אור הבוקר הראשון זוחל לשמי הלילה כאשר אלישע ויזל של גולדמן זקס מקבל הודעה אניגמטית: "חצו מיד את גשר מנהטן. תהנו מהנוף כשאתם שם".

באותו רגע, חבורה של אנשי מקצוע צעירים בעלי מראה רעוע ממהרים אל הגשר הסמוך, ועיניהם מתרוצצות בקדחתנות סביב שמי השחר. מישהו מוצא חבילה תחובה בנקודת האמצע -- רמז! - וכמה שולפים זוגות משקפת מתרמילים. לאחר חיפושים, הם מיישמים את עיניהם בדירה הנראית רק מאותה נקודה על הגשר. אור מהבהב בחלון מברק להם את יעדם הבא במורס.

כך נזכר ויזל בזיכרון האהוב עליו מימיו הראשונים של פאזל-א-תון שנמשך כל הלילה בעיר, ששימש מאז לאירוע גיוס צדקה שנתי לבנקאים בחברות הגדולות בוול סטריט. זה ידוע בחידות מורטות מוח, תחרות חותכת ועיצוב אמנותי שנועד לגרום לך לראות את התפוח הגדול באור חדש לגמרי.

במוצאי שבת שעברה, 210 חידות ב-21 קבוצות ממוסדות פיננסיים שונים - מבוססי וול סטריט ומחוצה לה - יצאו לרחובות ניו יורק למשחק השלישי בחסות גולדמן זאקס "טירוף חצות" - זה הגדול ביותר עד כה.

עם גיוס כספים של מיליוני דולרים ומשתתפי VIP, "שיגעון חצות" של היום עשוי להזכיר מעט את פרי המוח המחורבן בהשראת דיסני של שני סטודנטים שהיה פעם. אבל אלו רגעים כאלה, אומר ויזל, כאשר רוח ההרפתקאה של שרלוק הולמס מנצחת אותך, שעדיין נותנים לאירוע את המטען החשמלי שלו.

"זה הפך לרגע 'שיגעון חצות' הקאנוני שלי", אמר ויזל. "אתה לא רק מאחורי שולחן; אתה לא רץ איזה קורס מרתון שכולם רצים בו; אתה לא סתם יושב בארוחת ערב של החברה הגבוהה; אתה נמצא בעולם להיות ספורטאי אינטלקטואלי."

"כל-הלילה הגדול"

אז איך הגיעו מאות בנקאים בעלי כוח גבוה בוול סטריט להזרים שעות ומיליוני דולרים למשהו שהוא בעצם שחזור מאסיבי של סרט דיסני מ-1980 באותו השם? זה התחיל באובססיה מוזרה לחדר המעונות של מאט ליבוביץ ודן מיכלסון, שניהם מבכירי אוניברסיטת קולומביה באותה תקופה. יחד עם עוד שותף לחדר, הם צפו בסרט באדיקות.

הסרט עוסק בגאון אקסצנטרי שאוסף קבוצה של סטודנטים למצוד נבלות אפי שנקרא "כל-הלילה הגדול". זה לא בדיוק זכור כקלאסיקה - רוג'ר אברט העניק לו רק כוכב בודד אחד בביקורת שלו. אבל בעיני ליבוביץ זו הייתה התגלות.

"[השותף שלי לחדר] היה מנגן את זה כל הזמן בקלטת ה-VHS הקטנה הזו בלולאה," אמר ליבוביץ. "נכנסנו לסרט וחשבתי, 'אני חייב ליצור אחד כזה'".

ב-1996 הוא גייס את מייקלסון לעזור להגשים את חלומו, ונולד "טירוף חצות" הראשון אי פעם. הוא כלל כ-20 חברים ומכרים ושש מעטפות שהוסתרו ברחבי העיר. האירוע הכאוטי בסופו של דבר היה הצלחה כל כך מעוררת שהם זרקו תשעה נוספים לאחר מכן. אבל ב-2007, עסוקים בקריירה שלהם, הם החליטו לתלות את המגבת.

