי לו, כי סוף סוף אזכה לישון אחרי יום של ניסיון להיתקל במתים. בזמן שהמתנתי ליד דלפק הצ'ק-אין, הוצאתי את גלאי הרפאים הישן והצצתי.

כָּתוֹם. שום דבר לא מתחרז עם זה - במיוחד לא "רוח רפאים" - אז חשבתי שאני בטוח.

"הם אומרים שהמקום הזה רדוף, לא?" זרקתי בנונשלנטיות לפקידת הצ'ק-אין שהמנהל שלה צפה בה. הם הציצו אחד בשני יותר זמן ממה שהייתי רוצה.

"יש כאלה שכן, אבל מעולם לא חוויתי כלום ועבדתי כאן שנים".

יכולתי לחוש חוסר רצון מצד השניים ושאלתי אותם מתי התרחשה המראה האחרון.

"הו, לא לזמן מה... אני חושב שלפני שלושה שבועות?"

עכשיו, אני לא מפנסילבניה, אבל שלושה שבועות נראו לי די מאוחרים ודחפתי למידע נוסף. השניים היו קמצנים במידע, אבל הם כן סיפרו על אדם מבועת שרץ לדלפק הקבלה באמצע הלילה ודרש להחליף חדר לאחר שחש ש"משהו עומד ליד המיטה שלו". לאחר בדיקה של פקידת הקבלה, החדר היה גם חם רותח למרות שהמזגן "הוגדר להתקרר".

התעקשתי להישאר בחדר הזה ואחרי כמה היסוס (שלהם) הראו אותי לקומה השישית ולחדר הפינתי המקסים שלי, שהשקיף על השלט המפורסם של העיר החשמלית של סקרנטון. בחדר הייתה מיטה ענקית ושולחן כתיבה זעיר, וכיסא שכשהאורות כבויים היה בעל עיצוב גב מוזר שגרם לו להיראות כאילו ישבה בו דמות שפופה. גָדוֹל. לא יכולתי להתמודד עם זה אחרי יום ארוך של ציד רפאים אז העברתי אותו לשירותים רק ליתר ביטחון.

הלוואי שעיצוב כיסא מביך היה הדבר המוזר ביותר שנתקלתי בו בחדר ההוא, אבל כשנסחפתי לישון, זה לא היה כך. המנוחה שלי נקטעה תוך זמן קצר כשהתעוררתי לחדר שהיה חם בצורה בלתי נתפסת ונאלצתי לקום מהמיטה כדי לבדוק את המזגן. כשהתעסקתי בו קיבלתי תחושה פתאומית שמשהו זז לעברי, אז הסתובבתי סביבי ולמרות שלא מצאתי דבר מלבד חדר ריק - הייתי מקורר עד עצמותי כשפתחתי את גלאי הרפאים שלי כדי לראות...

אדום מלא. בהחלט מת.

ישבתי זקוף במיטה למשך שארית הלילה ואור היום נראה כאילו לקח נצח לבוא. השארתי את הגלאי פתוח ואיפשהו בסביבות 5 בבוקר הצבע נסחף לכתום ואז לירוק, והחדר חזר לטמפרטורה נעימה. אין לי מושג מה חוויתי אבל ידעתי שסיימתי עם החדר הזה, אז ברגע שהצלחתי ירדתי ללובי הנטוש עכשיו לשתות כוס תה מעורר עצבים.

"אתה מפחד בקלות?"

בהיתי במאפינס שלי וחשבתי על השאלה ופתאום הבנתי שאין לי מושג איך לענות עליה.