הביספייסהמשרד מרגיש פנוי ומינימליסטי, ממוקם בשכונת צ'לסי בניו יורק. צינורות וקורות צבועים מצפים את התקרה דמוית המחסן. אזורי עבודה משותפים ו"חללים גמישים" מתפזרים על פני תכנית הקומה הפתוחה. המטבח הקטן משמש כאזור הדפסה. שישה שולחנות גדולים משתרעים לאורך הקיר הרחוק, כל אחד עם חוצץ לוח לשרבט רעיונות חדשים ומרגשים.

ההגדרה תורמת לצרכים של סטארט-אפ אופנתי ומתפתח. אבל Beespace היא לא סטארט-אפ - זו חממה ללא מטרות רווח המזהה ומשיקה ארגונים חדשניים המוקדשים לטוב חברתי. וכמו חברות רבות שמחפשות הצלחה בעידן הדיגיטלי, היא מקבלת רמזים מעולם הסטארט-אפים הטכנולוגיים.

[seealso slug="google-earth-amazing-discoveries"]

מריסה סאקלר, מייסדת ונשיאת Beespace, אומרת שהמשרד עצמו הוא שאילה ישירה מסצנת הסטארט-אפים - הוא היה שייך לחממה הטכנולוגית של חבר לפני שהחברה עברה למקום אחר בעיר. שיחה עם אותה חברה, שבה שידרה סאקלר את התסכולים שלה לגבי עבודה עבור עמותות בשלב מוקדם, הניעה את הרעיון של Beespace.

"אהבתי לעבוד עם עמותות, ואהבתי לעבוד במרחב הטוב החברתי", היא מספרת ל- Mashable. "[אבל] נעשיתי מתוסכל מהתחושה שהרבה יורדים במעקב, של[עמותות חדשות] אין את היכולת התפעולית ליישם הרבה מהרעיונות שלהם, ולכן, הם לא הצליחו להשיג את הקנה מידה שהם היו צריכים להיות מסוגלים, הרגשתי שחייב להיות פתרון טוב יותר ומקיף יותר".

סאקלר פנה למודל הסטארט-אפ כדי לקבל השראה. היא בילתה שנה בשיחה עם אנשים בעולם הטכנולוגיה, בעולם העמותות ובכל מקום ביניהם, כדי לעזור להמציא את הרעיון לחממה ללא מטרות רווח.

"מההתחלה, ידעתי שאני רוצה לקבל את התחושה המקיפה הזו, [כדי שזו] תהיה גישה משולשת: מרחב העבודה המשותף - החשיבות של קבוצות אלה ללמוד ולעבוד זו לצד זו; קהילה שיכולתי להביא - היבטי חונכות, המועצה המייעצת שלנו והשותפויות שלנו והוראת שיטות עבודה מומלצות, המאפשרות להם לבנות את המיומנויות כך שיוכלו לבנות את הפעולות שלהם ולחזק את התכנות שלהם", היא אומרת.

ל-Beespace יש כעת שלוש "אינקוביות", או עמותות מתחילות המבקשות לבנות ולהרחיב את המשאבים שלהן:קרן מלאלה, הפרויקט הרפתקאותותרגול עושה מושלם. Beespace נותנת להם את המרחב הפיזי לעבודה, מחברת אותם למנטורים, מעצבים, מהנדסים, רואי חשבון, אסטרטגים לגיוס כספים ומומחי יחסי ציבור, ומספקת סמינרים והרצאות של דוברים ברחבי המרחב ללא מטרות רווח.

סאקלר אומר שהם יקחו עד שש דגימות בכל פעם, כל אחת לתקופה של שנתיים או עד שיגיעו לשישה אנשי צוות במשרה מלאה - המוקדם מביניהם.

"אנחנו לא מנהלים עבורם את הארגונים שלהם", היא מסבירה. "אנחנו כאן כדי לעזור להם להפיק את המרב מהרעיון שלהם ומהמלכ"ר שלהם. זהו מרחב נהדר עבורם לבנות את הצוותים שלהם ולקחת סיכונים - למצוא טכנולוגיה חדשה ומדהימה שאף אחד אחר במגזר ללא מטרות רווח משתמש וכדי לראות אם זה עוזר להם להגדיל את הגודל."

