יש לנו כמה חדשות בשבילך: שניהם מתים בסוף.

אל תדאג. זה לא ספוילר. זו הכותרת שלשֶׁלמְחַבֵּראדם סילברהזה נקרא בצדק בקרובסֵפֶר שניהם מתים בסוף.

ראה גם:

הרומן מדמיין עולם קרוב לעתיד שבו שירות בשם Death-Cast מתקשר אליך ביום שבו תמות כדי לספר לך על האבדון הממשמש ובא. כששני בני נוער, מטאו ורופוס, מקבלים שיחת טלפון מ-Death-Cast יום אחד, הם נפגשים דרך אפליקציית Last Friend ומנסים לחיות חיים שלמים ביום אחד.

כֵּהֶה? כֵּן. מסקרן? בְּהֶחלֵט!

"כל הספרים שלי מתרכזים במוות בצורה כלשהי", אומרת סילברה. "יש לי כמה דברים להתאבדותיותר שמח מאשר לאובתוךההיסטוריה היא כל מה שהשארת לי, יש לי צער ואיך אדם מרגיש נטוש.שניהם מתים בסוףעוסק בהתמודדות פנים אל פנים עם התמותה שלך."

לְמַרְבֶּה הַצַעַר,שניהם מתים בסוףלא יוצא עד5 בספטמבר 2017. אבל לא נשאיר אתכם לחכות בלי הצצה קטנה!ניתן למעוךתפס את סילברה כדי לקבל מבט בלעדי על עטיפת הספר וללמוד יותר על ממה לצפותשניהם מתים בסוף.

ניתן למעוך: אתה יכול לספר לנו קצת עלשניהם מתים בסוף?

אדם סילברה: כן! זו הפעם הראשונה שאני מדבר על זה ואני ממש מתרגש!

[שניהם מתים בסוף] מתרחש בעולם שבו אתה מקבל שיחת טלפון ביום שאתה הולך למות. אז אתה לא יודע את השבועות או החודשים שקדמו לזה, אתה יודע רק ביום האמיתי שזה הולך לקרות. ו-Death-Cast מספקת את השירות הזה לכל אחד. [הספר] מתרכז סביב שני בנים - מטאו ורופוס - שנרשמים לאפליקציית החבר האחרון לאחר שגילו שהם מתים היום.

אז זו נקודת התחלה כבדה!

כן, הספר נפתח בדיוק כשמטאו מקבל את שיחת הטלפון שלו ואז כעבור שעה רופוס מקבל את שלו. תמיד רציתי לכתוב סיפור שהתרחש במהלך יום והספר באמת סיפק את ההזדמנות לאפשר לי לעשות זאת.

כמובן שזה נשמע שזה הולך להיות הרסני ביותר, ובהרבה מובנים זה כן, אבל רציתי לכתוב על דמויות שסוג של פורצות מהתבנית שלהן ברגע האחרון האפשרי ועל הערך שמגיע עם זה.

בהתחשב בנושאים הללו, מה העניק בתחילה השראה להתנשאות זו?

זה היה בדצמבר 2012, הבת שלי בדיוק נולדה ואני זוכרת שהחזקתי אותה בבית של החברה הכי טובה שלי באוהיו. תמיד הייתי אדם פרנואיד מאוד, והייתי בבסיס צבאי שבו הוצב בעלה של החברה הכי טובה שלי. הרגשתי סוג של חשוף למרות שזה היה בשכונה המאובטחת הזו, והייתה לי מחשבה חולפת של "מה אם מישהו היה מתפרץ עכשיו ויהרוג אותנו?" אלו המחשבות שאינך רוצה שיהיו לך בזמן שאתה מחזיק את בת הסנדקה החדשה שלך!

ואז פתאום חשבתי, "זה יהיה ממש נהדר אם נוכל להתייחס לזה כמו מתי הולכים למות." אפילו לא איך אנחנו הולכים למות או לאהוב באיזו דקה, אלא רק ביום שנוכל להיפרד, אנחנו יכולים לעשות את הדברים שתמיד רצינו לעשות אבל תמיד התאפקנו מסיבות שונות. וכן, זה באמת בא רק מהמחשבה האחת הזו.

אתה כותב הרבה על אבל. מה מושך אותך לזה?

