סקירת 'מופאסה: מלך האריות': האם בארי ג'נקינס יכול לשבור את מכונת דיסני?

הכותב/במאי בארי ג'נקינס הוכיח את עצמו כיוצר סרטים נלהב באמצעות דרמות אנושיות מדהימות כמו סיפור האהבה בסן פרנסיסקורפואה למלנכוליה,סיפור ההתבגרות זוכה הסרט הטוב ביותראוֹר הַלְבָנָה,והעיבוד הנוקב של ג'יימס בולדוויןאם רחוב ביל היה יכול לדבר.אז אם מישהו יכול לתקן כמובןדיסניהרחק מהגרסה המחודשת של CGI עם עיניים מתות של 2019מלך האריות, זה יהיה ג'נקינס, נכון?

מופאסה: מלך האריותעשוי להיות האתגר הגדול ביותר שאי פעם התמודד יוצר הסרט. נעלמו הפרצופים האנושיים המדהימים שמהם עדשתו המתוחכמת לכדה רגשות גדולים ושבריריים. הדיאלוג כאן לא נכתב על ידו או מתורגם ממחזאי מהולל, אלא מגיע מג'פרי ד' נתנזון, שקרדיטים שלו כולליםמהירות 2: בקרת שיוט, אינדיאנה ג'ונס וגולגולת הקריסטל,וה"לייב אקשן"מלך האריות. הצבעים התוססים וסגנון האנימציה המרתק של קלאסיקת האנימציה של דיסני משנת 1994 נמחקו לטובת מראה פוטו-ריאליסטי יותר, מרוקן את הצבעים הנועזים של ג'נקינס בעבר. ומכיוון שזהו פריקוול, יש דרישות של עלילה ואסתטיקה המגבילות מטבען את היצירתיות של יוצר הסרט.

ראה גם:

אז, האם ג'נקינס התגבר על כל זה כדי ליצור סרט ראוי למוניטין שלו? לא, אבל הוא עושה מאמץ אצילי.

מופאסה: מלך האריותהוא חבורה של סיפורי מקור שאיש לא ביקש.

תהיתם פעם איך מופאסה פגש את רפיקי? איך הגיעו דיווחי הבוקר של זאזו? מאיפה ראפיקי השיג את מקל ההליכה המיוחד שלו או למה רוק הגאווה נראה כמוהו? לא. הו, טוב, זה פשוט נהיה מביך. כן, העיקר שלמופאסה: מלך האריותהוא סיפור הרקע של איך מופאסה הגיע להיות מלך ארצות הגאווה. אבל זה לא מונע מהפריקוול הזה לדחוף בחוזקה יד נוספת עד לרמה ראויה לגלגול עיניים. אותה גישה ננקטת עם נטייה גסה של דמויות פופולריות - או לפחות חמודות וקומיות - שאין להן שום קשר למוצאו של מופאסה למזון מעריצים קל.

בְּתוֹר שֶׁכַזֶה,מופאסהמתחיל עם סימבה מבוגר (דונלד גלובר) משאיר את הגור שלו קיארה (בלו אייבי קרטר) עם הבייביסיטרים טימון ופומבה (בילי אייכנר וסת' רוגן), שמוותרים במהירות על חובות הסיפור לרפיקי (ג'ון קאני). מפה לשם, הדברים נהיה מאודכלה נסיכה, בכך שהסיפור שמספר המנדריל המיסטי יופסק כדי שקיארה תשאל שאלות הבהרה או שטימון ופומבה יעבירו בדיחות נפיצים או התייחסויות בלתי מוסברות לתרבות הפופ, כולל רמז למלך האריותבברודווי. (טימון כועס שהוא בובה בו.)

בין ההפרעות המטרידות האלה, סיפורה של מופאסה צעירה מתעצב לאט וגם מהר מדי. הגרביטאס השייקספירי של המקורמלך האריותהולכת לאיבוד בין פני החיות הריאליסטיות חסרות הרחמים שנראות לרוב מדויקות מלבד שפיותיהן מתפתלות כדי להעביר שורות כמו "תמיד רציתי אח!"

