מאז,הולגרהלכה מכוח אל הפועל, והרחיבה את מגוון הטלפונים והמכשירים הניידים וה-VoIP המעצבים בהשראת וינטג' ל-Plumen, נורה חסכונית באנרגיה.

Mashable שוחח עם המעצב עטור הפרסים ניקולס רופ, המייסד והמנהל הקריאטיבי של Hulger שהגה את הקונספטים הראשוניים של כל מוצרי החברה, על מנת לגלות עוד על תהליך העיצוב המרתק מאחוריהם.

שאלות ותשובות עםניקולס רופ, מייסד, Hulger

האם יש לך גישה "פיסולית" לעיצוב מוצר, או שאתה מצייר קודם מושגים?

עם ההולגר טלפונים, נהגתי לשמור ספר סקיצות של רעיונות; עם הפלומןעבודה שנהגתי לסחוב חבילה של מנקי מקטרות כדי לעשות סקיצות 3D מהירות. כשהתחלנו לעבוד על שלב העיצוב האחרון של Plumen 001, התחלנו בתמונה שצילמתי בטלפון שלי של סקיצה של מנקה מקטרות שדפקתי יחד מאוחר לילה אחד בטיול לניו יורק.

ברור שההשראה ל-P*Phone הייתה טלפונים וינטג'. מה לדעתך כל כך מספק בסגנון המכשיר הזה, ומה גרם לך לרצות לעדכן אותו לעידן הדיגיטלי?

[img src="https://veit.uno/tech/amandine/wp-content/uploads/2012/06/P-PHONE-Pink-+-Mobile.jpg" caption="" credit="" alt=""] בהתחלה, כשדברים כמו מכשירי רדיו וטלוויזיות התחילו להיכנס למרחבי המגורים שלנו, הם אימצו את השפה החזותית של רהיטים כדי שישתלבו בצורה הרמונית. טלפונים טופלו כמעט כמו גם רהיטים, וצורותיהם לא עוצבו רק מתוך מחשבה על תפקוד טהור. מעצבים כמו הנרי דרייפוס יצרו יצירות מופת פיסוליות יפות ואייקוניות מהטלפון המטומטם.

ואז פתאום בשנות ה-80 "היי-טק" הפך לתנועה המגדירה בעיצוב הטכנולוגיה. הטכנולוגיה לא צריכה להשתלב, זה אמור להרגיש כאילו איזו כלי טיס של חייזרים נחתה זה עתה בחדר הקדמי שלך עם כמה שיותר אורות מהבהבים וכפתורים. היי-טק היה שאפתני והיה זקוק לשפה משלו. שלושים השנים הבאות ראינו שהשפה הזו נעשתה חלקה יותר, שחורה יותר, קופסתית יותר, קטנה יותר - ועם כל צעד הפכה להיות קצת יותר משעממת, קצת יותר מפוכחת ושטוחה.

אז בתחילת שנות ה-Noughties, היו לנו טלפונים שחורים וקטנטנים, מלאים באורות מהבהבים, כפתורים ופונקציות שלא היינו צריכים. הגיע הזמן להסתכל אחורה כדי לקבל השראה ולהחזיר מכשיר חזק ומפוסל לידיים של אנשים.

מה אתה רואה כמגמות עתידיות פוטנציאליות לעיצוב מוצר טכנולוגי?

אני חושב שיש מספר כוחות במשחק שיניעו דברים לכיוון חדש לגמרי. אחד הגדולים הוא ההפרדה בין תפקוד ושליטה. למה להשקיע בממשק פיזי קנייני יקר ועיצוב אינטראקציה ו-IA כאשר אתה יכול פשוט לתת לאנשים לשלוט במכשירים דרך הסמארטפונים שלהם, האייפודים וכו' דרך ה-LAN?

זה הרבה יותר קל לספק אינטראקציות מורכבות דרך ממשק רך כמו סמארטפון, כי הכל יכול להיות דינמי -- אין לך כפתורים פיזיים שיכולים למלא רק פונקציה אחת. יש לך את היתרונות הנוספים של היכולת לעדכן את התוכנה מרחוק וכן לפעול במכשירים מכל מקום שאתה נמצא. נשמע קצת עתידני, אבל כל הדברים האלה מגיעים עכשיו.

