כשאני חושבת על ההריון הראשון שלי לפני כמעט עשור, אני מתפלאת עד כמה דברים היו שונים אז. תשעת החודשים היקרים האלה היו למעשה מעקב בספר, ולא באמצעותאפליקציות הריון. דיברתי עם החברים שלי על בחילות בוקר במקום להתנשא עם "חברים" בפורומים. מחקר ציוד לתינוקות היה מעשי בקמעונאי קופסאות גדולות, במקום לקנות בצורה עיוורת מביקורות חיוביות באינטרנט.
פאסט פורוורד להווה ולתינוק מספר שלוש, שתוך חמישה חודשים קצרים כבר נחשף לעולם מלא עד אפס מקום בטכנולוגיה. בין אם זה רדיו האינטרנט שהיא אוהבת לבהות בו במטבח או הטלפונים שהיא רואה את הוריה מחזיקים, יש סביבה גאדג'טים בהירים ונוצצים.
ראה גם:
אני אוהב את הטכנולוגיה שעומדת לרשותנו כחברה, ואפילו שרתי את השבחים שלהמה שהופך אותי לאמא טובה יותר. אבל במקביל, אני תוהה על סוג העולם הדיגיטלי שבו גדלים התינוק שלי ושני הילדים הגדולים. יתר על כן, אני תוהה כיצד אוכל להגן עליהם מפני טכנולוגיה ככל האפשר, כל עוד אני יכול.
אני כותב על אפליקציות לילדים, ואני חושב שיש כל כך הרבה אפשרויות פנטסטיות, חינוכיות, משעשעות ומושכות באמת בחוץ. אבל אני אף פעם לא מקדם אפליקציות לילדים מתחת לגיל שנתיים או שלוש. פשוט אין צורך שילדים צעירים כל כך יתקשרו עם מסכים שטוחים.
לפי אלִלמוֹדעל ידי Common Sense Media, 38% מהילדים מתחת לגיל שנתיים כבר השתמשו במכשיר נייד, למרות שהאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדיםמונע שימוש במסכים כלשהם לילדים בשנתיים הראשונות לחייהם. נוֹסָף עַללימודיםמראה השפעות ארוכות טווח על טווח הקשב, היצירתיות, מיומנויות הכתיבה והתקשורת, זה פשוט הגיוני שעבור תינוקות, אינטראקציה עם אנשים אמיתיים היא הרבה יותר חשובה מאשר עם מסכים.
אבל האם אני נלחם בקרב אבוד? כאשר קמעונאי גדול יוצר מושב קופצני שזה עתה נולד עם מחזיק אייפד מובנה, או אחר יוצר מושב דומהמחזיק לאייפד עם מושב סירמצורף אליו, האפשרויות לציוד "מיושן" -- כלומר ללא מחזיק אייפד -- פוחתות. ויש סיבה לגאדג'טים כגון אלה: אפליקציות לתינוקות ופעוטות ממשיכות להתפתח ולהוריד.
ה-iPotty של CTA Digital, שמטרתו לבדר פעוטות במהלך אימון בשירותים, עורר מחלוקת בקרב ההורים כששוחרר לראשונה. זה עדיין בשוק. קרדיט: CTA Digital/Amazon
בסופו של דבר, להורים יש את המילה האחרונה במה שילדיהם נחשפים אליו, אבל עם שטף הטכנולוגיה בבתים שלנו, קל להעסיק את הילדים עם טאבלטים, טלפונים, מחשבים ניידים וכל מסך אחר ששוכב מסביב. לפי אסקר צפון מערבמבין יותר מ-2,300 הורים, 17% מדווחים כי "סביר מאוד או במידת מה" לתת מכשיר נייד לילדים שלהם מתחת לגיל שנתיים כאשר הם צריכים לעשות דברים.
אין ספק שלטכנולוגיה יש דרך לשמור על שקט של ילדים, וכאמא לשלושה, אני לגמרי מבינה את רגעי הייאוש שבהם שקט הוא כל מה שאתה רוצה. אבל יחד עם זאת, אני לא בטוח שהעברת אייפד לידיים קטנות היא התשובה. אני מתכווץ בכל פעם שאני רואה תינוק בעגלה מסתכל למטה על המסך במקום להסתכל למעלה על העצים היפים, או כשילדים במשחק כדורגל רכופים על מכשירי המשחק שלהם בצד במקום לצפות במגרש האמיתי.
ראה גם:
אבל המציאות היא שהחברה שלנו שונה באופן דרמטי מלפני 10 (או אפילו חמש) שנים. איך ילדים יכולים לצפות להתנהג אחרת ממה שהם רואים מסביבם, כשהוריהם מסמסים לשולחן האוכל וכאשר, בכל מקום ציבורי, הם רואים את רוב האוכלוסייה מביטה מטה אל המסכים? אחרי הכל, 91% מהמבוגרים האמריקאים הם משתמשי סלולר, ומתוכם, ל-56% יש סמארטפונים (לפיPew Research).
הטכנולוגיה היא רווחת, ואני יודע שיהיה לה מקום הרבה יותר גדול בילדותם של הילדים שלי מאשר בילדותי. אולי אני נאחז באופן לא מציאותי ברצון העמוק שילדים יהיו רק ילדים -- לשחק בחוץ עד שיחשיך, לאבד כל תחושת זמן לקבור מנהרות בחול ולהסתמך על הדמיון שלהם במקום לפנות למסך לעזור להם.
אני יודע שלילדים שלי יש חיים מלאי טכנולוגיה לפניהם, ולטכנולוגיה ימשיכו להיות שפע של יתרונות. אבל עבור ילדים צעירים, התקווה שלי היא שהם ייהנו קודם כל מהנאות פשוטות בעולם האמיתי.
אני לא חושב שזה יותר מדי לבקש, נכון?
