חברת האם Conde Nastאולי עדיין חושב שהאינטרנט לא כל כך חשוב, אבל הניו יורקר כן.

המגזין בן ה-87 החליט לבצע "השקעה גדולה" באתר האינטרנט שלו לפני שישה עד שמונה חודשים,ניקולס תומפסון, עורך שלnewyorker.com, אומר. צוות האינטרנט הורחב ל-12 עובדים במשרה מלאה, כולל תומפסון, שמונה לעורך במארס לאחר שעבד "בצד המגזין" כעורך תכונות בכיר במשך שנתיים. העורך הראשי דיוויד רמניק חשב שהוא יתאים לאתר, בין השאר משום שהיה לו רקע בסיקור טכנולוגי, לאחר שבילה חמש שנים כעורך בכיר ב-Wired, אומר תומפסון.

במהלך השנה האחרונה, newyorker.com ייעל את הניווט שלו והשיק אפוליטיקה אנכית, א"מרכז בריאות"ודפיטרנר, בלוג לביקורת ספרות. התוספת האחרונה, של ג'ונה לררבלוג Frontal Cortex, יובא מאתר אחותwired.comמוקדם יותר השבוע.

התנועה גדלה כתוצאה מכך. האתר הביא 5 מיליון מבקרים ייחודיים במאי, עלייה של "בערך 50% מהשנה שעברה", אומר תומפסון, שלקח את המספרים מאומניטור. בין 12 ל-15 חלקים של תוכן מקורי מתפרסמים ביום בממוצע. כרבע עד שליש מתכני המגזין זמינים באופן חופשי באתר מדי שבוע.

היו גם מאמצים להגביר את האחיזה ברשתות החברתיות. הפרסוםהציע גישה לסיפור של ג'ונתן פראנזןתמורת לייקים בפייסבוק באפריל 2011. שלהטאמבלר, אחד הראשונים שהושק על ידי מותג מדיה גדול, מתעדכן מספר פעמים ביום במהלך השבוע. לאחרונה, המגזיןצייץ המשך קצרלרומן זוכה פרס הפוליצר של ג'ניפר איגן, ביקור מחוליית הגון, דרך פרקים של 140 תווים בטוויטר.

למה הרשת? למה עכשיו?

העמוד הראשון שלnewyorker.com

הניו יורקר משך תשומת לב רבה בגלל הביטחון שבו הוא ניגש לפלטפורמות ניידות. הכותר שחרר את זהנושא ראשוןעבור האייפד באוקטובר 2010, פחות משישה חודשים לאחר שהמכשיר יצא למכירה בארה"ב (ווג בבעלות קונדה נאסט, לשם השוואה, היהשוחרר רק בפברואר הקרוב.) המגזין היהזמין ב-Kindle Fireביום השקת הטאבלט.

המגזין השקיע בבירור במהדורות הטאבלטים שלו. הם מלאים בנגיעות מתחשבות:כיסויים מצוירים באייפד, ראיונות אודיו משובצים, קריקטורות מצוירות. האסתטיקה המינימליסטית למדי של המגזין, ממוקדת הטקסט, תורגמה יפה למכשירי טאבלט.

עִםכל כך הרבה קורה עם הנייד, אפשר לתהות: מדוע הניו יורקר משקיע ברשת עכשיו? באופן יחסי, הרשת אינה דבר חדש ונוצץ, בשל לשינוי. אימוץ המשתמש אינו מואץ באותו קצב.

"אנחנו רוצים שאנשים יוכלו לקרוא ולהירשם ל-New Yorker בכל מכשיר שאנחנו יכולים - ה-iPad, Kindle, Nook, iGlasses, השעון שלהם, בכל מקום שאנשים אוהבים לקרוא", אומר תומפסון. "הייתה תחושה שלא התחייבנו לאינטרנט כמו שהיינו לאייפד, ורצינו להיות חזקים ברשת כמו שאנחנו בפלטפורמות אחרות". הוא מוסיף שמבחינה עסקית, האתר קיים ככלי להכנסות מפרסום ומנויים.

שאלתי את תומפסון איך הניו יורקר חושב על תוכן לאינטרנט, בהשוואה למגזין. "הכל באתר ערוך, אבל זה צריך לעבור בקצב הרבה יותר מהיר - זה הרבה יותר תלוי בזמן, אנחנו צריכים להגיב מיד", הוא השיב וציין כי התוכן לאתר אינו נבדק באופן ממצה כמו המגזין. "יש דברים טובים יותר ויש דברים שהם גרועים יותר. חוש יפה של סיפור, רגישות ספרותית, סגנון כתיבה - אלה הדברים שאנחנו רוצים לקחת לרשת כמיטב יכולתנו".

במהלך השיחה, קיבלתי את התחושה שהתנועה לא כל כך חשובה לתומפסון ולניו יורקר בכללותו. הצוות לא השיק אגרגטור או בנה את הכיסוי הטכנולוגי שלו --שני דברים שהאטלנטי עשהבמרדף אחר קהל גדול יותר. במקום זאת, הוא חיזק את בלוג הקריט המואר שלו.

"אנחנו רוצים לבנות תחומים שבהם אנחנו חושבים שיש לנו מומחיות, שבהם אנחנו חושבים שיש לנו אנשים עם כישרונות מסוימים", אומר תומפסון. "תנועה היא מדד אחד [להצלחה], מנויים הם מדד נוסף, אבל הצלחת האתר נמדדת באמת בתגובה של קוראי הליבה שלנו".

"הצלחה היא כשמישהו אומר, 'אני פשוט מרגיש נהדר כשבאתי לאתר, אני הולך למצוא דברים שאני אוהב', או, 'לא קראתי את המגזין לפני כן, זה מעניין, תן לי להירשם'".

מה הלאה? תומפסון אומר שהוא והצוות שלו ימשיכו לבנות עוד ענפים, להוסיף כותבים ולהשיק בלוגים חדשים במהלך הקיץ והסתיו. הוא גם מקדיש את תשומת ליבו למספר "בחירות טכניות": כיצד לשרת בצורה הטובה ביותר קישורים הקשורים לאנשים, כיצד להתמודד עם הערות, כיצד לבצע אופטימיזציה לשיתוף פסיבי.

ועד כמה יהיה מעורב העורך הראשי דיוויד רמניק בתהליך?

"האתר הוא בראש סדר העדיפויות עבורו כרגע, אם כמות המיילים שאני מקבל ב-6 בבוקר או בחצות היא משהו שצריך ללכת לפיו", אומר תומפסון וצוחק.