אתה לא באמת יכול לכעוס כל כך על החברות שמספקות שירות אינטרנט לאמריקאים.

הם נועדו לדפוק את האינטרנט. הם נוצרו לפני עשרות שנים כדי לדפוק את האינטרנט.

ללא הכללים המתאימים, מעטים האנשים מחוץ ללוביסטים ולצוותי החשיבה של החברה עצמה מאמינים שיש סיכוי שהםאל תעשהלדפוק את האינטרנט. הרי חברות אלו מחויבות לעשות זאת על ידי בעלי המניות שלהן. האינטרנט לא קיים מלבד הקפיטליזם.

לכן הדיון המתמשך על ניטרליות הרשת הוא כל כך חשוב. האינטרנט הוא הרבה דברים עבור הרבה אנשים, אבל הדבר האוניברסלי היחיד הוא שהוא הוגן. הקטעים שלך טובים כמו הקטעים שלי טובים כמו הקטעים של גוגל.

כדי לשמור על זה, אנחנו צריכים כללים. ממשלת ארה"ב נמצאת בדרכה לבטל את הכללים הללו ולהטיל את האחריות לשמור על האינטרנט פתוח לחלוטין על החברות המוצבות בצורה הטובה ביותר להרוס אותו.

אל תכעס על החברות. לְהִתְכּוֹנֵן. הם פשוט עושים את מה שהם אמורים לעשות.

היינו כאן בעבר. למונופולים יש היסטוריה ארוכה בארה"ב, במיוחד עבור שירותים בסיסיים כמו חשמל. מכיוון שחברות אלו קיימות ללא תחרות רצינית ומספקות שירות חיוני, הן מוסדרות בפיקוח הדוק על ידי הממשלה.

ספקי האינטרנט הגדולים לא התפתחו בצורה כל כך שונהמחברות החשמל המוקדמות. רוב ספקי האינטרנט, במיוחד הגדולים שבהם, התחילו בקטן — והתמקדו בטלוויזיה בכבלים. הם התחילו כחברות מקומיות זעירות שקיבלו בלעדיות על אזורים גיאוגרפיים מסוימים כדי להביא כבלים לצרכנים חדשים. מונופולים מקומיים אלו הורשו מכיוון שהיה (וגם) יקר מאוד לבנות את התשתית שתביא טלוויזיה ובהמשך לאינטרנט לבתים ולעסקים.

הממשלה עשתה הסכם: חברות מוציאות את הכסף כדי לבנות את הרשתות הללו, ואז מקבלים שנים על גבי שנים של עסקים מוסדרים בעדינות אך ללא מתחרים.

זה עבד. החל משנות ה-70 והאיצה אל שנות ה-80, הוזרמו מיליארדי דולרים ליצירת מערכות כבלים. זה נמשך בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, כאשר חברות בנו את רשתות האינטרנט בפס הרחב שלהן.

הכסף הזה הוא השקעה של חברות שהאמינו שהן יהיו חופשיות להפעיל את הרשתות האלה כראות עיניהן. אחרי הכל, הם לקחו את הסיכון לבנות אותם, אז הם אמורים להיות מסוגלים לקצור את הפירות. אולי זה לא לגמרי הוגן כלפי צרכנים או חברות אינטרנט, אבל זו הייתה העסקה.

העסקה הזו השתנתה....

החברות האלה עכשיו, באופן מובן, מוטרדות בגלל שלפני כמה שנים הרגולטור הראשי של המדיה של ממשלת ארה"בלהציב כללים נוקשיםעל האופן שבו חברות יכולות להתמודד עם הרשתות שהם הוציאו כסף כדי לבנות. זה היה, בעיניהם, שינוי לא הוגן לעסקה שנעשתה. בתגובה הם איימו להפסיק להשקיע. אם הם לא היו בטוחים ברווחים עתידיים, אז הם היו מפסיקים לבנות את הרשתות שלהם.

עם זאת, נראה כמו מהלך עסקי סבירלא כזה שנראה שהחברות הללו עמדו בה. אין סימנים אמיתיים להאטת ההשקעה - כי להיות ספק אינטרנט זה עדיין ממש רווחי. Time Warner Cable, למשל, יצר מטורףשולי רווח של 97 אחוזעבור שירות האינטרנט שלה - כלומר הם גובים הרבה יותר מהלקוחות ממה שעולה לתפעול השירות שלהם.

יותר מדי רווח? חבל. זה הפשרה. תומכי התעשייה השמרנית מציינים רקכמה זמן לוקח לחברות הכבלים להחזיר את ההשקעות שלהןמבניית רשתות. חברות אחרות כמו גוגל למדועד כמה זה יכול להיות יקרלבנות רשת. ספקי אינטרנט צריכים לסחוט כל אגורה אחרונה מתוך הרשתות הללו. להתחיל לשחק במועדפים ולחייב חברות אינטרנט עבור גישה לצרכנים היא דרך מצוינת לעשות זאת.