קווים הרחבים של העלילה הם אלה: לאחר שיטפון בזק שוטף את מופאסה הרחק ממולדתו, הוא ניצל על ידי נסיך/גור צעיר ונשמע בריטי בשם טאקה. אחרי נאמבר מוזיקלי מרגש, הם מחליטים שהם יהיו אחים (לא משנהמַהאביו המלכותי והשונאת זרים של טאקה אומר על "תועים"). אבל כשגאווה של אריות לבן פרוות בראשות קירוס האימתני (מאדס מיקלסן, כי כמובן מאדס מיקלסן), מופאסה המתבגרת עכשיו (רכס המורדיםשל אהרון פייר) בורח עם טאקה (שבלייה'של קלווין האריסון ג'וניור) כדי לשמר את קו הדם המלכותי, לכיוון הארצות המיתולוגיות של מיללה. בדרך, הזוג יפגוש כמה מוכריםמלך האריותדמויות, לפני שחשפו את הטוויסט בעלילה המבוגר ביותר בכל ההיסטוריה של דיסני.

מופאסה: מלך האריותמפגיש צוות מדהים ולין מנואל-מירנדה ככותב מילים.

לזכותו של ג'נקינס ייאמר שהקאסט שלו מלא בכישרון פנומנלי. פייר זכה לשבחים מוקדם יותר השנה על תפנית גיבור האקשן המבוססת והמחוספס שלו במותחן הקשהרכס המורדים. האריסון ג'וניור התפעל מדרמות שהכריזו ביקורתיות כמולוסוגַלִים,העיבוד של ג'ו רייט לסיראנו,והביוגרפיה הנראית עד כאב אך מרגשתשבלייה.גם בתמהיל משמיעים אריותזוכת האמי תנדיווה ניוטון(ווסטוורלד), זוכה באפט"א לני ג'יימס (הצילו אותי), אניקה נוני רוז (המכונה הקול של הנסיכה טיאנה בהנסיכה והצפרדע), קית' דיוויד (Dr. Facilier inהנסיכה והצפרדע), ו-Folake Olowofyeku (בוב הלבבות אבישולה). בנוסף, משנות 2019מלך האריות, ג'נקינס ירשה את גלובר, רוגן, אייכנר, קאני וביונסה בתור נאלה, שחולקת סצנה קצרה עם בתה האמיתית בלו אייבי קרטר, המגלמת את קיארה.

באופן קולקטיבי, האנסמבל הזה מביא גרביטות, רגשות וחיים לתוך הדמויות האלה. ושירים חדשים של לין-מנואל מירנדה (המילטון, מואנה,קֶסֶם) מספקים קצת שמחה מבורכת בתוך קו העלילה העגום של כיבוש, קנאה ומוות. עם זאת, השירים כאן אינם משתווים לטובים ביותר של מירנדה, וגם לא ליצירה של אלטון ג'ון וטים רייס במקור.מלך האריות.במקום זאת, בדומה לחסרי מירנדהמואנה 2,הם מרגישים כמו חיקויים חיוורים של המקור.

"תמיד רציתי אח", המושר כדואט של טאקה הצעיר ומופאסה הצעיר, המתרוצצים על המינים האחרים של השטח שלהם, מהדהד את ההתלהבות והנאיביות הצעירה של "I Just Can't Wait to Be King". במקומות אחרים, מיקלסן מספק מחויבות עצבנית ולחי נוהמת עם המאיימת"ביי ביי,"אבל אי אפשר להשוות ל"Be Prepared" הגרנדיוזי (וכתוב בצורה חכמה יותר) של ג'רמי איירונס, מיטב שירי הנבל של דיסני בכל הזמנים. הטוב ביותר בפסקול הוא"תגיד לי שזה אתה,"שרים אהרון פייר וטיפאני בון, שמדבבת את סרבי. "Can You Feel The Love Tonight", ללא ספק קשה לעמוד בו, אבל למעשה לשמוע את האריות במרכז השיר שרים על אהבתם, אין ספק שההיסוס של וידוי האהבה שלהם מתנגן בשיר ממהר ומנצח. אבל יש אויב אחד גדול ליצירתיות ששיתוף הפעולה האפי הזה של כישרונות לא יכול להתגבר עליו.

