במהלך חמש השנים האחרונות, הרעיון שתכנות מחשב - או "קידוד" - הוא המפתח לעתיד עבור ילדים ומבוגרים כאחד, הפך לחוכמה בארצות הברית. המטרה לעשותמדעי המחשב"בסיסי חדש"מיומנות לכל האמריקאים הניעה את היווצרותם של עשרותללא מטרות רווח ארגונים,סִמוּל בתי ספרותוכניות מדיניות.

בתור השנתי השלישישבוע החינוך למדעי המחשבמתחיל, כדאי להסתכל מקרוב על שיגעון הקידוד האחרון הזה. " של ממשל אובמהמדעי המחשב לכולם" היוזמה וההמאמץ החדש של ממשל טראמפשניהם מבוססים על הרעיון שתכנות מחשבים הוא לא רק פעילות מהנה ומרגשת, אלא מיומנות הכרחית לעבודות העתיד.

עם זאת, ההיסטוריה האמריקאית של יוזמות חינוך אלה מראה שהנהנים העיקריים שלהן אינם בהכרח סטודנטים או עובדים, אלאחברות טכנולוגיה בעלות השפעהזֶהלקדם את התוכניותבְּרֹאשׁ וּבְרִאשׁוֹנָה. הקמפיין הנוכחי ללמד ילדים אמריקאים לקוד עשוי להיות הדוגמה האחרונה שלוחברות טכנולוגיהבאמצעות חששות לגביהַשׂכָּלָהלהשיג את המטרות שלהם. זה מעלה כמה שאלות חשובות לגבי מי ירוויח הכי הרבה מהדחיפה האחרונה במדעי המחשב.

רטוריקה ישנה על 'כלכלה חדשה'

אחד המאמצים הראשונים של החברה להכניס מחשבים לבתי ספר היה של אפלתוכנית "ילדים לא יכולים לחכות".בשנת 1982. מייסד שותף של אפל, סטיב ג'ובסלחצה אישיתהקונגרס להעביר אתחוק תרומת ציוד מחשבים, מה שהיה מאפשר לחברות שתרמו מחשבים לבתי ספר, ספריות ומוזיאונים לנכות את ערך הציוד מחשבונות מס החברות שלהן. בעוד המאמצים שלו בוושינגטון כשלו, הוא הצליח במדינת הולדתו, קליפורניה, שם חברות יכולות לטעון אזיכוי מס של 25 אחוזמשווי תרומות המחשב.

ברור שהצעת החוק הייתה הקלה במס חברות, אבל היא נוסחה במונחים של פערי השכלה: לפי אניתוח חקיקה בקליפורניה, תומכי הצעת החוק סברו כי "אוריינות מחשב לילדים הופכת להכרח בעולם של היום" וכי הצעת החוק תסייע ב"הצבת 'חומרה' נחוצה בבתי ספר שאינם יכולים להרשות לעצמם מחשבים בדרך אחרת".

ילדים יכולים לא לחכות ניצלו את החששות מתקופת רייגן שהאמריקאים היו "ליפול מאחור"מתחרים גלובליים ב"כלכלה החדשה". בשנת 1983, דו"ח של משרד החינוך האמריקאי שכותרתו "מדינה בסיכון"הזהיר כי "הבכורה הבלתי מעורערת של המדינה בעבר במסחר, בתעשייה, במדע ובחדשנות טכנולוגית עוקפת על ידי מתחרים ברחבי העולם". מחברי הדו"ח האשימו את מערכת החינוך האמריקנית בכך שהוציאה בוגרים שלא היו מוכנים מספיק למקום עבודה משתנה במהירות, חדור טכנולוגיה.

במהלך 30 השנים האחרונות, אותה רטוריקה הופיעה שוב ושוב. בשנת 1998, ביל קלינטוןמוּצהָרש"גישה לטכנולוגיה חדשה פירושה... גישה לכלכלה החדשה." בשנת 2016, קצינת הטכנולוגיה הראשית של ארה"ב מייגן סמית' תיארה את יוזמת הקידוד של ממשל אובמה כ"מאמץ שאפתני, כל הידיים על הסיפוןלגרום לכל סטודנט באמריקה להתחיל מוקדם עם הכישורים שהם צריכים כדי להיות חלק מהכלכלה החדשה".

בעוד שטכנולוגיה ממוסגרת לעתים קרובות כפתרון להצלחה בשוק עבודה גלובלי, הראיות פחות ברורות. בספרו משנת 2003 "מכירת יתר ושימוש נמוך: מחשבים בכיתה," הזהיר חוקר החינוך לארי קובן שטכנולוגיה בפני עצמה לא תפתור את "בעיות עתיקות יומין של החינוך", כגוןמימון לא שוויוני,מתקנים לא מספקיםומורים עמוסים מדי.

קובאן גילתה שכמה יוזמות טכנולוגיות חינוכיות משנות ה-90 אכן עזרו לתלמידים לקבל גישה למחשבים וללמוד מיומנויות בסיסיות. אבל זה לא בהכרחלתרגם לעבודות בשכר גבוה יותרכאשר אותם תלמידים נכנסו למעגל העבודה. עם זאת, הציוד והתוכנה הדרושים כדי ללמד אותם הביאו רווחים גדולים לחברות הטכנולוגיה - ב-1995 התעשייה הייתהבשווי 4 מיליארד דולר.

