לוק בייקר עבד באזורים המרוחקים ביותר של אוסטרליה ופפואה גינאה החדשה. לעזוב את משפחתו זה תמיד שבר כואב, אבל פייסבוק עוזרת בדרכים מפתיעות.

כעת, שבסיסו בבונדברג, קווינסלנד, הוא נשלח למחנות כרייה כעובד "טוס-אין, טס-אאוט" (או FIFO), שם היה לעתים קרובות מבלה כשלושה שבועות באתר ושבוע חופש אחד באינסוף, מחזור "מיוסר".

ראה גם:

"הייתה פעם שבה אשתי הורידה אותי לשדה התעופה ואני רק זוכר את בתי החורגת, היא ממש נאבקה עם זה באותו זמן", אמר בייקר, "אמרה לי שהיא שונאת את העבודה שלי ורוצה שאשאר בבית. לָנֶצַח.

"הייתי על המטוס בדמעות ואני רק זוכר שישבתי שם וחשבתי 'איך אני ממשיך לעשות את זה?'".

לאחר שהחליט שכתיבת רגשותיו יכולה לעזור, הוא השיק עמוד פייסבוק בשםפיפו איששם הוא פרסם מחשבות על עבודה, משפחה ורווחה.

העמוד של בייקר, שכיום יש לו כמעט 17,000 עוקבים, הוא חלק מרשת של דפי פייסבוק שמעוררים שיחות על בריאות הנפש בקרב גברים שלא תמיד מודעים לרגשותיהם.

מקומות עבודה של FIFO, שבהם עובדים לרוב חיים במתחמים מבודדים וזמניים, הוכרו כעל הסיכון למחלות נפש.

חקירה משנת 2015על ידי ממשלת מערב אוסטרליה (WA) מצאו שלושה מחקרים עדכניים שהצביעו על כך ששיעור ההיארעות של מצוקה נפשית בקרב כוח העבודה של FIFO יכול להיות 30 אחוז - גבוה מהממוצע הלאומי של 20 אחוז.

במדינות מסוימות, ההשפעה של FIFO היא נרחבת. זה משפיע על 9.3 אחוזים מאוכלוסיית WA באופן ישיר או דרך משפחות FIFO.

"כשפתחתי את זה לראשונה [דף הפייסבוק] רק אני הוצאתי את המחשבות והרגשות שלי החוצה", אמר בייקר. "יותר ויותר הודעות שקיבלתי היו על בחורים באתר שנטלו את חייהם ואנשים שסבלו מדיכאון, והתחלתי לראות כמה זה באמת היה רע.

"רציתי לשבור את הסטיגמה סביב הבריאות הנפשית של בחורים ולעודד אותם לפנות לעזרה".

בניית מרחב בטוח

דמיון בונסון, איש מנגראיי ומיצרי טורס המבוסס בקימברלי, עבד רבות על בעיות בריאות הנפש של גברים. הוא גם בנה אפליקציהשנקרא YFrontsשמטרתו לעזור לגברים העובדים בעבודות FIFO עם חינוך בריאות.

בונסון דחה את הרעיון שגברים לא ידברו על בריאות הנפש. "אם הסביבה מתאימה ונחשבת בטוחה, אז גברים תורמים די בפתיחות ובכנות", אמר. "גברים למעשה ממש פעילים במרחב הזה [פייסבוק], אבל הם עושים את זה בתנאים שלהם", הוא אמר, והצביע על פיפו מן, אבל גם על דפים כמו The OZ Project ו-A Chance for Change.

אנדרו ת'ורפ, מנהל פרויקטים לגברים בקבוצה למניעת דיכאון, חרדה והתאבדות BeyondBlue, הסכים עם בונסון. "אם הסביבה שם, גברים ידברו. זה לא משנה אם זה פיזי או מקוון", אמר.

עם זאת, הוא הדגיש שההשפעה על בריאות הנפש של קבוצות פייסבוק עממיות כאלה לא נחקרה במלואה. "תיאורטית, יש הזדמנות מצוינת לגברים לדבר", אמר. "כל זה מבוסס על כך שאנשים נמצאים במדיה החברתית, וברשתות החברתיות באופן קבוע."

סם גרך, מהנדס FIFO לשעבר שבסיסו בפרת' שעוקב אחר פיפו מן בפייסבוק, אמר שהוא מזהה את עצמו בעמוד. הוא בעיקר קורא ב-Fifo Man ולא בפוסטר, אבל לפעמים הוא משתתף במפגשי הצ'אט החי של בייקר. "זה עוזר לך להבין שכן, זה הייתי אני לפני שישה חודשים", אמר גרך - שתחושות של בידוד ותשישות הן טבעיות.

שיחות מתרחשות בדף שלא בהכרח יכלו לקרות בשום מקום אחר, הוא מאמין. "זה יוצר מרחב שבו אנשים יכולים להתחבא מאחורי המסך, אבל לנהל שיחות אמיתיות... אני מניח שזה פשוט מרגיש כמו סביבה מוגנת יותר מאשר למטה בפאב שבו כל אחד יכול לשמוע אותך."

מדבר פנים אל פנים

למרות שהם מאירים אור על החשיבות של בריאות הנפש, דפים ציבוריים עשויים שלא תמיד להיות המקום לסוג השיחות המעמיקות הנדרשות כדי להשיג שינוי התנהגותי ארוך טווח. "מה שבאמת צריך זה שלקבוצה החברתית הזו תהיה איזושהי הזדמנות ללכת מאחורי דלתיים סגורות ולהיות מסוגל לנהל את השיחות האלה", הסביר ת'ורפ.

גיל רודס, מהנדס מבריסביין, היה בעבר גם עובד FIFO ונאבק בעלות שגבתה ממשפחתו. הוא אמר שדפים כמו Fifo Man שולחים את המסר שזה בסדר לדבר, כלומר גברים יכולים להיפתח יותר עם אחרים בחייהם.

"לזמן מה, חשבתי שרק אני נמצא במצב הזה. מכאן הגיעו הרבה מהשאלות על זה - אני לא בבית, אני לא רואה את הילדים - זה הודיע ​​לי ש , בסדר, אני לא היחיד שמתמודד עם זה וזה בסדר להרגיש ככה", אמר.

"אומרים לנו מהחברה לא לבכות. לא להתלונן על שום דבר. להוריד את הראש ולעשות את העבודה. בריאות הנפש לגברים היא טלטלה גדולה".

זה המסר שמפיץ בייקר, עוקב אחד בכל פעם. "רוב הבחורים לא יודעים את המילים לתאר את הרגשות שלהם", אמר.

"אני פשוט מנסה להיות מישהי שמראה לגברים שם בחוץ שהם לא לבד כשהם יושבים בלילה כשהם עצובים, ומורידים דמעה אחרי שהם יוצאים מהטלפון מהילדים שלהם. הם לא לבד, והם מזילים דמעה. אני לא חלש בשביל להרגיש ככה."