לצרכנים נותרה מערכת שבה לספקי האינטרנט שלהם אין תחרות והם להוטים להחזיר את ההשקעות שלהם - סערה מושלמת למניפולציות באינטרנט. החברות הללו נבנו על התפיסה שהן יוכלו להחזיק ברשת הזו ולחלב ממנה רווחים. לבקש מהם יפה לא לעשות זה לא הוגן כלפי כל המעורבים.

זו הסיבה שתומכי האינטרנט הפתוח דחפו לכללי נייטרליות הרשת החזקים שהופעלו תחת ממשל ברק אובמה. זו גם הסיבה שאותם תומכים מנבאים אבדון אם ה-FCC של ממשל דונלד טראמפ יצליח לבטל את העבודה הזו.

האם הפחדים האלה יכולים להתגבר? כן, אם אתה מאמין לספקיות האינטרנט וסנגוריהן. לטענתם, האינטרנט צמח ושגשג כמקום פתוח וחופשי ללא צורך ברגולציה של ניטרליות רשת. הכללים הנוכחיים הם "פתרון שלא יעבוד לבעיה שאינה קיימת", על פי יו"ר ה-FCC הנוכחי, אג'יט פאי, אשר מוביל את התביעה לבטל את הכללים הללו ולהסיר את הרגולטור לחלוטין מפיקוח על חברות האינטרנט.

זו שאלה הוגנת לשאול - מדוע, אם החברות הללו נועדו מראש לתמרן את האינטרנט - לא?

התשובה היא כפולה: יש להם, ויש הרבה יותר תמריץ עכשיו להתחיל להשתמש ביד קשה.

בחלק הראשון, ישרשימה ארוכה למדי של דוגמאותשל חברות שעושות מניפולציות ברשתות שלהן כדי לחסום או לחסום שירותים או אתרים מסוימים שהם לא אוהבים.

מצד שני, האינטרנט הוא כבר לא רק חבורה של אתרים מכוערים. רבות מהחברות היקרות והחזקות ביותר מבוססות על האינטרנט; אנשים מבלים יותר זמן באינטרנט וצורכים תוכן מתקדם כמו מוזיקה, טלוויזיה וסרטים.

זה הוביל להתפוצצות של חדשנות לא רק מחברות כמו נטפליקס שמשנות את המשמעות של להיות חברת תוכן, אלא גם מחברות שאורזות תוכן בצורה אחרת. אין סיכוי שיש לך כל כך הרבה אפשרויות לטלוויזיה בשידור חי באינטרנט ללא ניטרליות רשת.

"התמריצים הכספיים לכופף את הכללים גדולים מדי. ללא ניטרליות רשת, לא תהיה חסימה גלויה, אלא מיליון ואחד טריקים וטקטיקות שהתוצאה הסופית היא לגרום לצרכנים ולחברות אפליקציות לשלם יותר", אמר טים וו, פרופסור למשפטים באוניברסיטת קולומביה ומי שטבע את המונח "נייטרליות רשת".

אנחנו יודעים את זה כי ממש ראינו את זה בעבר. פעם הטלוויזיה הייתה נשלטת לחלוטין על ידי החברות הללו. התוצאה הייתה מעט אפשרויות לצרכנים ורווחים אדירים לחברות הכבלים. הם שלטו בכל מה שירד להם, וחברות נאלצו לשלם שכר גבוה כדי לעבור שם.

עכשיו תארו לעצמכם את אותו הדבר בדיוק נעשה לכל האינטרנט. זה מה שיש לתומכי האינטרנט הפתוח ערים בלילה.

אבל אל תצפה לאיזו שינוי פתאומי. אף חברה לא מתכוונת לחסום את נטפליקס או להתחיל לגבות כסף גדול מפייסבוק כדי להגיע לאנשים. במקום זאת, זו תהיה זחילה איטית וערמומית - מה שאנחנוכבר רואים בגישה לאינטרנט סלולרי.

"ייתכן שתראה גם ניטרליות בסגנון 'מיקרוסופט' (בערך שנות התשעים), שבה פלטפורמה פתוחה לכאורה תמיד עבדה איכשהו הכי טוב עבור המוצרים של מיקרוסופט. כך נתקענו עם אופיס במשך דור שלם", הוסיף וו.

האם יש תקווה? לורנס לסיג, פרופסור למשפטים באוניברסיטת הרווארד ותומך בנייטרליות רשת, כשנשאל באימייל האם לאנשים צריכים להיות אמון בספקי אינטרנט כדי לשמור על ניטרליות רשת, העביר את הקישור הזה:הסיפור של הילדה והנחש.

זה אגדה עתיקה על זכירת הטבע האמיתי של הדברים גם כשהם מנסים לשכנע אותך אחרת. בסיפור זה, ילדה משוכנעת על ידי נחש לחלץ אותו בהבטחה שהוא לא ינשוך.

"ידעת מה אני כשהרמת אותי", אומר הנחש לאחר שהכיש את הילדה.

אנחנו יודעים מה זה ספקי אינטרנט. אנחנו צריכים לדעת יותר טוב. ואנחנו עומדים להינשך.