אַשׁרַאי:
נייט אנדרסן מ-Ars Technica הדגיש סקרבהזמנתוויגין, משרד עורכי דין שבסיסו בבריטניה המתמחה במדיה, שבה הנשאלים חשפו בעצם את הפחדים הבסיסיים שלהם מפני ספקיות אינטרנט וכל מה שקשור לליטיגציה על זכויות יוצרים במרחב הדיגיטלי. Wiggin מצא שכ-70% מהמשיבים מאמינים שהם יפסיקו להשתתף בפעילויות פיראטיות דיגיטליות נרחבות אם יאוימו בהשלכות משפטיות.
למרבה הצער, המחקר הוא כזה שבוחן את נושא הפיראטיות על בסיס אינדיבידואלי. אשר, לכל דבר ועניין, מבטל למעשה את הנתונים המתקבלים.
הסיבה שאני אומר זאת היא כי - וכאן אסכם את העניין בתמציתיות רבה - פיראטיות דיגיטלית מודרנית היא מטבעה סוג של חשיבה קבוצתית. כלומר, אפשר להסתכל על תעבורת עמית לעמית ברמה מולקולרית, אבל זה לא יעזור להתייחס לנושא הרחב יותר.
בטח, אם אנשים היו בעצמם ממוקדים כ"פושעים" בודדים, ומקבלים אזהרה מוקדמת מפני השלכות אפשריות, הם היו לוקחים מהר מאוד את הדרך של ההתנגדות הפחותה ומתחייבים להפסיק לחפש הורדות של תוכן המוגן בזכויות יוצרים שלא הושג באמצעות עסקאות משפטיות. אבל כפי שכולנו יודעים היטב, פיראטיות דיגיטלית לא תפסיק להוות בעיה אלא אם הרוב הרחב של הפרות מבוססות ענן טופלו בכפייה כזו באיומים כאלה. וזה לא קרה ואולי אף פעם לא יקרה. לכן, אצטרך להסיק שהפרופיל של וויגין בנושא, שנלקח באמצעות מתודולוגיה זו של אדם לאדם, היה פגום מטבעו בהתחלה.
זה לא אומר שהמחקר לא משעשע. זו דוגמה לדפוס התנהגות אנושי אינסטינקטיבי, שקשור למשהו שמעסיק הרבה מאוד אנשים כיום. אבל בסך הכל, זה לא אומר הרבה על עניין הפיראטיות - ואפילו לא הרשת העולמית של פיראטים כבנייה ויראלית.
