וולט מוסברג: ראיון היציאה

בגיל שבו חלקם עשויים לשקול להשקיע יותר זמן בתרגול תנופת הגולף שלהם או לשכלל את פני הפוקר שלהם, עיתונאי הטכנולוגיה וולט מוסברג עומד לצאת למה שעשוי להיות ההרפתקה הגדולה ביותר שלו עד כה. לאחר 22 שנים כבעל טור הטכנולוגיה האישי של הוול סטריט ג'ורנל, מוסברג כתב את הטור האחרון שלו השבוע. החל משנת 2014, הוא ינהל מפעל מדיה טכנולוגי חדש - כזה שעדיין אין לו שם - עם השותפה העסקית הוותיקה קארה סווישר.

מוסברג, 66, שאותו אני מכיר שנים, יצר את אחד מעמודי הטכנולוגיה המוקדמים ביותר בתעשייה, מודל לרבים לעקוב אחריהם. הוא סיקר את שחר המחשב האישי, את שחר האינטרנט ואת שחר המדיה החברתית. הוא קיבלבִּקוֹרֶתעל שהרעף יותר מדי שבחים על מוצרי אפל (הואכתבשהאייפד של אפל "פיצח את הקוד" בקטגוריית הטאבלטים) והוא מוערך כראשון לנסות כמה מאותם מוצרים ממש.

ראה גם:

עם זאת, מעניינת יותר היא חברת הבת של ג'ורנל שהוא הקים יחד: AllThingsD, המכסה את תעשיית הטכנולוגיה בשילוב של תובנה פנימית וסקרנות של צופה. ATD גם מפעילה סדרה של כנסים, כולל כנס D השנתי, שלעתים קרובות עושה חדשות עם מאורות טכנולוגיות כמו מנכ"ל אפלטים קוק,ביל גייטסוהמאוחרסטיב ג'ובס.

עכשיו, כל זה עוזב את ג'ורנל, ומוסברג הולך עם זה. בשיחה רחבת היקף, מוסברג סירב לחלוק את סודות המיזם החדש שלו או לומר מילה אחת רעה על הג'ורנל, שנמצא בבעלות חברת החדשות של רופרט מרדוק. אלו החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שהווטרינר בתעשייה הציע קצת תובנות וחוכמה לגבי כיסוי הטכנולוגיה The Mossberg Way. השיחה שלנו, להלן, אינה מילה במילה, אבל היא לוכדת את המהות של הערותיו של מוסברג.

Mashable: מה הדבר הכי חשוב שלמדת בזמן שהיית ב-WSJ?

מוסברג:אני חושב שזה כדי להבין מי הם הקוראים שלך ולעולם לא לדבר אליהם. זה משהו שלא בדיוק מלמדים אותך בבית הספר לעיתונות, אבל במיוחד אם אתה הולך לקבל טור עם קצת קול ודעה - אתה צריך להחליט לאן אתה מכוון אותו. אם לא הייתי מסנן את זה בצורה כלשהי, זה היה משפיע קצת פחות.

תמיד תכננת ללכת לעיתונות טכנולוגית?

ביליתי 19 שנים ככתב בוושינגטון בכיסוי מגוון של ביטים. ממש לפני [הטור של WSJ], הייתי הכתב לביטחון לאומי של כתב העת, כשסיקר מדיניות וצבא וקהילת המודיעין. עשיתי את זה ממש בסוף המלחמה הקרה ובחודשים שלפני מלחמת המפרץ. יש לי על הקיר שלי כרגע עמוד ראשון של כתב העת מינואר 1991, כשהייתי שותף בכתיבת סיפור בעמוד הראשון על ירי טילים של עיראק לעבר ישראל. עד אוקטובר, כתבתי על מוצרים טכנולוגיים.

העיתון הסכים בהיסוס להצעה שלי [להשיק טור טכנולוגי אישי] שנה קודם לכן, אבל ביקש ממני להישאר שנה. היה די ברור שברית המועצות מתנודדת. הם לא רצו להחליף כתבים. הסיפור הגדול האחרון שסיקרתי היה מלחמת המפרץ.

לא הייתה לי תוכנית לעשות את זה כל הזמן. הפכתי לחובב מחשבים. באותם ימים, זה היה בשפת התכנות BASIC ולמדתי להלחים בתוך המחשב שלי. המחשבים הראשונים שלי היו טימקס סינקלייר ואפל II. [להיות עיתונאי טכנולוגי] עלה בדעתי רק בסביבות 1990. הבנתי שני דברים: זה עומד להתפוצץ -- השימוש הזה במכשירים דיגיטליים, PC ומק -- ושזה הולך להיות קשה מאוד בממוצע אנשים שאינם טכנולוגיים כדי להבין דברים. היה צורך בטור שנראה לא ראוי לציון היום.

מה הייתה האכזבה הגדולה ביותר שלך?

שלקח הרבה יותר זמן ממה שחשבתי עד שהאנשים המבריקים בתעשיית הטכנולוגיה הבינו שהם צריכים לפשט מאוד את המחשב האישי, בעצם המכשיר הדיגיטלי העיקרי שאנשים משתמשים בהם. זה עדיין לא פושט כמו שצריך.

רוב המחשבים אז נמכרו ללא כרטיסי קול, ללא מודמים. ציפו ממך להיות אינטגרטור טכנולוגי, עדיין ציפו ממך להיות בעסק. כתבתי הרבה על הצורך במכשיר מידע. אני חושב שדי הגענו לאחד: האייפד. ילד יכול להבין איך להשתמש בו במהירות. השווה אותו למחשב DOS או אפילו ל-Apple II; זה כבר לא כמעט כמו טרחה או תעלומה.