אנחנו מבצעים כרגע מחקר ופיתוח סביב שליטה בנורות שאנחנו ממש מתלהבים ממנו, שכן תאורה היא אפליקציה כל כך ברורה למערכות שליטה אלחוטיות דרך הסמארטפון. הוסיפו לזה את ההזדמנות לקחת מיקום או נתונים ביומטריים כדי להפעיל אוטומטית אירועי מכשיר, למשל, כשאתם עומדים להגיע הביתה (הדליקו את האורות והחימום), אתם אפילו לא צריכים להפעיל שום דבר במודע. מדובר בקפיצות די משמעותיות קדימה, וההשלכות על עיצוב המוצר, שלא לדבר על עיצוב פנים ואדריכלות, הן משמעותיות.

למעשה, אני אלך צעד קדימה ואומר שאני חושב שאנחנו הולכים לראות תור זהב של עיצוב במהלך העשורים הקרובים.

התוצאה של השינויים הללו גורמת לכך שמכשירים כבר לא יצטרכו להציג המון רכיבי ממשק, מה שפתאום משחרר אותם להיות משהו אחר -- משהו יותר מעניין, שובב, יפה, מרהיב או מה שלא יהיה.

אני גם חושב שככל שפרשת האהבה שלנו עם האסתטיקה ההיי-טקיסטית הקלישאתית הזו מתפוגגת, נראה שהמכשירים החכמים האלה מתחילים למצוא שפת שפה חדשה. יצרנו PIP*Phone חד פעמי מעץ בשנת 2006, ומאז ראינו יותר ויותר עץ בשימוש במוצרים טכנולוגיים וראינו כמה אנשים התלהבו ממנו ומחומרים מסורתיים אחרים כמו פליז, קרמיקה ובטון .

למרות שהרבה מהפעילות הזו הייתה די נישתית, אני חושב שהיא עדיין מתפוצצת אל המיינסטרים די מהר. אני אוהב את הרעיון של טכנולוגיה העשויה מחומרים חמים ובעלי מרקם בני קיימא, בצורות ובצורות הפועלות יותר כמו אמנות ופיסול מאשר המכונות המהונדסות ביותר של שלמות שהורגלנו אליהן.

הנטייה והסיבה האפשרית האחרת לחיבור תהיה אי-נראות. אם אינך צריך ליצור אינטראקציה ישירה עם המכשיר, האם אתה צריך לראות אותו בכלל? אם זה צריך להיות גלוי צריך לחגוג את זה - אם לא, למה להראות את זה בכלל? התוצאה של זה יכולה להיות ייעול ופינוי העומס של חללי הפנים, מה שבתורו פותח אפשרויות חדשות למעצבים.

שיתפת פעולה עםסבסטיאן נואל,קם יאנגוסמואל וילקינסון. מהם האתגרים וההנאות בעבודה עם מעצב אחר?

אנו עובדים עם מעצבים על כל המוצרים שלנו. זו הסיבה שאנחנו קוראים לזה Hulger ולא משתמשים בשמי - תמיד יש צוות שלם מעורב. המוצרים שלנו מייצגים כל מיני שיתופי פעולה עם אנשים שונים. אני זוכר שעבדתי עם כמה מעצבי טקסטיל כדי להפיץ את המערך המעט אקראי של החורים בפומית P*Phone בדיוק כמו שצריך, ועבדתי עם מעצב העור היוקרתי ביל אמברג על כמה טלפונים בחיפוי עור ועור אקזוטי כשתי דוגמאות בלבד.

אני מוצא שקל לעבוד עם מעצבים כי אני באמת מניע את הצד הרעיוני של הדברים ומשאיר מקום למעצבים שאיתם אנחנו עובדים כדי לעדן את המראה, הצורה והחומרים. שיתוף פעולה הוא ממש כיף כשאתה עוזב את המקום כדי להפתיע אחד את השני.

בהתחשב ביצירה שלך יש פונקציה, האם אי פעם נאלצת להתפשר על אסתטיקה בגלל מגבלות טכנולוגיות?

"האם זו כל כך הפתעה שבמקום ללכת על דברים לא מובחנים, גנריים, [אנשים] אכן משתוקקים ליוצא דופן ולאיקוני?"

אחת ההנאות ביצירת דברים סופר פשוטים כאלה היא לעשות מעט מאוד פשרות. אם אתה צריך לאכסן 50 כפתורים על מוצר, יש לך בעיות שימושיות רציניות לפתור, שכמובן הופכות לבריף המגדיר. אם אתה מתקין כפתור אחד, אתה יכול להרשות לעצמך להיות הרבה יותר שובב ולתת לבחירות האסתטיות להוביל את ההחלטות.

אומרים שאתה "כופה טשטוש גבולות בין אמנות ועיצוב ובין יצירתיות, טכנולוגיה ועסקים". איך זה חל על מגוון המוצרים של Hulger?

