עבור רבים מאיתנו, נגיף הקורונה הוא משחק המתנה. מאז אמצע מרץ, כשהתחלתי לעבוד מהבית ולהגביל נסיעות מחוץ לדירה שלי, חציתי כל יום ביומן שלי. כל "X" ייצג ניצחון, מציין יום נוסף שבו נמלטתי מזעם הנגיף והוא לא הדביק או הרג מישהו שאכפת לי ממנו. הימנעות מ-COVID-19 היא לא הישג קל מכיוון שאני גר בעיר ניו יורק, של המדינהמוקד המחלה.

אבל בשבוע שעבר אזל המזל שלי. דודה שלי מתהנגיף קורונהסיבוכים בביתה בניו ג'רזי. בדרך כלל, המשפחה שלנו הייתה מתאספת לאזכרה כדי לכבד את זכרה ולנחם את דודי. עם זאת, וירוס הקורונה הפך להיות ביחד פיזית קשה או בלתי אפשרי בשלריחוק חברתימנדטים שנועדו להגביל את התפשטות הנגיף. כעת אנו אבלים לבד בפינות נפרדות בארץ ובעולם, ללא מגע של בן משפחה שיעביר אותנו את האובדן הזה. המשפחה שלי בהחלט לא לבד בשכול. וירוס קורונה הואשיבוש טקסי אבלבכל מקום, עםמדינות רבות אוסרות התכנסויות של יותר מ-10 אנשים.האבל, כבר עניין סוער ובודד, הפך לבודד עוד יותר.

"סוגים מסוימים של מקרי מוות הם כמובן הרבה יותר קשים להתמודדות מאחרים", אומרד"ר מ. קתרין שיר, פסיכיאטר, חוקר קליני ומנהל ה-המרכז לאבל מסובךבאוניברסיטת קולומביה. המרכז לאבל מסובך מסייע לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ולאנשים רגילים ללמוד על - ובסופו של דבר לטפל -אבל מסובך, שהוא אבל עז בעקבות מוות שאינו מאפשר לאדם להתקדם בחייו.

המגיפה מאלצת אדם אבל להתמודד עם כל דבר שכבר קשה להתמודד איתו בבת אחת, מסביר שיר. מקרי מוות בעידן נגיף הקורונה, למשל, פירושו לעתים קרובות שיקיריהם מתים ללא משפחותיהם לצידם, בין אם בגללהגבלות של בית חולים או בית אבותעל מבקרים או אמצעי ריחוק חברתי.

להתעכב על אדם אהוב שמת לבד יכול להיות מקור לעוגמת נפש עבור בני המשפחה הנותרים, מסביר שיר. "אי אפשר להפסיק לחשוב על כמה זה נורא", היא אומרת.

אנשים שאיבדו אדם אהוב לנגיף הקורונה יכולים גם להילכד באשמה, אסימפטום של אבל מסובך. הנגיף עלול להדביק משק בית שלם אבל להרוג אדם אחד, אומר שיר. בני המשפחה הנותרים עלולים להרגיש אשמה על כך שהם עדיין בחיים, תחושה שיכולה לצוץ גם אם אינך גר באותו בית.

"אשמה של ניצולים קשורה לתחושה שאתה לא צריך ליהנות מהחיים שלך", אומר שיר.

חרדה היאעוד סימפטום של אבל. ושער מסבירה שהצער יכול להחמיר על ידיפאניקה שאנשים רבים כבר חשים במהלך המגיפה הזו.

אם אדם אהוב מת מנגיף הקורונה, זה יכול גם להיות קל לכעוס על חוסר התגובה של נבחרי הציבור או התגובה האיטית לכאורה למגיפה ולהתעכב על תרחישי "מה אם", כמו "מה אם היו עוד מאווררים ואהובי אחד יכול היה לשרוד?" מסביר שייר.

Mashable שוחח עם Shear כדי לקבל תובנות לגבי דרכים לתמוך באדם אהוב מתאבל במהלך מגיפת הקורונה.

תכנן הלוויה או אזכרה

עבור חלקם, הלוויות ואזכרות יכולים לספק נחמה ואולי גם תחושת סגירה ליקיריו של הנפטר. אבל בעידן הקורונה, אירועים אלה אינם אפשריים.

"אנחנו לא יכולים להיפגש כדי לכבד אותם... וגם הלוויות יורדות מהשולחן", אומר שיר. "אני חושב שזה אחד הדברים הקשים באמת, אין לנו את הטקס הזה שעוזר".

אבל כפי שהנגיף אילץ אותנו לנהל את חיינו באמצעות וידאו צ'אט ו-FaceTime, כך גם הלוויות ואנדרטאות עברו לאינטרנט.

