הנה מה שאנשים שלא היו שם לא יודעים על הרגע שבו בועת הדוט-קום התפוצצה: לא היה רגע אחד.

התאריך היה שונה עבור כולם, והטווח משתנה הרבה יותר ממה שאתה חושב. מבחינתי, כלכלת הדוט-קום התרסקה בבוקר ה-11 בינואר, 2000. אז נכנסתי לבניין Time-Life, רותח כי מנכ"ל טיים וורנר בדיוק מכר את החברה שלנו ל-AOL, מכל בורות האינטרנט , תמורת 183 מיליארד דולר.רק תשמור את הראש למטה, חשבתי במעלית,ואולי לא תתבקשו לכסות עסקה שמעריכה בטירוף חברה שרק כיניתם "גלגלי אימון לאינטרנט".

כשהתגנבתי לפגישת הבוקר, נשמע קול: "כריס! תן לי להציג לך את הגברים שאתה תסקר השבוע", אמר עורך מגזין טיים, וולטר איזקסון, שהציג את מנכ"ל AOL, סטיב קייס, ומנכ"ל טיים וורנר, ג'רי לוין. סימן חיוכים מאולצים ולחיצות ידיים דביקות מסביב.

שינוי האווירה של בועת הדוט-קום החל בינואר 2000?

ההיסטוריה של בועות פיננסיות, מההים הדרומי מקורישנשא את סר אייזק ניוטון אל ההתפרצות בינה מלאכותית של 2024שבו נראה שהרבה מהאנשים החכמים ביותר בטכנולוגיה עומדים לאבד את החולצות שלהם, אפשר לסכם כך: הכל עניין של ויברציות, אחי.

אוהדים של טכנולוגיה חדשה או תוכנית פיננסית נקלעים כל כך לפוטנציאל לרווחים אקספוננציאליים, שהם נמנעים מניואנסים, אזהרות וסיכון. התלהבות לא רציונלית, כפי שהתחלנו לומר בשנות התשעים. מחירי המניות עוברים את הגג, המוני משקיעים חדשים נכנסים פנימה. אבל ניואנסים, אזהרות וסיכונים הם דברים עקשניים, ותמיד יש רגע שבו החברה בכלל מתחילה לראות דרך האשליה: שינוי אווירה, בעצם, כמו זה שאנחנו חיים עכשיו.

במבט לאחור על הדעיכה של ה-dot-coms, משהו שראיתי מקרוב בסן פרנסיסקו ועמק הסיליקון ממרץ 2000 ואילך, שני דברים מפתיעים אותי. קודם כל, התהליך היה הרבה יותר איטי ממה שחשבתי; עדיין חיינו מאוד בארץ הדוט-קום האמיתית של מאמינים לתקופה מסוימת בשנת 2001, עם כל המודלים העסקיים המטופשים ומסיבות ההשקה עתירות התקציב שמשתמע מכך. (תארו לכם הרבה פסלי קרח עם לוגו תאגידי נמס לאט; רבים מהסטארט-אפים הללו היו חסינים מפני אירוניה.)

אז זה היה פחות בועה, יותר בלון שדלף לאט. והנה הדבר השני שנראה לי מדהים בהסתכלות לאחור על יומני התקופה שלי: הבלון באמת נראה כאילו הוא התחיל לדלוף הרבה יותר מוקדם ממרץ 2000. אז ההיסטוריה של קריסת הטכנולוגיה המובהקת הזו מציבה את שינוי האווירה, וזה הגיוני: נאסד"ק, אותו אינדקס שנצפה רבות בכל הקשור לטכנולוגיה, הגיע לציון המים הגבוה שלו של 5,084 ב-10 במרץ 2000. זה לא יעבור את המספר הזה שוב במשך 15 שנה.

אבל בשבועיים הראשונים של השנה, כמה אירועים (או אי-אירועים) גרמו לעולם הטכנולוגיה להיראות כמו נמר נייר בעיני רבים. השנה התחילה בתחושה עמוקה של הקלה על כך שהבאג שנקרא Y2K millennium, שבו תוכנה מדור קודם לא יכלה להבחין בין 1900 ל-2000, לא הוליד את התמוטטות המחשב העולמית החזויה. אבל ההקלה התגבשה עד מהרה לכעס לא הגיוני: האם כל אנשי הטכנולוגיה פשוט העלו את האיום כדי לחייב אותנו על שכתובי קוד מיותרים? מַהאַחֵריכול להיות שהם משקרים?