ההיסטוריה היא כל מה שהשארת ליעוסק באובדן האהבה הראשונה שלך וכיצד אתה ממשיך מעבר לכך ואם אתה יכול. לא איבדתי חבר לשעבר כמו המספר גריפין, אבל נפרדנו ובמובנים מסוימים זה הרגיש כמו מוות כי הוא כבר לא היה כוח החיים שהוא היה בשבילי כשיצאנו. אז זה הרגיש כאילו המוות הוא הצורה הגבוהה יותר של נטישה שכתבתי עליה. צורה מילולית יותר.

במקרה שלשניהם מתים– זה אני. המוות הוא הדבר היחיד שאין לנו הרבה תשובות עליו. אנחנו מבינים איך אנשים מתים אבל אנחנו לא יודעים מה קורה אחר כך וזה משהו שתמיד ריתק והפריע לי, ותסכל אותי. אני פשוט ממשיך להסתובב סביבו כי זה משהו שפחדתי ממנו כל כך הרבה זמן. זה אילץ אותי לחיות את חיי בדרכים בטוחות יותר, פחות הרפתקניות, ולמנוע מעצמי טונות של ריגושים. אבל כתיבת הספר הזה עזרה לי לפרוץ קצת ולמצוא את הערך בכל יום.

מה יכולים הקוראים לצפות מהספר הזה?

זה מבנה אחר בשבילי. זו הפעם הראשונה שאני כותב שני קריינים. אבל זה לא רק שני קריינים; זה שני קריינים וחבורה של פרספקטיבות ביניים. אז אנחנו לא רק מקבלים את נקודת המבט של מטאו ורופוס, אלא גם את נקודת המבט של דמויות אחרות שהם מתקשרים איתן לאורך אותו היום כולל מפעילי Death-Cast שמעבירים את שיחות הטלפון עבור מטאו ורופוס, אנחנו מקבלים אנשים ב- חנויות ואנשים שונים שהם נתקלים בהם ברחוב וחבריהם הטובים ביותר, אויביהם. זו חבורה של נקודות מבט וכל אחד מקבל את הקול שלו. אבל המספרים העיקריים הם מטאו ורופוס.

אם קראת את זה של ניקולה יוןהשמש היא גם כוכב, זו הגדרה די דומה.

בלי ספוילרים, מה זה טיזר או ביצת פסחא שתוכלו לתת כדי לעורר את עניין הקוראים בזמן שאנחנו מחכים לספר?

יש זירת טיולים בעולם, שהיא התפתחות בעולם הזה. זה בעצם כמו Epcot, אלא שיש להם אותם גם ביותר מהערים העיקריות. ויש להם את כל הסיורים המוזרים האלה, כולל מסביב לעולם תוך 80 דקות. אתה בעצם זוכה לטעום מכל דבר בעולם שאולי לא הייתה לך בעצמך הזדמנות לנסוע אליו ולחוות את עצמך.

זה פשוט דבר מהנה בונה עולם שהיה שם בשבילי בהתחלה. אני זוכר ששיחקתי על זה עם החבר לשעבר שלי כשהגה לראשונה את הרעיון לספר. זה היה אחד מאותם פרטי עולם שהיו שם בשבילי עוד לפני שהיו לי אפילו שמות של אחת מהדמויות האלה.

השאלה האחרונה שלי היא...האם הספר הזה עומד לשבור לבבות?

מתי יש לילֹאניסית לשבור לך את הלב!

[שניהם מתים בסוף] הוא גס. אבל היה לי ממש חשוב לכתוב את הסיפורים הכבדים האלה. אני אוהב באושר ועושר, אבל אני חושב שאושר לנצח מגיע לאנשים שונים בזמנים שונים, ואני מאמין שאתה יכול למצוא באושר ועושר גם ברגעים האחרונים שלך.

ובכן, זה הערה נהדרת ופואטית לסיים בה!

בזמן שאתה מחכהשניהם מתים בסוףכדי להשתחרר, הקפד לדבר עם MashReads עלההיסטוריה היא כל מה שהשארת לי, ספר החודש של מועדון הספרים של פברואר. עַל23 בפברוארבְּ-18:30 בערב EST, סילברה מצטרפת אלינו ל-Mashable HQ כדי לדון ברומן.הגיב כאןוהצטרפו אלינו הוא משוחח על History Is All You Left Me.