הצעד הראשון בתכנון אזכרה או הלוויה מקוונת, הוא לשאול את השכול אם הוא רוצה לערוך. אם הם אומרים שכן, אתה יכול גם להציע לעזור בתכנון כדי שיהיה להם פחות בצלחת. במידת האפשר, גייס גם כמה אנשים שלא היו קרובים לנפטר כדי לסייע. סביר להניח שהם לא יהיו מוצפים באבל ויכולים להשתלב בצורה יעילה יותר, מסביר שיר.

פנו לאנשים שהיו קרובים לנפטר ושאלו אם הם יהיו מוכנים לספר סיפורים בהלוויה או באנדרטה ולתרום תמונות של האדם שמת. אתה גם רוצה לחשוב על התקלה הטכנולוגית שאתה עלול להתמודד איתו ולפתור את הקיפולים האלה עם ריצה יבשה מראש. אם מתאים, אתה יכול לפנות למנהיגים דתיים כדי לראות אם הם מסוגלים להוביל טקסים וירטואליים כלשהם, אומר שיר.

שתף זיכרונות שמחים

אם יש לך זיכרונות משמחים מהאדם שמת, אל תשמרי אותם לעצמך, אומר שיר. זה יכול להיות פשוט כמו שליחת מייל לאנשים שהיו הכי קרובים עם הנפטר, תוך פירוט הזיכרון שמעלה חיוך על הפנים שלך. אחרי שדודתי מתה, כתבתי על ההשפעה החיובית שהייתה לה על חיי ושלחתי את זה לדודי במייל. הוא הודה לי על המילים החמות שלי ואני מקווה שזה עזר לו להרגיש הקלה מסוימת, גם אם מינימלית. אם תחליט לעשות זאת, בדוק שלוש פעמים שכל מי שאתה פונה אליו קיבל הודעה על המוות לפני שתלחץ על שלח.

לחלופין, אם אתה מרגיש בנוח, אתה יכול לשלוח דוא"ל לשאול אם זה בסדר לדבר בטלפון או בווידאו צ'אט. מצאתי את זה מועיל אחרי שדודתי מתה לדבר עם בני משפחה שהכירו אותה לדבר על רגעים מאושרים שהם חלקו. לשמוע את קולו של מישהו היה מנחם, במיוחד בתקופה ממושכת זו של בידוד.

אנשים צריכים להרגיש חופשיים להשתמש בכל מגוון היצירתיות שלהם כדי לשתף זיכרונות של האדם שמת, אומר שיר. קולאז'ים אלקטרוניים יכולים להיות אופציה טובה מכיוון שאתה לא יכול להיות פיזית ליד האדם, אבל אתה יכול ללכת לרמה נמוכה או טכנולוגית ככל שתרצה.

אם הם רוצים ומוכנים, חיו מחדש זמנים משמחים שבהם האדם היה בחיים, שכן זה יכול להציע נקודת אור בזמנים אפלים אלה. עם זאת, זיכרונות מאושרים לא יפתרו את האבל של מישהו, ואתה לא צריך לנסות לגרום לצערו של אדם להיעלם, אומר שיר. הימנע מלהחליף נושא אם הם רוצים לדבר על האדם שאיבדו או לומר "[הכנס שם] נמצא במקום טוב יותר", מכיוון שזה ממזער את הכאב שהם חשים. במקום זאת, תנו להם לבכות או לדבר על יקירם עד שהם יעצרו באופן טבעי.

"אחרי שהבענו הרבה רגשות, אנחנו בדרך כלל מרגישים הקלה מסוימת ואנחנו מוכנים לדבר על משהו אחר", אומר שיר.

הימנע מבקשות מכבידות

האינסטינקט הראשון שלך כשמישהו שאתה מכיר חווה מוות יכול להיות לשאול איך אתה יכול לעזור. אבל זה בעצם יכול להיות לא פרודוקטיבי מכיוון שהוא דורש מהם, אומר שיר.

קשה לבקש עזרה, במיוחד כשאנחנו מתאבלים מכיוון שאנחנו לא בהכרח יודעים מה אנחנו צריכים או רוצים, מסביר שיר.

במקום זאת, אתה יכול לשלוח פתק שאומר "אני חושב עליך", ולהציע לך להתקשר כדי לדבר. הבהירו שאין לחץ לשוחח אבל אתם שם אם הם רוצים, מציע שיר.

כרטיסים אלקטרוניים הם דרך נוספת להרים מישהו. אם אפשר, אתה יכול גם לשלוח להם ארוחה כפי שה-CDC אומר שישאין הוכחה לכך ש-COVID-19 מתפשט דרך מזון.