ואז הגיעה אחת העסקאות הכי מטופשות בהיסטוריה. ב-10 בינואר הוכרזה עסקת AOL-Time Warner. אבל גורם אחד המשיך להמעיט בעיתונות, במיוחד על ידי המעסיקים שלי: בהתחשב בכך ש-AOL תסיים עם 55 אחוז מהחברה שהתקבלה, זו הייתה השתלטות.

"כמעט הייתי צריך לבדוק שזה לא 1 באפריל", כתבתי באותו יום ביומני. "זה נשמע כמו בדיחה גרועה." אחרי שמנכ"ל AOL, סטיב קייס, נכנס לפגישת הבוקר ההיא של מגזין טיים כדי לפגוש כמה מהעובדים החדשים שלו, נאלצתי לעלות על מטוס לדאלס ולראיין את הסגנים של קייס על כל החגיגות שהתקיימו במטה AOL. אף אחד מהם לא יכול היה להפסיק לחייך על מה שספקית שירותי האינטרנט שדוחפת התקליטורים הזו השיגה זה עתה.

אבל המשקיעים לא חייכו. מניית AOL ירדה לחדשות. משהו אינסטינקטיבי היה לא בסדר בעסקה הזו. הכל טוב ויפה כשה-dot-coms קיבלו הערכות שווי מנקרות עיניים בהתבסס על חוסר רווחים עכשיו או פוטנציאליים אי פעם, אבל עכשיו הם הולכים למנף אותם לקנות ענקיות מהאסכולה הישנה שממש מרוויחות? זה היה הזנב שמכשכש בכלב, וברור שזה לא יכול היה להחזיק מעמד.

אזהרת ספוילר: החברה התפרקה ונמכרה מאז, רובה ל-AT&T. מגזין טיים נמכר בסופו של דבר למארק בניוף, מייסד Salesforce, שבשנת 2000 היה אובססיבי לקדם את החברה שלו בכך ששלח לי ולעיתונאים אחרים בסן פרנסיסקו חבילות מלאות ב...שוקולד, משום מה.

ראינו את ההתרסקות מגיעה

יותר משנה לפני מרץ 2000 כבר אפשר היה למצוא קולות בתקשורת שידעו מה מאותתות הערכות השווי בשמיים. "זו בועה אמיתית והיא עומדת לקפוץ", אנליסט טכנולוגי אחדסיפר ​​ל-Kiplinger's, מגזין פיננסי, בנובמבר 1998. "קצת מהאוויר דלף ממה שאנשי מקצוע רבים בוול סטריט מכנים בועת האינטרנט",דיווח הניו יורק טיימס בינואר 1999, מצטט אנליסט של מורגן סטנלי: "אני מבטיח לך, כמו כל הבועות, הבועה הזו תגיע לסוף רע מאוד".

לאף אחד לא היה אכפת אז. אחרי Y2K ו-AOL-Time Warner, הם התחילו לדאוג. היומן שלי ל-25 בינואר 2000, היום שבו קודמי כראש הלשכה בסן פרנסיסקו עזב כדי להצטרף ל-dot-com, חושף את מצב הרוח של התקופה. "מה האתר עושה, אני עדיין לא בדיוק בטוח", כתבתי. העיתונאי המחובר לנקודות כבר הציג אותי, עם שורה שאני מדמיין עכשיו שנקרא בקולו שלקנדל רוי: "כלומר, טלפוניה באינטרנט היא סוס אפל לסיפור השנה. אתה לגמרי צריך לכתוב על זה."

המודל העסקי המדויק של הסטארט-אפ, סיכמתי, "נראה פחות חשוב מהעובדה שזה עתה קיבל 60 מיליון דולר במימון הון סיכון. למי שם אכפת מה רוב המצעד המסחרר הזה של דוט-קומים עושים בכלל? הם עושים כסף לאבא בהנפקה יום, זה מה." אלא שההנפקה הספציפית הזו מעולם לא התרחשה. מהר קדימה לשנת 2024, והאתר המדובר מפרסם את עצמו כ"היעד המוביל לקריאה נפשית בטלפון או בצ'אט מקוון".

(בשביל מה שזה שווה, מורגן סטנלי, עכשיו קצת יותר שופע באופן לא רציונלי ממה שהיה ב-1999,חזה לאחרונה 10 עד 15 הנפקות AI השנה. עם זאת, נותר לראות אם נותר מרחב התנועות ממשי להנפקות של חברות בינה מלאכותית בנוף לא ידידותי לפתע של 2024.)

מיקרוסופט הפכה את פסל הדוט-קום לרשמי. אבל למה?

