בעידן של סלבריטאים שצולמו יתר על המידה, אודרי הפבורן מייצגת אולי את האחרונה בדור הסמלים האניגמטיים. היא שברה את הסטריאוטיפ, נשאה סגנון ומעמד בקלילות, והשפיעה על דורות מרובים של נשים ברחבי העולם.
תערוכה גדולה של תמונות של אודרי הפבורן נפתחה בגלריה הלאומית לפורטרטים בלונדון. כתוביותדיוקנאות של אייקון, התוכנית מציגה תמונות "קלאסיות ובלתי נראות" של כוכבי הקולנוע המתמשכים ביותר. הדיוקנאות משתרעים על הקריירה שלה מתפקידיה המוקדמים בשורות המקהלה של ווסט אנד ועד לעבודה ההומניטרית שעשתה עבור יוניסף.
חייהם התרבותיים של כוכבי קולנוע איקוניים נמשכים זמן רב לאחר מותם. תמונות קלאסיות של מרילין מונרו, ג'יימס דין וכוכבים אחרים מתקופת האולפנים ההוליוודיים עדיין מסתובבות וניתנות לזיהוי לדורות שנולדו הרבה אחרי שהכוכבים מתו. בעידן הדיגיטלי, הזדמנויות כאלה מוכפלות בלי סוף; הפופולריות של@oldpicsarchiveבטוויטר, למשל, מדגים את מידת העניין הגבוהה בתצלומים פחות מוכרים של כוכבים. תמונות נדירות של אייקוני סרטים הן עוצמתיות מכיוון שנראה שהן מציעות את האפשרות לראות מאחורי התמונות הידועות המרכיבות דמות כוכבת. התצלום ה"בלתי נראה" עשוי לאפשר לנו להציץ באדם ה"אמיתי" מאחורי הכוכב.
אודרי הפבורן— ארכיון תמונות ישנות (@oldpicsarchive)תאריך הציוץ בסגנון הבא: 3 ביולי 2015
כל זה נכון גם לגבי הפבורן. הקסם הבינלאומי המתמשך ממנה (מסומן במיוחד ביפן) היה של טנור מסוים. הדמות שלה נראתה אותנטית, ויצרה את הרושם שהאודרי שהכרנו היא לא רק מבנה של מכונת הפרסום ההוליוודית, אלא גם אודרי ה"אמיתית": שהיא בעצם מי שהיא נראתה.
היבט זה של הדימוי של הפבורן נובע בחלקו מהדגש החוזר על עיניה העצומות והמועצמות באומנות הן בסרטיה והן בפורטרטים שלה. האופן שבו היא ממוסגרת בעקביות, מציץ מעל או סביב דברים, מסתכל ישירות לתוך עדשת המצלמה, שכנע אותנו בתמימות וביושר שלה.
סתירות ומשיכה לכוכבים
בתיאור הקלאסי שלו על כוכב קולנוע,ריצ'רד דיירציין כי היבט מרכזי במשיכה לכוכבים הוא היכולת להחזיק יחד סתירות אידיאולוגיות. היכולת של מרילין מונרו להיראות גם תמימה וגם סקסית מאוד בו זמנית, היא דוגמה לכך. הייתה זו היכולת המיוחדת של הפבורן לפתור סתירות מרכזיות של נשיות שנות החמישים, שהפכה אותה לכוכבת שפנתה במיוחד לנשים בתקופה זו. היא הייתה כוכבת שבדמותה "סקסית" רק לעתים רחוקות שיחקה תפקיד.
אודרי הפבורן קרדיט: אנטוני בושאן, 1955
הפבורן הצליחה, באופן שונה, להיות גם נשית וגם נערי, "טבעית" ועם זאת עמידה, שונה אך עדיין נשית מקובלת, על פני תרבויות ודורות. בעוד שהנשיות האגדיות בלב דמותה היו מסורתיות - נסיכה, בלרינה, דוגמנית קוטור - הנטייה שלהן רמזה על שחרור ומרד.
הגדרה מחדש של סגנון ומעמד
לא היה מקובל במיוחד על נשים צעירות ללבוש מכנסיים, או ללבוש שחור באמצע שנות החמישים. הפרט הנשנוש והשמדוני של שערה הקצוץ היה רחוק שנות אור מהסגנונות הקצרים יותר של נשים מבוגרות שהיו גלויים במגזינים מבריקים ובמסלולי התצוגה של אותה תקופה.
גופו הדק של הפבורן היה הקוטב המנוגד לדמויות שעון החול הפצצות של מונרו, לורן ומנספילד. המראה של הפבורן היה ריח של פריז, של תרבות הביט, של דור וסגנון חדש. יחד עם זאת, נראה היה כי יציבותה, קולה, התנהגותה ממקמים אותה בבטחה בתוך מעמד אצולה שהיה בו זמנית אירופי ותיק ואמריקאי מודרני.
כוכבת אישה לדורותיה
התפקידים שלה דיברו עליה כ"ילדה של אבא", אבל נראה שהיא יודעת את דעתה. כשכתבתיהספר שלי על הפבורן, הנשים המעריצות שחלקו איתי את מחשבותיהן תיארו אותה לעתים קרובות כ"קלאסית" ועם זאת "עוגית", "טבעית" ועם זאת "משולבת בצורה מושלמת". הם אמרו לי שהמראה שלה הוא מראה שהם יכולים להעתיק, כזה שיכול לקחת אותם לכל מקום, סגנון שמציע קלאסה, אבל עם יתרון. זה נכון לגבי נשים שנתקלו בה לראשונה כנערות בשנות ה-50 וה-60, וכן לגבי נשים צעירות שהגיעו להפבורן בעקבות מותה ב-1993.
אודרי הפבורן לבושה בג'יבנשי עם משקפי שמש מאת אוליבר גולדסמית', שצולמה על ידי דאגלס קירקלנד עבור How to Steal a Million, 1966. קרדיט: אייקוני תמונות/דאגלס קירקלנד
עלייתה של הפבורן לכוכבות בינלאומית צפתה את התקופה של שינוי תרבותי עצום שיאפיין את שנות החמישים והשישים המאוחרות יותר. השילוב של האותנטיות הנתפסת שלה, נשיות שונה באופן מקובל והחזקה עצמית, דיבר לדור של נשים צעירות שימשיכו לנהל משא ומתן על השינויים שהביא הפמיניזם. בשנות ה-90 זה עורר הדים בקרב נשים צעירות שהתמודדו עם הסתירות "יש הכל" של הפוסט-פמיניזם. אודרי הפבורן באמת הייתה כוכבת נשים במשך הדורות.
Audrey Hepburn: Portraits of an Icon נמצאת ב-National Portrait Gallery, לונדון, בין ה-2 ביולי ל-18 באוקטובר.