אל תיעלם

אחרי שמישהו בחייך מאבד אדם אהוב, קל לשלוח מכתב תנחומים ואז לא להישאר בקשר. הימנע מזה. זה חיוני להישאר בחיים שלהם.

זה יכול להרגיש מביך אבל זה לא חייב להיות. להישאר נוכח יכול להיות פשוט כמו כתיבת טקסט שאתה גם מרגיש עצוב על האובדן אם זה נכון, אומר שיר. הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שהם עדיין יכולים להרגיש את הנוכחות שלך מרחוק,במיוחד בתקופה הבודדה הזו.

התדירות ומה שאתה אומר תלוי כמה אתה קרוב לאדם, אומר שיר. אם דיברת איתם כל יום לפני המוות, המשך בזה. כדאי גם ללכת בעקבותיהם. אם נראה שהם לא בנוח עם הצ'ק-אין שלך, קחו את זה כסימן להפחית או לעצור אותם. מצד שני, אם האדם אומר שהוא אוהב לדבר איתך, המשך כך.

ספק תמיכה בבריאות הנפש אם אתה יכול

צער הוא חיה מסובכת וכולנו מעבדים אובדן בצורה שונה. כשאמא שלי מתה לפני שנים, נמנעתי באופן פעיל מלהתאבל, ולא ידעתי לאן לפנות כשסוף סוף הייתי מוכן לעבד את מותה.

גזירה מציעה להעביר אתרים כגוןהפסד מודרניומה הצער שלךלאנשים שמתאבלים. אובדן מודרני עוזר לאנשים לדבר בכנות על אובדן באמצעות חיבורים בוחנים את האבל. What's Your Grief מציע מדריכים ומשאבים (כמו קורסים אלקטרוניים וסמינרים מקוונים) בנושאים סביב מוות ואבל. What's Your Grief, למשל, יש פוסט על בלוגמה לעשות אם אתה לא יכול להיות פיזית עם בן משפחה שגוסס.

באופן אישי, שיתפתי אסטרטגיות התמודדות שמצאתי שימושיות עם חברים כאשר הם איבדו מישהו, מה שלדבריהם היה מועיל. אתה יכול לומר משהו כמו "מצאתי שזה מועיל כאשר [הכנס שם] מת ואני מקווה שזה יכול לעזור לך גם בתקופה קשה זו."

אם הם מתמודדים עם אשמה של ניצולים, אל תגרום להם להרגיש רע עם זה, מציע שיר. אתה יכול גם להזכיר להם בעדינות שגם החיים שלהם חשובים והאדם שמת היה רוצה שיהיו להם חיים טובים.

האדם עלול גם להיאבק במחזור החדשות המחניק המתמקד כמעט אך ורק בקורונה. הם צריכים להיות מודעים לצריכה שלהם ולצרוך מספיק רק כדי לקבל השכלה לגבי הסיכונים המשפיעים עליהם ועל הקהילה שלהם. אתה יכול גם להציע פעילויות, כמו אסרט שתוכלו לצפות יחד מרחוק, מה שיכול לעזור להוריד את דעתם מהכותרות המפחידות, אומר שיר.

קבוצות תמיכה וירטואליות יכולות להיות מועילות גם כדי להתמודד עם אבל, היא מסבירה. או שאתה יכול להציע להם לפנות למטפלים בודדים באבל אם מסגרת קבוצתית לא מרגישה נכון. אבל הם צריכים לשאול מטפלים שהם בודקים כמה זמן הם עבדו עם מטופלים שהתמודדו עם אבל מכיוון שזה יכול לעזור לצמצם את החיפוש.

תכננו לעתיד

אל תשכח שיום אחד נעבור את המשבר הזה, למרות שאי אפשר לחזות את ציר הזמן כרגע.

למרות שאתה לא רוצה להעלים את העצב של מישהו, אתה יכול לכוון את האנרגיה שלו לכיוון חיובי. לדוגמה, אתה יכול להזכיר משהו שהם אוהבים לעשות שלא אפשרי במהלך נגיף הקורונה ולהגיד "אני לא יכול לחכות עד שנוכל ללכת שוב [הכנס פעילות]", מציע שיר. כמובן, אתה רוצה לחכות לרגע מתאים ולא להתערב אם הם מביעים את רגשותיהם לגבי האדם שאיבדו.

אתה יכול גם לומר שאתה מצפה ליום אחד להתכנס באופן אישי כדי לכבד את זכרו של המנוח. צעד קטן זה יכול לעזור לשתול זרע של תקווה במוחם לימים טובים יותר.