מופאסה: מלך האריותנגררת לאסתטיקת ה"לייב אקשן".

אני לא יכול לעבור את זה, לא ב-2019 ולא עכשיו. ההחלטה לעשות "לייב אקשן"מלך האריותקושר את יוצר הסרט לסגנון אנימציה שמדמם כל כך הרבה מהאקספרסיביות שהופכת את המדיום הזה למקום לבלתי אפשרי. הדמיון טובע במקום הפוטוריאליזם, שלא מביא שום דבר מעניין או מרגש לסרטים האלה. המרדף הזה אחר נטורליזם גוזל מג'נקינס את החופש לשחק בצבע, כפי שעשה זאת באופן בלתי נשכח ומרגש באוֹר הַלְבָנָהואם רחוב ביל היה יכול לדבר.כאן, מלבד כתמי פרחים מזדמנים, האריות שלו חיים בעולם של צבעים ניטרליים. ואולי זה עולם שמוצג להפליא, אבל ה"מצלמה" הנעה ללא הרף לא תאפשר לך להתעכב על שום דבר.

היריות פנימהמופאסה: מלך האריותקצרים ותמיד נעים. כשצפיתי בסרט ב-3D IMAX, הבנתי שאני לא יכול למקד את עיני בשום דבר, לא בגלל המשקפיים או בעיה כלשהי בהקרנה, אלא בגלל ששום דבר לא נשאר בפריים במשך יותר מחמש או שבע שניות. עיני האריה, קשת של עץ מיוחד, נוצות של ציפור דואה. ניסיתי שוב ושוב למקד את עיניי ולקלוט פלאים טבעיים שדיסני השקיעה בבירור הרבה על יצירה מחדש, אבל החטטנות המתמדת של המצלמה הופכת את ההקלטה של ​​אלמנטים כאלה לבלתי אפשריים להתענג עליהם.

אולי ג'נקינס ומנהל הצילום ג'יימס לאקסטון (אוֹר הַלְבָנָה! אם רחוב ביל היה יכול לדבר!) חיפשו לשחזר את התחושה של אריה בתנועה, מסיט ללא הרף את המצלמה כדי לקלוט דברים. או שאולי הם העבירו דברים כדי להסתיר את התפרים של עולם השואף לריאליזם ואינו נופל מהיראה שמעוררת בפועל טֶבַע? כך או כך, זה מאכזב.מופאסה: מלך האריותאינו כאב העיניים של קודמו. העיניים הצלולות הנוצצות של הגור קיארה לבדן מוכיחות את הנקודה הזו. אבל זה גם לא החזון המעורר יראת כבוד של המקור מ-1994.

מול ציפיות שירות המעריצים שנדרשו מסרטי המשך וסגנון האנימציה "לייב אקשן" חסר השראה מוחצת הנשמה, ג'נקינס שאף לפרוץ דרך בכישרון אנושי זוהר, מספרי שירים תופחים ונקודת מבט פיזית שאולי מאפשרת לקהל. להרגיש חלק מהגאווה. אבל ההחלקות שלו במקוריות נבלעות בכל כך הרבה IP. בְּסוֹף,מופאסה: מלך האריותמשעשע מעת לעת, אבל לא מצליח להגיע לגבהים של המקור.

מופאסה: מלך האריותייפתח בבתי הקולנוע ב-20 בדצמבר.