באותם ימים ראשונים, השניים ריכזו את ענייני הגרילה בתקציב נמוך עם קהל כת קטן. המשתתפים יכלו לסמוך על שיהוק לא מתוכנן אחד לפחות במשחק בכל פעם, אבל בעיני ליבוביץ' זה היה חלק מהקסם. ללא היתרים או אישורים של העירייה, היו מדי פעם רגעים מתוחים עם המשטרה - אבל לא רבים כמו שאתה יכול לחשוב על ניו יורק שלאחר ה-11 בספטמבר.

"בהחלט התרחקנו בקבלת הפנים שלנו במקומות מסוימים", אומר ליבוביץ.

זה לא גרם לאירוע להיות קהל מעריצים נלהב, שהמשיך לחזור עד הסוף המר. ליבוביץ מגדיר את המשיכה הממכרת של האירוע לעובדה שאנשים רבים, כמוהו, משתוקקים לריגוש הגיקי שבכל זה.

"מהרגע שחשבתי 'צריך לעשות את זה', ידעתי שהסיבה היא שיש אנשים שבאמת צריכים את זה", אמר ליבוביץ.

אחד מאותם מעריצים מסורים היה ויזל, בנו של חתן פרס נובל אלי ויזל וכיום שותף ומנהל סיכונים ראשי בחטיבת ניירות הערך של גולדמן. חצי עשור לאחר התחרות האחרונה ב-2007, ויזל, שהשתתף בכל שנה מאז 2001, קונן על החלל שהותיר והחליט שצריך להקים אותו לתחייה.

עם זאת, מרותק לעבודות גוזלות זמן וחיי מבוגרים עמוסים, תזמור של מסלול מכשולים מורכב ברחבי העיר היה ניסיון קשה יותר מאשר היה עבור סטודנטים חסרי מעצורים. כשויזל פנה לראשונה למייקלסון עם הרעיון לחידוש, הוא אמר שהוא לא יכול לעשות זאת בחינם.

אז ויזל הגיע עם תיקון: הוא החליט להפנות את ההכנסות מהאירוע לטובת שירותי הרועה הטובים, עמותה מניו יורק המספקת משאבים ליותר מ-25,000 צעירים נזקקים ומשפחותיהם, ומאפשרת לו לחתום על גולדמן זאקס. נותן, הזרוע הפילנתרופית של הבנק, לטפל בכספים.

לאחר מכן הוא שכר את הסטודיו לעיצוב גרפי של מייקלסון, Linked by Air, כדי לטפל בעבודת העיצוב ואת Laibowitz, שמנהל כעת סטארט-אפ בשם Futuruption שיוצר תכונות מקוונות אינטראקטיביות, לבנות את הפאזלים.

בהתחלה, היוצרים דאגו שכל הכסף יהפוך את האירוע לתרגיל מרוקן של גיבוש צוות תאגידי. ויזל היה מודע היטב לחששות והקפיד להתאים אותו כמה שיותר לימים הראשונים.

למרות שהוא נרגש מהגלגול הנשמות, ליבוביץ עדיין מקווה שיהיו לו יום אחד את המשאבים להרחיב את אותה הרפתקה לאלה שמעבר לוול סטריט.

"אני ממש לא אוהב את העובדה שיצרנו משהו כל כך אקסקלוסיבי כשאני מכיר כל כך הרבה אנשים שרוצים לשחק", אמר ליבוביץ.

אתגר מרתיע את המוח

כל מי שמשתתף מסכים שציד נבלות רחב ידיים, שלעיתים קרובות מצריך ידע בקודים וחידות קלאסיים ורשימת כביסה של אספקה, יכול לפעמים להיות מאתגר מאוד. אבל המחזה העצום נוטה לגבור על התסכול בסופו של דבר.

"אתה יכול לבלות שעות על שפת מדרכה איפשהו עם חברך לצוות רק דופק בראש בניסיון להבין משהו", אמר מעצב המשחקים דן מייקלסון. "אבל כשאתה נתקל במשהו יפה זה הרבה יותר יפה בגלל הקושי ובגלל התקופות הנמוכות שהיו לך במהלך הלילה".