משהו אחר קרה בינואר 2000 שגרם לאנשים לא להיות רגועים לגבי עולם הטכנולוגיה: ב-13 בינואר, האיש העשיר בעולם מסר את המפתחות של חברת הטכנולוגיה הגדולה בעולם לבחור שלאחר מכן.להתפרסם בזכות ריקוד כמו קוף.

מיקרוסופט של ביל גייטס, כמובן, הייתה הגורילה במשקל 800 פאונד של אותה תקופה. סיקרתי את המשפט של החברה, על האשמות של הגבלים עסקיים, מאז 1998. ברור שהיא חנקה חדשנות בתחום האינטרנט המוקדם, תוך שימוש בדומיננטיות של שולחן העבודה של Windows כמנוף.

"אם מיקרוסופט היא מונופול, האם עלינו להסתכן להכעיס אותה?" הייתה שאלה מוזרה אחת שנשאלתי בצ'אט הרשמי הראשון שלי ב-AOL מסן פרנסיסקו, מעין פרוטו Reddit AMA, ב-3 באפריל, 2000.

זה היה היום שבו גזר השופט האמריקני תומס פנפילד ג'קסון את פסק דינו: מיקרוסופט הפרה את חוק ההגבלים העסקיים של שרמן. פירוק החברה, כפי שנעשה עם AT&T בשנות ה-80, היה על הפרק. השוק גרם למניית מיקרוסופט לצנוח ב-15% ביום אחד.

לא היה הגיוני שהאירוע הזה יהיה האקדח לריצה על מניות דוט-קום. אם כבר, מיקרוסופט פחות חזקה תאפשר לחברות טכנולוגיה נוספות לפרוח. אבל לחוש, כפי שכבר קבענו, אין שום קשר לבועות טכנולוגיות.

יחד עם החדשות על כך שה-SEC מפצח בשקט על נוהלי חשבונאות מפוקפקים של דוט-קום, לפתע הרגיש כאילו "השוטרים סוף סוף פרצו פנימה" במסיבה של עמק הסיליקון, כמובלומברג כתב בזמנו. שינוי האווירה התחיל עם AOL Time Warner; מאפריל זה התחיל להרגיש בלתי הפיך.

בועת הדוט-קום לקחה את הזמן המתוק שלה להתרוקן.

גם לאחר ההחלטה של ​​מיקרוסופט, הדיווחים העכשוויים - והמשקיעים - היו מפתיעים באופן מפתיע.

"האם בועת הדוט-קום מוכנה להתפוצץ?"תהה אתבוחן סן פרנסיסקוב-5 באפריל, 2000. ביולי, הפאלם ביץ' פוסטציטט משקיע ש"לא היה מודאג מהתפוצצות בועת הדוט-קום". עד ספטמבר, מומחי טכנולוגיה הסכימו בדרך כלל שהתמוטטות דוט-קום אירעה, אבלכמו ביל גייטס, לא חשב שזה אומר שהמגזר הטכנולוגי בכללותו נמצא במיתון.

הנה העניין לגבי שיאים בשוק; אתה לא רואה אותם עד שהם רחוקים בתצוגה האחורית. במקרה של שוק הדוט-קום, היו בינתיים עליות. תסתכל על טבלת נאסד"ק לשנת 2000, ואתה לא רואה התרסקות בסגנון 1929. תבחין בשני קוצים ענקייםלְאַחַרמרץ, רגעים בקיץ ובסתיו שבהם נראה היה שהמדד הטכנולוגי חוזר ל-5000 שוב. נאסד"ק לא יגיע לשפל שלאחר הבועה עד אוקטובר 2002.

בעמק הסיליקון, לא הרבה הרגיש שהוא השתנה. שוק ההנפקות אולי התקרר, אבל לא היה צפוי להיפסק לחלוטין. כשראיינתי את לארי פייג' וסרגיי ברין בפעם הראשונהזְמַןסיפור בגוגל בסתיו 2000, שאלתי איך ההרגשה בידיעה שהם יהיו מיליארדרים בקרוב. (בסופו של דבר, גוגל תחכה עוד 5 שנים לפני שהתנאים יתאימו להנפקה לציבור.)

הבלגנים הלוהטים ביותר של דוט-קום נצמדו להרבה יותר זמן ממה שאנחנו זוכרים.Pets.comלא נשכו את האבק עד נובמבר 2000 - ובובת הכלבים הזו שלהם עדיין הופיעה באירועים ב-2002. השתמשתיKozmo.com, שירות שלעגים לו הרבה בסגנון 'דיירים דואר' ללא דמי משלוח, להביא לי קריספי קרמס ותקליטורי DVD בניו יורק בדצמבר 1999; עדיין השתמשתי בו בסן פרנסיסקו עד מאוחר בפברואר 2001. קוזמו נסגר כעבור חודשיים, מה שהתברר כחדשות טובות מאוד עבור קו המותניים המתפתח שלי.