האם אי פעם טעית לגמרי?

היו הרבה פעמים שכנראה טעיתי לגמרי, כמו כל מבקר עושה. אבל להגיד, "כזה וכזה הוא הטוב ביותר או מוצר מעולה" או "אני ממליץ עליו" ואז זה לא מצליח בשוק, זה לא מפריע לי. לא הייתי שם כדי להרעיף שבחים על מוצרים שימכרו טוב או יימכרו רע.

קשה לזכור עד כמה הטחתי או המלצתי על מוצרים שבדיעבד התבררו כטובים או גרועים ממה שאמרתי באופן אובייקטיבי. בכמה מקרים חזרתי ובדקתי מחדש מוצרים. זה די נפוץ עכשיו באינטרנט לחזור ולעדכן ביקורת, אבל [היומן] נדפס בעיקר במשך שנים רבות.

למה לא להישאר עם הג'ורנל?

אני לא בורח מהג'ורנל. זה לא קשור לזה; זה טיפל בי טוב. היה לי חופש עריכה מוחלט לכל אחד מהטורים האלה במשך 22 שנים.

הסיבה היא בעצם בגלל שהשותפה הוותיקה קארה סווישר ואני רוצים לבנות חברה שאנחנו יכולים להחזיק ולהחזיק את המשאבים כדי שנוכל להרחיב [ולעשות] בקלות רבה יותר את סוג הדברים שעשינו ב-AllThingsD.

חלק מההחלטה הזו לזרוק את עצמי למשהו שלגמרי... זה יהיה לא מעשי להמשיך לכתוב טור שבועי ב"וול סטריט ג'ורנל". זה הרצון להיות יזמי ולהקים חברה, לחדשות טכנולוגיות, ניתוחים וביקורות באינטרנט ובכנסים. זה מה שאנחנו עושים.

כתב העת הואכַּנִראֶהלא משתמש יותר במותג AllThingsD. יש לך מושג למה? אתה חושב שתקבל את המותג הזה בחזרה?

לא ואין הערה. אני באמת לא יודע מה הם הולכים לעשות. הם הבעלים של המותג, ותמיד הבנו את זה. אנחנו לא יודעים מה הם הולכים לעשות עם המותג בעתיד, ואני לא יכול לדבר על שום דבר שקשור למשא ומתן כלשהו.

האם אתה מצפה שהמקורות שלך ושל קארה ילכו אחריך למיזם החדש שלך?

קודם כל, אני אתקן אותך: קארה לא עבדה בוול סטריט ג'ורנל כבר תשע עד 10 שנים. היא לא שכירה, היא קבלן. אז רשת המקורות שלה [וחלק גדול משאר צוות ה-ATD] נרכשו כולם בתקופה שבה אף אחד לא היה עובד של הג'ורנל. אנחנו בבעלותם, אבל אנחנו יחידה תפעולית נפרדת.

רבים מהסיפורים של קארה מעולם לא הופיעו בוול סטריט ג'ורנל או אפילו באתר האינטרנט שלו. אני חושב שכל מי שהיא מדברת איתו - וזה נכון לגבי כל הכתבים האחרים שלנו - יודע ש[הסיפור] עומד להופיע ב-AllThingsD.

יש לך שם לאתר החדש?

[צוחק, אחרי שהצעתי את המוסברגרס] זה לא ייקרא המוסברגרס, וגם זה לא ייקרא הסווישר. אני לא הולך להגיד איך זה הולך להיקרא. זה תהליך מעניין לעבור ולמצוא את השמות שעוד לא נלקחו ושמות מעניינים ושונים.

מה זה אומר לספר סיפור ב-2013?

קודם כל, אני לא חושב שזה כל כך שונה ממה שזה היה אומר ב-1913. אתה צריך להעסיק את הקורא או הצופה למה צריך אכפת להם או למה זה מעניין, ואז אתה צריך לספר את הסיפור. ברור שהמצבים שבהם אנחנו עושים את זה שונים מאוד. אני חושב שבדיגיטל, אתה צריך לספר את זה עם כמה כלי מדיה שיועיל לספר את הסיפור הזה. אם זה כולל וידאו, תמונות או אינפוגרפיקה, אתה משתמש בהם, אבל ב-1913 הם השתמשו במה שהיה להם אז. זה לא משנה אם לא תעשה את העבודה, תגלה מה קורה ותהיה לך סמכות כלשהי מאחורי זה.

צריך להשמיע קול ולספר את הסיפור. אם אתה סתם מציק... או אל תסביר את זה ל[קוראים], הם פשוט יפסיקו - בדיוק כפי שאני מתאר לעצמי שהם הפסיקו גם ב-1913.

האם אתה מצפה שהמיזם החדש שלך יהיה ניסיוני יותר מבחינה ויזואלית?

אני פשוט לא הולך לדבר על מה שאנחנו הולכים לעשות במיזם החדש שלנו.

יש עצה לעיתונאים צעירים שנכנסים לתעשייה?

הייתי אומר להם איכות על כמות, וזה אחד החטאים הגדולים ברשת, במיוחד היום. הייתי אומר להם שחשוב מאוד לזכות באמון הקוראים בכך שהם מוסריים, בעיה נוספת שחלק מהאתרים אשמים בה. הייתי אומר להם לזכור מי הקורא שלך. לעולם אל תדבר אל הקורא הזה.