כל אירוע הוא ביצוע מסיבי הדורש יותר משנה של הכנה מראש. האירוע בשבת נמצא בעבודות מאז מארס שנה שעברה לפחות, והמארגנים אספו קלסר עצום מלא בהיתרים עירוניים, חוזים ומסמכים אחרים הדרושים כדי שהלילה יתנהל בצורה חלקה.

בפעם הקודמת, ב-2013, הם הרוויחו 3 מיליון דולר עבור הצדקה מהעמלות הגבוהות שמשלמים שותפים בחברה כדי לתת חסות לשחקנים. השנה הם יותר מהשוו את זה עם הכנסות של 3.1 מיליון דולר.

במשחק האחרון שהעלה גולדמן ב-2013, המשתתפים התאימו את צבע האור על גורד השחקים האיקוני של One Bryant Park עם אפליקציית אייפון ושיחקו במשחק מומצא בשם מיני-גולף לייזר במחסן נטוש. ויזל אומר שהצוות משקיע שעות של מחשבה כיצד ליצור מערכים שהוא מקווה שהם כמו שום דבר שהמשתתפים לא ראו מעולם.

"מגישים לך גאדג'ט, פיסת נייר שלט חוצות על הקיר, והרבה זמן ותשומת לב הושקעו בזה אז אתה מעריך את זה מיד", אמר ויזל. "מה שניתן לך הוא משהו שהוא יצירה אמנותית."

השנה הם דחפו לגבהים אמנותיים חדשים על ידי שיתוף פעולה עם קבוצת תיאטרון מחול בשם Third Rail Projects ובניית כל הלילה סביב נושא מרכזי כבד באמנות המיצג.

יוצרי המשחק ושאר כ-30 המתכננים המגוונים מתפרסמים במרכז פיקוד שוקק בשם Game Control, יחד עם אורחים מיוחדים כמו אלן סולומון, שגילם את Game Master בסרט של דיסני. משם, הם מנהלים את הפעולה התזזיתית ברחבי העיר עם מנות מידע מועטות וסוגרים ללא רחם כל שאלה לגבי רמזים.

עבור גולדמן ושאר החברות השונות שמשתתפות, המשחק הוא עסק רציני. החברים לקבוצה יבלו שעות בשפך על ספרי פאזלים בהזדמנות שלא תהיה רלוונטית למשחק של אותה שנה, אמר ויזל. זה לא נדיר שצוותים מביאים גאדג'טים בעלי מראה מסתורי משלהם כדי להשאיר מאחור בתקווה להעיף קבוצה נוספת מהשביל.

חברי הצוות המבוקשים ביותר הם כמובן מה שאנשי וול סטריט מכנים quants -- אנשי המתמטיקה והסטטיסטיקה -- כמו גם מהנדסי מחשבים. אבל Qi Fu, אנליסט קוואנט סמנכ"ל בחברת הפיננסים קרדיט סוויס, מדגיש שלצוות מוצק יהיה קבוצה מעוגלת היטב של התמחויות כדי לראות את התמונה הגדולה של המשחק.

לדבריו, הצוות שלו תכננה לחגוג בערב שלפני המשחק ולהתייחס אליו כאילו הם רצים מרתון.

הפופולריות של התחרות אפילו הולידה תרבות מחתרתית שלמה של חובבי פאזלים. כעת אתה יכול להשתתף במשחק בסן פרנסיסקו, שמתקיים לאורך 36 שעות, ציד המסתורין ב-MIT או ב-Scavenger Hunt של אוניברסיטת שיקגו, בין היתר.

כמו ליבוביץ, ויזל מדבר על הרציונל של "טירוף חצות" במונחים של הכרח, כאילו הכישרון לפתרון חידות הוא אינסטינקט ראשוני עצור שחייב להשתחרר בציד נבלות שנתי.

"זה הרגיש כאילו יש את המרחב הבלתי מנוצל הזה... למשהו ברמה הזו של התרגשות ייחודית ומקורית", אמר ויזל.