בנוסף לעיצוב מוצר, עבדתי עם האינטרנט מאז 1995, כשהייתי חלק מקבוצת אמנות דיגיטלית שיצרה תקליטורים וניסויים מוקדמים של Shockwave. כשראשי נמצא באינטרנט גורם לי לראות את העולם בצורה שונה מאוד. אז כשרעיון הטלפון צץ לי בראש, זה היה אינסטינקטיבי לשתף את הרעיון ולהוציא אותו החוצה כדי לראות מה אנשים עושים ממנו.

פיתוח מוצר מסורתי הוא סודי וסגור, וקבוצות מיקוד הן מבחני הלקמוס שלך לפוטנציאל של מוצר. הגישה הישנה הזו יקרה כמו שהיא מסוכנת, מכיוון שקבוצות מיקוד הן מכשיר מאוד בוטה. הגישה שלנו הבינה שאם אנשים יראו ויאהבו את מה שעשינו, זה ייתן לנו ביטחון להשקיע ולפתח מוצרים חדשים. וידענו שאם אנשים יבואו למסע הזה כבר מההתחלה, הם עשויים לא רק לקנות את המוצרים בעצמם אלא גם יהפכו לתומכים ומעריצים רבי עוצמה של המותג. אִםקיקסטארטרהיה ב-2002, בהחלט היינו שם כי זה עובד בדיוק על העקרונות האלה. זה היה עושה את החיים שלנו גם הרבה יותר קלים!

הדרך החדשה הזו לראות דברים, והמשא ומתן החדש עם מעריצים ולקוחות, יצרו הזדמנות עבור העסק שלנו - מוצר שהיה מת או מושחת באופן רשמי על ידי קבוצות מיקוד ובדיקות התחזקות בגלל ההתלהבות של אנשים ממה שאנחנו עושים. . והאנשים האלה בכל העולם התכווננו לרעיונות שלנו והובילו באופן טבעי לכך שהשקנו מוצרים ב-25 מדינות שונות. זו הייתה חברה לא ממומנת של שני אנשים, אז אני מקווה שאתה יכול להעריך איך זה היה די יוצא דופן.

מה שאני באמת אומר לסיכום הוא שאנחנו יכולים ליצור סוג אחר של מוצר פיזי נישה שלא יכול היה להתקיים לפני האינטרנט.

הזכרת את קיקסטארטר. האם זה מרגש אותך כפלטפורמה לעיצוב מוצר?

אני אוהב את קיקסטארטר מכל כך הרבה סיבות. אני חושב שזה ישנה את עיצוב המוצר לנצח כי זה יסיר את הספקולציות הקשורות לפיתוח מוצרים. כאשר אתה צריך לנחש אם אנשים יאהבו דברים או לא, הנטייה תמיד תהיה לדלל רעיונות ועיצובים, לדחוף אותם להיות רגילים יותר כדי לפנות לקהל רחב יותר.

זה היה המאבק הנצחי של אנשים ומעצבים יצירתיים שרוצים לדחוף דברים לכיוון הייחודי, אבל תמיד מובלים בחזרה לעבר הרגיל. קיקסטארטר פותחת את החידה הזו, ומאפשרת לקונה להגדיר את העיצוב בעצמו - והיי, האם זו הפתעה כזו שבמקום ללכת על דברים לא מובחנים, גנריים, הם באמת משתוקקים ליוצא דופן ולאיקוני?

זה נהדר עבור קונים שמקבלים משהו ממש מגניב ומיוחד, זה נהדר עבור מעצבים כי הם זוכים לקבל רעיונות חדים ומגניבים יותר החוצה לעולם, וכמובן שזה נהדר עבור אנשי קיקסטארטר מכיוון שהם מקבלים כמה צ'קים נכבדים מהאינטראקציות האלה . זו הולכת להיות קריאת השכמה עצומה לתאגידים, שיראו במהירות את הביקוש למוצרים שהתפתחו באמצעות התהליכים המפותלים שלהם, כשהלקוחות יתעוררו למשהו הרבה יותר מרגש.

כולם באמת מבינים איך הרשת פיתחה אינטראקציות דיגיטליות ברחבי הרשת עצמה, אבל אני חושב שאנשים מתגעגעים לעתים קרובות לכמה מהשינויים האלה מוחזרים לעולם הפיזי. הדברים המדהימים שנוכל להחזיק בשנים הקרובות יהיו הרבה יותר קשורים לרשת מאשר לכל קבוצת מיקוד.

לסיום, האם יש לך עצה למעצבי מוצר שואפים?