פַּחִיתלברון ג'יימסלרדת כשחקן ה-NBA הגדול בכל הזמנים? רבים אומריםמייקל ג'ורדןמחזיק בתואר הזה עכשיו. רבים מצביעים גם על נתון מפתח שמפריד בין ג'ורדן לג'יימס: שש אליפויות בשש הופעות בגמר ה-NBA עבור ג'ורדן, לעומת שתי טבעות בשש הופעות עבור ג'יימס.

אבל לתומכי לברון יש הפרכה חדשה לאותו טיעון צפוי: לג'יימס, עם הפרישה עדיין כתם רחוק באופק, יש כעת יותר קריירהNBAניצחונות בפלייאוף מאשר ג'ורדן.

זה נכון - ללברון ג'יימס יש יותר ניצחונות בפלייאוף בקריירה מאשר ל-His Airness. נתון מטורף. עניין גדול. עכשיו בואו ניכנס למה זה אומר - ומה זה לא.

ג'יימס רשם 25 נקודות, תשעה אסיסטים ושבעה ריבאונדים כדי להוביל את הקאבלירס על פני ההוקס במשחק הראשון בסדרת חצי גמר המזרח שלהם ביום שני בערב. הניצחון מקנה לו בסך הכל 120 ניצחונות בפלייאוף ל-119 של ג'ורדן, פער שרק ימשיך לגדול לטובתו של ג'יימס.

הנתון גם נוגד את הנרטיבים הדומיננטיים (אם הם מפושטים מדי) של הקריירות של שני הסמלים בהתאמה: ג'ורדן היה מנצח פלדה שמעולם לא התבלבל, בעוד שג'יימס הוא יותר פגע או מתגעגע כשזה הכי חשוב. אבל מה באמת הנתון מוכיח?

בוואקום, זו רק השוואה בינארית של סכומי זכייה. אבל זו נקודת זינוק מהנה לבדוק את הקריירה שלהם כשג'יימס חולף על פני ג'ורדן בציון דרך אחד לנצח.

כמו רוב הדברים בוויכוח המענג של ג'ורדן נגד ג'יימס, לכל נקודה יש ​​קונטרה מוצקה. הנה שלושה.

נקודה 1: לברון רק בן 31

ג'יימס חלף על פני ג'ורדן בעודו בשיאו ועם, אפשר לקוות, עוד שנים רבות לשחק. זה לכאורה נותן לו יתרון.

אבל אז שוב,ג'ורדן היה רק ​​בן 35 כשפרש למעשה לאחר עונת 1998. (תקופת הקאמבק שלו עם הוויזארדס לא הניבה הופעות בפלייאוף.) ג'יימס גם נכנס לליגה מהתיכון - נתן לו התחלה במקצוענים - בעוד ג'ורדן שיחק שלוש שנים בליגהאוניברסיטת צפון קרולינה. וג'ורדן פרש זמנית בגיל 30 כדי לשחק בייסבול בליגת המשנה במשך יותר משנה.

יש גם אזהרה עדינה יותר. בימיו של ג'ורדן נדרשו רק שלושה ניצחונות כדי לעבור את הסיבוב הראשון של הפלייאוף; ה-NBA שינתה את זה לארבעה ניצחונות שנה לפני כניסתו של ג'יימס לליגה.

נקודה 2: שיא גמר ה-NBA המושלם של ג'ורדן

מה מועיל כל הניצחונות האלה אם הם לא מייצרים אליפויות? קו החשיבה הזה עובד לטובתו של ג'ורדן - הוא מעולם לא הפסיד בגמר ה-NBA.

נקודת השוואה נוספת: ביל ראסל הגדול של בוסטון סלטיקס היה 11-1 בהופעות בגמר ה-NBA. ג'יימס, לעומת זאת, הוא רק 2-4; הוא ניצח פעמיים עם מיאמי היט, והפסיד פעמיים עם ההיט והקאבלירס.

אבל אז שוב,ג'יימס הגיע לתהום כבר שש פעמים - לעתים קרובות עם עזרה מועטה. ג'ורדן היה רק ​​שלוש פעמים לגמר ה-NBA בגיל 31.

ביוני האחרון, ג'יימס גם הפך לשחקן הראשון מאז ראסל שהגיע לגמר ה-NBAחמש עונות רצופות. סביר להניח שהוא יגיע לשש נסיעות רצופות השנה.

נקודה 3: לג'ורדן תמיד היו חברים טובים יותר לקבוצה

ג'יימס לקח כמה קבוצות פתטיות לריצות פלייאוף עמוקות. שני ההפסדים בגמר ה-NBA עם הקאבלירס כללו את ג'יימס וצוות תמיכה עלוב שהפסיד למעצמות מהמערב. הצלחת הפלייאוף של ג'ורדן, לעומת זאת, תמיד הגיעה עם היכל התהילה סקוטי פיפן לצידו. שלישיית התארים השנייה של ג'ורדן - בהשתתפות חברי הקבוצה פיפן, דניס רודמן ורון הארפר - הגיעה ללא ספק עם הקבוצה הגדולה בתולדות ה-NBA.

אבל אז שוב,אתה יכול להעלות טיעונים כדי להטות את המאזניים לאחור לכיוון לברון. ג'ורדן שיחק בעידן שבו חוקים העדיפו יותר את ההגנות, למשל. אפשר רק לדמיין איזה הרס ג'ורדן היה גורם במשחק החופשי יותר של היום.

ניצחונות בפלייאוף הם רק רסיס אחד מהתמונה. לג'יימס עדיין יש זמן לזכות בעוד טבעות ולשנות את מתמטיקה של האליפות.

נתונים סטטיסטיים כמו נקודות, ריבאונדים ואסיסטים מקדמים את ההשוואה לרמה אינדיבידואלית גולמית יותר. ואז יש את הניתוח המתקדם קצת אהבה - מונחים עם כינויים כמו דירוג יעילות שחקן (PER), מניות זכייה (WS) ו-Value Over Replacement Player (הטוב מכולם, VORP). סיפורי קריירה ואגדות אישיות מעיבים עוד יותר על הוויכוח.

ג'ורדן נגד ג'יימס הוא ויכוח שיימשך - עם ראיות חדשות וטיעונים שיגלו בכל עונה - למשך שארית הקריירה של ג'יימס. כנראה שגם מעבר. זה ויכוח נצחי ללא פתרון סופי אפשרי.

לא היה לנו את זה אחרת.