צ'יאנג מאי, תאילנד - במשך 15 שנים היא העבירה תיירים מסביב לציוני הדרך המפורסמים של קמבודיה לפני שצנחה מתה בצד הדרך.

בעוד המבקרים בחופשה הצטלמו והגשימו את רצונם לרכוב על פיל, החיה הקשישה, שנחשבה בגילאי 40 עד 45, התקדמה בצייתנות.

אבל לפני שלושה שבועות ב-22 באפריל, כשחום הקיץ הלוהט הגיע ל-40 מעלות צלזיוס, סמבולקה בהתקף לבומתה בדרכה למקדש סיאם ריפ המפורסם אנגקור וואט.

יותר אנשים לומדים שהנוהג הישן של רכיבה על פיל בזמן אמהוט(שומר) שולט בו עם שוורים הוא אכזרי, וכתוצאה מכך צצים "מקדשים" לחיים פראיים נוספים כאופציה הומאנית יותר שמציעה את אותו מפגש מקרוב עם היונק האסייתי הגדול.

המקדשים המכונים כביכול מספקים סביבה מטפחת ובטוחה יותר עבור הפילים, בהשוואה ללכידה ושליטה בחיית בר.

אבל מומחים לא משוכנעים שזה כל כך מועיל לפילים במקומות האלה.

ביקרתי בשמורת הג'ונגל של פילים, שנמצאת במרחק של שעה וחצי נסיעה מצ'אנג מאי בצפון תאילנד, שם מוצע לתיירים צילום ממושך של ארבע שעות עם הפילים מצטלמים בפקודה.

עומד מתחת לעץ בודד עם כף רגלו כבולה שור עם ניבים גדולים, שלדברי המדריך יכול להיות בחפירה - תקופה של התנהגות שבה פילים זכרים הופכים לתוקפניים מאוד ויש להם עלייה עצומה בהורמוני הרבייה.

שוורים חרסים נועדו לקבל יערות להירגע בהם, אבל כשהטמפרטורה הגיעה ל-39 מעלות, יש לחיה המרשימה מעט צל זמין.

ד"ר יאן שמידט, יועץ בכיר לחיות בר באזור אסיה והפסיפיק להגנת בעלי חיים העולמית, אומר: "פילי מוסה הם אחד האתגרים הגדולים ביותר וזו הסיבה שפילים לא נועדו להחזיק בשבי.

"פילי המוסט יכולים להפוך לתוקפניים בלתי נשלטים, כך שהברירה היחידה של המטפלים היא לכבול אותם בשרשרת (לעתים קרובות עם רגליים קדמיות ואחוריות קשורות זו לזו) ולזרוק עליהם מזון למשך זמן המוסט שלהם, שיכול להיות שבועות."

"פילים לא נועדו להישמר בשבי."

הביולוגית הלנה טלקנרנטה, המייסדת והנשיאה של מומחי פילים, מסבירה שבמזג אוויר חם קשירת שור עש עלולה להיות "מקור לאי נוחות".

"במיוחד אם לפיל לא הייתה גישה למים בשפע שהוא יכול למצוץ את החדק שלו ולהתיז על עצמו כדי להתקרר", היא מוסיפה.

במהלך ההיכרות עם הקודש, מדריכים מזהירים את המבקרים להיזהר מהשור ולהיזהר מהטבעת רגליהם על ידי "משוגע yאיה" -- פיל צעיר שעדיין לא "אומן".

לתיירים נאמר גם לא לגלות שום פחד בזמן שנותנים להם קנה סוכר ובננות להאכיל איתם את הפילים.

אבל הפינוקים האלה לא טובים במיוחד עבורם, אומר שמידט, שמסביר שפילים זקוקים בעיקר לתזונה עשירה בסיבים, כולל מגוון של עשבים, שיחים ועלים.

"קני סוכר ובננות אינם חלק חיוני בתזונה וניתן להשוות אותם לממתקים לילדים", אמרה.