אז Beespace לא רק מאמצת את מודל הסטארט-אפ, אלא גם שואפת לשלב טכנולוגיה בפעילות העמותות. באופן מסורתי, העולם ללא מטרות רווח איטי מאוד להסתגל לטכנולוגיות חדשות, לדברי סאקלר. כשמישהו מחדש, כולם מנסים לעשות את אותו הדבר עד שזה הופך לחלל מאוד צפוף. חשבו, למשל, על תרומות מקוונות לפני מספר שנים -- עד כמה הן היו משנות משחק כאשר עמותות אוהבותצדקה: מיםהכניס אותם למאבק - בהשוואה להיום.

"אין מספיק חדשנות מתמדת. החלל לא צריך להיות צפוף לחלוטין ובלתי אפשרי לנצל אותו כדי שמישהו יעשה את הצעד הבא. אנחנו רוצים לראות חדשנות מתמדת באותה דרך שאתה רואה ב- עולם הרווח, במיוחד בתחום הטכנולוגיה", היא אומרת.

לרהל גאובה, מנהל אסטרטגיית אינטרנט בבלקבאוד, סטארטאפ טכנולוגי טיפוסי לוקח בעיית נישה אחת ומנסה לפתור אותה - "לא יותר, לא פחות".

"אם אתה מסתכל על כלי השיווק מספר 1 שלהם - האתר - חווית המשתמש מעוצבת עם התמקדות חדה מאוד באתגר התעשייה, איך הם פותרים אותו, איך אחרים הרוויחו מהפתרון שלהם, ואיך אתה יכול להשתתף", הוא אומר.

עמותות צריכות לייעל את האתרים שלהן באותו האופן, תוך התמקדות בעיקר באיכות התוכן, הצגת סיפורי הצלחה ושימוש בקריאות משכנעות לפעולה - "יותר מסתם כפתור אדום בכותרת". המפתח, מסביר גאובה, הוא להיות בראש ובראשונה בחיי היומיום של הקהל.

ואז יש את גורם ה"יפ", הוא אומר. האופן שבו עמותה מציגה את עצמה באינטרנט יוצר תפיסה רבת עוצמה את הפעולות והמשימה שלה. "האם אקבל מידע מהיר על מידע שימושי, ויזואלי ומרתק מאוד, או שאקבל דוחות משעממים עם טונות של תוכן לקריאה?" שואל גאובה. "בתור מקצוען עסוק בדרכים, אני מעדיף את הראשון על פני האחרון".

"היפ פקטור" הזה יכול לחול גם על ארגונים מבוססים יותר. ננסי לובלין, מנכ"ליתDoSomething.org, אחת מהעמותות הגדולות ביותר לבני נוער ולשינוי חברתי, חלקה תסכולים דומים עם המגזר ללא מטרות רווח כמו סאקלר.

כשהיא הצטרפה ל-DoSomething ב-2003, 10 שנים לאחר הקמתו, הם פיטרו זה עתה 21 מתוך 22 אנשים, נותרו 75,000 דולר בבנק, לארגון היו חובות של 250,000 דולר, והם איבדו את שטח המשרד שלהם.

"אם תחפש במילון 'חברה מזויפת', הלוגו שלנו היה שם", אומר לובלין. "[אבל] זו הייתה השנה שאחרי פרנדסטר, והשנה שלפני כןפייסבוק... ואחד הדברים שעשיתי היה לומר, 'תראה, יש דרכים מהירות יותר, טובות יותר וזולות יותר להגיע לצעירים עכשיו. אנחנו לא צריכים לעבור בבתי ספר, ... להדפיס המון תכניות לימוד ולשלוח אותן לכל הארץ. קוראים לזה אינטרנט'".

לובלין הציעה להם לסגור את המשרדים המקומיים ברחבי הארץ, והיא כמעט פוטרה בגלל זה. אבל היא אמרה להנהלה לסמוך עליה. "הימורים באינטרנט התבררו כמהלך טוב", היא אומרת.

