ג'ימי פלבוט היה בסן פרנסיסקו בלילה שבו הגיע לתחתית, היכה על האלכוהול שבא לנהל את חייו. התמכרות לאלכוהול כבר הותירה אותו חסר בית. זה כבר הטביע את הקריירה שלו כטבח.

כעת, כשפלבוט התנודד ברחובותיה החשוכים של העיר, חבר בשם אד שמר על שביל הזיגזג שלו הצביע לעבר המקלט שבו חיכתה מיטה זמנית. אד עזר לפלבוט להתחמק מהקירות שמגיעים משום מקום כשאתה שיכור, דאג שהוא לא ייפול למכוניות או יתעלף באיזה מרזב.

אד בסופו של דבר החזיר את ג'ימי פלבוט למקלט, המדריך והמלאך השומר שלו ללילה אחד. אבל כשפלבוט התעורר, הוא הגיע להבנה מבהילה.

"אד עיוור ב-90% ולא הייתי חוזר בלעדיו", אומר היום פלבוט בן ה-46. "כשאדם עיוור מוביל אותך הביתה, אתה באמת צריך לחשוב על זה. זה ממש פגע בי עד כמה דברים נעשו גרועים. פשוט אמרתי לעצמי: 'וואו'".

פלבוט (בתמונה למעלה) ידע אז שעליו למצוא דרך להכיל את האלכוהוליזם שלו ולהחזיר את חייו לסדר. או זה או להמשיך להגדיל את הסיכויים שהוא ימות לבד ברחוב.

מיום ליום, טיפין טיפין, הוא ימצא בסופו של דבר יציבות וישועה. אבל עבור ילד שאינו טכנאי שגדל בדרום בוסטון ושיחק הוקי, כדורסל וכדורגל - למרות שלעולם לא פוטבול - חיים חדשים יצמחו מכמה מקורות בלתי צפויים:כַּדוּרֶגֶלומדיה חברתית.

***

מייסד סטריט כדורגל ארה"ב לורנס קאן.

לפני כשלוש שנים, אדם שישן במיטת המחסה ליד פלבוט שכנע אותו לבדוק ארגון בשםכדורגל רחוב ארה"ב.

Street Soccer נוסדה בשנת 2006 על ידי לורנס קאן. בית משפחתו של קאן נשרף כשהיה בן תשע. כשהתמודדו עם התוצאות, משפחה וחברים תמכו בו ובאחיו ובהוריו. הם אף פעם לא היו חסרי כל, אבל החוויה דבקה בקאן, ועזרה להסיע אותו כמבוגר כדי לעזור לאחרים במצבים דומים.

ראה גם:

כיום פועלות קבוצות סטריט כדורגל ב-20 ערים אמריקאיות. השחקנים כוללים אנשים כמו Flebotte, שחייהם המוצקים ירדו מהפסים בגלל שימוש בסמים, אנשים שנותרו ללא קורת גג במקרה ומהגרים חדשים שנאבקים למצוא דריסת רגל בארצות הברית. גביע החוף המערבי של ארבע על ארבע מתחיל בשבת בסן פרנסיסקו, עם גביע לאומי בטיימס סקוור לאחר מכן ביולי. הזוכים שם יעפילו לאוגוסטגביע העולם לחסרי ביתבפולין.

אימונים ומשחקים שבועיים מציעים לשחקנים קצת זמן מחוץ לרחובות, מקום למפגשים חברתיים ודרך לתרגל מיומנויות החלות גם מחוץ למגרש. אבל רוב קאן, אחיו של לורנס והמנהל הלאומי של Street Soccer ארה"ב, אומר שהיעילות של התוכנית עלתה לרמה חדשה מאז פרטיתפייסבוקקבוצות יושמו עבור כל צוות לפני שלוש שנים.

"הנחת היסוד של Street Soccer היא שאנו מספקים כמה שעות של קהילה חיובית וקבוצת תמיכה כאשר אין אחד במקלט או ברחוב", אומר רוב ל-Mashable. "אבל עכשיו כשיש לנו את קבוצות הפייסבוק, אם למישהו יש בעיות אלכוהול או נכנס לדיכאון, זה מספק את התמיכה הזו 24/7. זה באמת שינה את התוכנית שלנו לחלוטין".

***

הקבוצה הזו ממיניאפוליס זכתה בגביע המדינה בשנה שעברה.

פלבוט נהנה מהאחווה ומהפעילות הגופנית לאחר שהצטרף ל-Street Soccer, למרות שמעולם לא שיחק בספורט. בנוסף היה בונוס נוסף למי שמעוניין לרסן בעיית שתייה.

"העובדה שלא יכולת להופיע שיכור ולצפות לשחק, או לא יכולת לשתות במהלך האימון, הקלה על הפסקת השתייה", הוא אומר. "זה עורר את הכדור כדי להודיע ​​לי שאני יכול לחיות בלי אלכוהול ועדיין לשרוד".