אם הבועה התפוצצה בשנת 2000, מישהו שכח לספר למהנדסים שמנים בארנק שהעלו לכולם את שכר הדירה. באמצע שנת 2000, דיווחתי על מחאה של תושבי המיסיון, השכונה ההיסטורית של סן פרנסיסקו, נגד עובדי דוט-קום שעוברים לגור בה. משחק קלפים בשם Burn Rate, שבו שחקנים קיבלו על עצמם את התפקידים של מנכ"לי דוט-קום. עם תקורה מסיבית, היה כל הזעם בעיר באותה שנה.

אבל רק בשנת 2001 הפכו פיטורים טכנולוגיים למבול. זו הייתה השנה שבה כתבתי סיפור אחר סיפור עם כותרות כמו "זה קודר ואפלולי עבור הדוט-קום" (זה היה על חברות המתמודדות עם פיטוריםוה"בראונאוטס" ברחבי המדינה שנגרמו כתוצאה מהסתמכותה של קליפורניה על מכשירי האנרגיה באנרון.)

כאשר הפיטורים של AOL טיים וורנר עצמה החלו לנגוס, הביקוש ל-dot-com lolness מעולם לא היה גבוה יותר. בשבוע השני של ספטמבר הוטל עליי לדבר עם עובדי דוט-קום לשעבר לסיפור כיסוי עם הכותרת הזמנית "לחיות באושר עם פחות". ביום שבו כינסתי אותם לארוחת ערב, התפרסמה הבשורה הגדולה ביותר של המאה. ארוחת הערב בוטלה, ומעולם לא התבקשתי לכתוב שוב סיפור דוט-קום.

הטכנולוגיה התאוששה מהר מהצפוי.

לאחר הקטסטרופה המכילה הכל של 11 בספטמבר, תשומת הלב לחדשות הטכנולוגיות הייתה מחסור. וזה, למרבה האירוניה, היה כאשר עולם הטכנולוגיה נעשה מעניין באמת.

באוקטובר 2001, סטיב ג'ובס מסר לי ולעיתונאים אחרים את הדור הראשון של האייפוד. אבל המלאי של עולם הטכנולוגיה היה כל כך נמוך בניו יורק, שנאלצתי להילחם על עמוד בודד ב-Time בנגן ה-MP3 שנראה בבירור כמו מחליף משחקים - במיוחד ברגע שראיתי כמה מהר ההורים שלי הבינו איך להשתמש בו .

זה היה הסיפור של הטכנולוגיה בשנת 2001: בלי כל כך הרבה קצף דוט-קום בדרך, העתיד הפך פתאום הרבה יותר ברור.

החבר'ה של גוגל המשיכו לדבר על מוצר פורץ דרך, שעדיין לא נקרא AdSense, וכיצד הוא למעשה יחלץ את ההכנסות שהובטחו הרבה מהאינטרנט. כתבתי על ריד הייסטינגס, חוקר בינה מלאכותית לשעבר שעזב בתסכול בגלל הקצב האיטי של התחום שבחרו. החברה שלו נטפליקס ומוצר ה-DVD שלה בדואר נראו מבטיחים (לא התמקדתי כל כך בתוכנית ארוכת הטווח של "למסור סרטים דרך האינטרנט"; הייתי שם, שמעתי את זה). ג'ף בזוס, אותו פרסמתי כאיש השנה שנתיים קודם לכן, בילה יום בסיאטל בניסיון לשכנע אותי שהמודל העסקי של אמזון יעבוד בטווח הארוך.

אפל, גוגל, אמזון ונטפליקס? כל מה שנדרש לשנת 2001 כדי להשלים את ההרכב העתידי של חמש ענקיות הטכנולוגיה היה ילד פלא תכנות שעדיין היה אז בפנימייה. רק ב-2002 הוא יגיע להרווארד, שם חיכתה השראה בדמות ספר פנים לחדר מעונות.

"ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אבל היא לעתים קרובות מתחרזת" - כך כתב עיתונאי אחר בסן פרנסיסקו, אחד שאיבד שוב ושוב את חולצתו בסטארט-אפים, בתחילת המאה הקודמת. ההיסטוריה לא בדיוק עומדת לחזור על עצמה עם התיקון של 2024. אבל אנחנו יכולים לפחות לקוות שהשורה האחרונה של בית הדוט-קום-AI הזה - זה שבו החברות החזקות ביותר צצות, קשות קרב ומוכנות להשיק מהפכות חדשות - יהיה צמד המילים לעידנים.