ל-DoSomething יש כיום 50 עובדים במשרה מלאה ו-2.5 מיליון חברים, והצוות בדרך להפעיל 250 קמפיינים השנה. (בשנה שעברה הם רצו 26.)

תחת הנהגתו של לובלין, DoSomething לווה הרבה יותר ממודל הסטארט-אפים הטכנולוגי, והוכיחה כי עמותות מבוססות יותר עדיין יכולות לעשות את השינוי. לובלין אימצה את כללי הגיוס שלה מדיג'יי פאטיל, שהיה מדען הנתונים הראשי הראשון בלינקדאין, ו-DoSomething היא המלכ"ר היחיד שהיא מכירה שאינו בוחן את הרקע ההשכלתי של עובדים פוטנציאליים - מאפיין בהשראת פיטר ת'יל , מייסד שותף של PayPal, ועולם הסטארטאפים בכלל.

"אני רוצה לומר שלקחנו הכל [מהעולם למטרות רווח]. אנחנו נוטים לפעול הרבה יותר כמו סטארט-אפים טכנולוגיים. אבל פשוט להגיד, 'אה, שכרתי המון צעירים ואנחנו זזים מהר ולשבור דברים' - זה לא אומר שאתה סטארט-אפ טכנולוגי", היא אומרת.

ההסתגלות לשינוי היא המפתח. ה-CTO של DoSomething הוא חלק מצוות ההנהלה, ושליש מהצוות כולו כותב קוד. "כל האנשים האלה רגילים לבנות דברים שנשברים או שהם מיושנים תוך שלושה עד שישה חודשים. אז עצם הרעיון של שינוי מוכר ונוח להם", אומר לובלין.

בחזרה ב-Beespace, הרעיון של שינוי קיים. כעת, כשישה חודשים לתוך תהליך הדגירה ב-Beespace, פרויקט ההרפתקאות, שיוצר מקומות עבודה במדינות מתפתחות על ידי שיתוף פעולה עם ארגונים מקומיים, כבר פיתח שיטות עבודה חדשות והחל להוציא לפועל רעיונות חדשים.

מייסדת שותפה של פרויקט ההרפתקאות, בקי סטרו, אומרת שהיא עבדה בשיתוף פעולה הדוק עם מנהלת גיוס התרומות והמעורבות של Beespace כדי להשיק את פלטפורמת האינטרנט החדשה של העמותה, שמחברת תורמים ישירות ליזמים שבהם תמכו. לאחר שנה, התורמים יקבלו את סיפורו של הפרט בו תמכו - "מציגים את השפעתם בפעולה".

"אני תמיד מסתכל על המגזר הטכנולוגי עבור רעיונות והשראה", אומר קש. "אני מאמין שעכשיו, יותר מתמיד, עמותות צריכות להתנהל בצורה רזה ולפעול כל הזמן. לא מספיק שיהיה לך מוצר נהדר, אלא אתה צריך לדעת איך למכור אותו, איך להעסיק תורמים ולעצב את הארגון שלך בקנה מידה מהיר. להגיע ליעדים שלנו, עלינו לחשוב כמו חברת טכנולוגיה".

בתוך שלושה חודשים מתחילתו ב-Beespace, פרויקט ההרפתקאות צבר את אותו מספר של תורמים שלקח הצוות לאסוף במהלך כל שנת הכספים הקודמת שלו. כל שלוש האינקוביות קיבלו עובדים חדשים, עיבדו מחדש את עיצובי האינטרנט שלהם והרחיבו את הרשתות שלהם.

"אנחנו רוצים לוודא שאנחנו חלק מהצמיחה שלהם קדימה", אומר סאקלר. "אנחנו מקווים שיהיו לנו שישה סיפורי הצלחה גדולים. זה יהיה באמת מעניין לראות את הנתונים - איך זה נראה לעקוב אחריהם דרך המרחב שלנו, ולאחר מכן מעבר לכך."