הוא עדיין שתה בכבדות כשהחל לשחק, אבל אימוני כדורגל פעמיים בשבוע הציעו הפוגה של כמה לילות בכל שבוע. הם גם היו נקודת מוצא. תוך זמן קצר הוא לקח שלושה לילות חופש משתייה. ואז ארבע. ואז, הוא אומר, "זה היה חמישה או שישה לילות, ואז שבוע שלם".

לליסה רייטסמן יש סיפור דומה. חמש שנים לאחר שסיימה את הקריירה שלה כקפטנית D-1 בכדורגל בקולג'מדינת סקרמנטו, רייטסמן מצאה את עצמה גרה מהמחסן בחצר האחורית של חבר. היא שתתה יותר מדי, התעללה במשככי כאבים, השתמשה במת' ובילתה זמן רב "פשוט בשוטטות בעיר כמו משוגעת".

החיבור מחדש למשחק שאהבה פעם דרך Street Soccer, אומר רייטמן, "הזכיר לי שלפני שהתחלתי להשתמש באלכוהול ובסמים, באמת נהניתי מהחיים שלי. זה הזכיר לי שאני יכול להיות שוב מאושר".

ראה גם:

כיום רייטסמן מפוכחת ומאמן את הנבחרת של כדורגל רחוב בסקרמנטו. זה נתן לה מבט ממקור ראשון כיצד קבוצות הפייסבוק של הארגון תמכו בשחקנים בדרכים בלתי אפשריות בעבר.

הקבוצות העמוסות ביותר ברחבי הארץ רואות עדכונים ואינטראקציות מחברים "כל הזמן, כל היום", אומר לורנס קאן. נשים מהצוות של רייטסמן משתמשות בקבוצה שלהן כדי לעזור אחת לשנייה דרך התמכרות ואתגרים אחרים. הם גם משתמשים בו כדי לעדכן ולברך אחד את השני על הישגים ובשורות טובות.

"זה מקום לחלוק ביעדי אמת מידה", היא אומרת. "שחקנית אחת פרסמה כשהיא קיבלה בחזרה את המשמורת על הילד שלה, שחקנית אחרת בדיוק פרסמה כי היא קיבלה תואר AA. הייתה תקופה לפני כמה חודשים שאישה אמרה, 'היי, הבת שלי נעדרת, אני משתגעת .' היא מיד קיבלה את התמיכה העצומה הזו, אנשים שאלו איך נראית הבת שלה ואיך הם יכולים לעזור".

כשפלבוט הצטרף לראשונה ל-Street Soccer, הוא היה נכנס לפייסבוק בספרייה הציבורית של סן פרנסיסקו. קהילת החברים המקוונת שהכיר מהמגרש עזרה לו לעבור תקופות קשות. אבל לאחרונה היו לו בעיקר חדשות טובות לחלוק.

***

ג'ימי פלבוט מחייך למצלמה.

פציעה ברגל אילצה את פלבוט להפסיק לשחק כדורגל לפני כשנה, אבל הוא עדיין מעורב בקבוצת סן פרנסיסקו. הוא הולך לאימון ועוזר לרוב קאן לנהל את הקבוצה. לאחר משחקים ואימונים, הוא מעדכן את קבוצת הפייסבוק של הקבוצה עם תקצירים של מי שהגיע ומה קרה.

ולראשונה מזה כחמש שנים, פלבוט אינו חסר בית. מוקדם יותר החודש הוא עבר ממקלט אל דירת סטודיו משלו, עם חדר אמבטיה ומטבח.

"זה מרגיש מדהים", הוא אומר. "אני אפילו לא יכול להתחיל לספר לך."

הוא כבר לא שותה הרבה. לאחרונה הוא שתה כמה בירות בחתונה של חבר והצליח להשאיר את זה בזה. הוא עושה התמחות בבישול דרך תוכנית שהוא מצא דרך Street Soccer. לאחר שזה נעשה, יש לו עבודה במשרה מלאה בבישול עבור יותר מ-30 מבוגרים עם מוגבלות התפתחותית במתקן מגורים.

החיים, הוא אומר, הם הטובים ביותר שהיו מזה הרבה מאוד זמן. אבל יש דברים שלא השתנו. כשסגר את העסקה באולפן שלו ממש לאחרונה, פלבוט חזר למקום מוכר: קבוצת הפייסבוק של קבוצת ה-Street Soccer שלו כדי לפרסם את העדכון המשמח. וכשהחיים יביאו עוד תקופות קשות, כמו תמיד, הוא ילך למצוא מחשב ויתחבר שוב.

"העובדה שאתה יכול פשוט להיכנס לאינטרנט ולהגיד לכולם 'יש לי יום טוב או יום רע', זה פשוט חזק", הוא אומר. "זה רק טוב לנשמה שלך."