תחת לחץ

אם המחשבים בבתי הספר לא עבדו כפי שהובטח לפני שני עשורים, אז מה עומד מאחורי הדחיפה הנוכחית של הקידוד? קובנימצייןכי מועצות ומנהלי בתי ספר מעטים יכולים לעמוד בפני לחץ מצד מנהיגים עסקיים, פקידי ציבור והוֹרִים. ארגונים כמו הCS For All Consortium, למשל, יש חברות גדולות בחברות חינוך שמנצלות את המימון מהןבתי המחוקקים של המדינה.

דחיפה עצומה מגיעה גם מענקיות הטכנולוגיה. אמזון, פייסבוק, גוגל, מיקרוסופט ואחרות הן ביחדתורם 300 מיליון דולרליוזמה הפדרלית החדשה של ממשל טראמפ - ללא ספק רואה, כפי שציין הניו יורק טיימס, את הפוטנציאל "לשווק את המכשירים והתוכנות שלהםבבתי ספר כששיעורי קידוד מתפשטים".

זו לא תמיד העסקה הטובה ביותר עבור סטודנטים. בשנת 2013, מחוז בית הספר המאוחד של לוס אנג'לס תכנן לתת אפל אייפד לכל תלמיד בכל בית ספר - בעלות של1.3 מיליארד דולר. התוכנית הייתה פיאסקו: לאייפד היו בעיות טכניות ותוכנה לא שלמה שגרמה להםחסר תועלת בעצם. הנשורת כללהחקירות של ה-FBI והרשות לניירות ערך בארה"ב, והסדר משפטי שבו אפל ושותפיההחזיר למחוז בית הספר 6.4 מיליון דולר.

עם זאת, חברות טכנולוגיה מנסחות את מאמציהן במונחים אצילים יותר. ביוני 2017, נשיא מיקרוסופט בראד סמית' השווה את המאמצים של מלכ"רים בתעשיית הטכנולוגיהCode.orgלמאמצים קודמים לשיפור הכשרה מדעית וטכנולוגית בארצות הברית. נזכר בלהתמקד במחקר מדעישהניע אתמירוץ החלל, סמיתאמר, "אנחנו חושבים שמדעי המחשב זה למאה ה-21 מה שהפיזיקה הייתה במאה ה-20."

ואכן, חברות הטכנולוגיה מתקשות מאודגיוס ושימור מהנדסי תוכנה. עם חששות חדשים לגביהגבלות על אשרותעבור מהגרי עבודה מיומנים, התעשייה בהחלט יכולה להרוויח מכוח עבודה שהוכשר בכספים ציבוריים.

עבור חברות טכנולוגיה מסוימות, זו מטרה מפורשת. בשנת 2016, אורקל ו-Micron Technology עזרו לכתוב מדינההצעת חוק חינוךבאיידהו שבה נכתב: "חיוני שהמאמצים להגביר את ההוראה במדעי המחשב, גן ילדים דרך קריירה, יונעו על ידי הצרכים של התעשייה ויפותחו בשיתוף עם התעשייה." בעוד שני מחוקקיםהתנגד להשפעה התאגידיתעל הצעת החוק, היא עברה ברוב מוחץ.

ההיסטוריה חוזרת?

כמה מבקרים טוענים שהמטרה של דחיפה הקידוד היא להגדיל באופן מסיבי את מספר המתכנתים בשוק,שכר מדכאוחיזוק שולי הרווח של חברות הטכנולוגיה. למרות שאין ראיות קונקרטיות התומכות בטענה זו, העובדה היא זורק מחצית מהסטודנטיםשהתמחו במדעים, טכנולוגיה, הנדסה או מקצועות הקשורים למתמטיקה מקבלים עבודה בתחומם לאחר סיום הלימודים. זה בהחלט מטיל ספק ברעיון שיש "פער מיומנויות” בין יכולות העובדים לצורכי המעסיקים. דאגות לגבי פערים אלה עזרולהצדיק השקעהבחינוך טכנולוגי על פני20 השנים האחרונות.

כשמיליוני דולרים זורמים לחברות טכנולוגיה בשם החינוך, הן עוקפות לעתים קרובות צרכים מרכזיים אחרים של בתי ספר בארה"ב. הטכנולוגיה בכיתה לא יכולה לפתור את הבעיותקיצוצים בתקציב,מידות כיתות גדולותושכר מורים נמוךלִיצוֹר. גרוע מכך, מחקר חדש מגלה זאתרפורמות חינוכיות עכשוויות המונעות על ידי טכנולוגיהעלול בסופו של דבר להגביר את הבעיות שהם ניסו לתקן.

מי ירוויח הכי הרבה מהדחיפה החדשה הזו של מדעי המחשב? ההיסטוריה אומרת לנו שאולי לא מדובר בסטודנטים.