ובמחנות רבים עם תנועת מבקרים גבוהה, התוספות המתוקות הללו לתזונה שלהם אינן מפוקחות. זה ניכר בכמה מהפילים שנראים כאילו עיניהם גומחות - המדריך מסביר שהם לא "בוכים" אלא פשוט אכלו "יותר מדי סוכר".

במהלך ההאכלה, הבחנתי במטפלים ששולטים בפילים על ידי משיכת אוזנם, ואומרים לתיירים שזה לא פוגע בהם.

"משיכה באוזניהם היא דרך נפוצה לשלוט בפילים. משתמשים בה מכיוון שקל להגיע לאוזניים והחיות רגישות למשיכות באוזניים", אומר שמידט.

Telkanranta מסכים שהרגישות לכאב דומה מאוד בין בני אדם לפילים.

"ישנה טעות נפוצה שמכיוון שלפילים יש עור עבה, הם ירגישו פחות כאב; אבל במציאות, הקולטנים הקולטים אותות של כאב ושולחים אותם למוח ממוקמים על פני העור", היא מוסיפה.

כדי לשלוט בבעלי החיים, גם המהוטים צועקים לעברם בקול רם. המדריכים אומרים שהם צריכים לצעוק, אחרת הפילים לא ישמעו אותם.

"פילים סובלים אכזריות אינטנסיבית וחוזרת לאורך כל חייהם כדי להיות מסוגלים להופיע עבור תיירים".

אבל שני המומחים טוענים שלפילים באופן כללי שמיעה טובה מאוד - לרוב טובה יותר מבני אדם.

Telkanranta אומר: "אם פיל לא עושה מה שהמאהוט רוצה, זה מתפרש לעתים קרובות כפיל מסרב להקשיב".

שמידט מוסיף שצעקות פועלות כגורם לחץ על הפילים, ושעבור פילים שהיו נתונים בעבר לבולהוסים, הם עשויים לקשר את הצעקות לחוויה זו.

בעוד ששורים אינם נמצאים בשימוש בשמורת הג'ונגל של פילים, סביר להניח שלפני שהיצורים הללו הגיעו למחנה, רבים היו נתונים לגישת "שובר הרצון" של אימונים, שם הם נשלטו על ידי כאב ותנועותיהם הוגבלו.

"בין אם נתפסו מהטבע או גדלו בשבי, הפילים לא עברו שינויים גנטיים כדי לאפשר להם להסתגל לתנאי השבי. פילים סובלים אכזריות אינטנסיבית וחוזרת לאורך כל חייהם כדי שיוכלו להיאלץ להופיע עבור תיירים", מנמק שמידט .

ביקוש תיירותי בלתי ניתן לכיבוי

בעונת השיא כ-20-30 איש ביום מבקרים רק במחנה פילים אחד בשמורת הג'ונגל של הפילים ולחברה יש חמישה מחנות בסך הכל.

לפני שבע שנים, אנשים היו מטיילים עם פילים צעירים במרחק של 685 ק"מ מצ'אנג מאי עד לבנגקוק כדי שיוכלו להתפרנס ממתן טרמפים לתיירים.

למרות שהמקדשים מספקים סביבה טובה יותר בהשוואה לערים עבור הפילים, צריך לעשות חינוך רב.

"בעלים, מנהלים וצוות הם בדרך כלל בעלי כוונות טובות באמת, אבל לא הייתה להם הזדמנות לגשת לידע מדעי על התנהגות פילים וביולוגיה", מציין Telkanranta. "הם באמת לא יודעים שחלק מהפרקטיקות שלהם עדיין בעייתיות".

אבל למרות שהפילים עשויים להיראות כאילו הם מסתובבים חופשי, פילים הם חיות בר והפוזה שלהם לצילומים כשהחדק שלהם כרוך סביב תיירים אינה התנהגות טבעית עבורם.

"זה מלחיץ ותובעני מבעלי החיים שכן הם צריכים להיות מודעים כל הזמן למה שמתבקשים מהם ולמלא אחר פקודות", אומר שמידט.

אולי הדבר ההומני ביותר שתיירים יכולים לעשות הוא פשוט להפסיק לדרוש מהפילים לעשות את רצונם של בני האדם.

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.