'ראיתי את הפחד שלי': איך הטיפול הפסיכדלי עושה קאמבק

לאחר שנודע לה ב-2010 שהיא חולה בסרטן השחלות בשלב 1, דינה באזר הרגישה אופטימית. הרופאים שלה זה עתה הסירו את הגידול בגודל אשכולית שהתנפח מבטן והחלו אותה בקורס כימותרפיה.

"חשבתי, כשהכימותרפיה תסתיים, נחגוג", נזכר באזר, שכיום בן 69. "אבל זה היה בדיוק ההפך".

הסרטן של באזר היה בהפוגה, אך היא חשה מבועתת מהאפשרות של שובו. כל בדיקה מילאה אותה באימה. היא עלתה במשקל בביתה בברוקלין, שקיות אכילת מתח של סוכריות ליל כל הקדושים. הרוח האופטימית שהפגינה לבעלה ושתי בנותיה הבוגרות נעלמה לחלוטין.

ראה גם:

הספירלה כלפי מטה שלה נמשכה עד סתיו 2012, אז השתתפה בניסוי רפואי ייחודי במרכז הרפואי Langone של אוניברסיטת ניו יורק.

הניסוי כלל נטילת מנה בודדת של פסילוציבין - תרכובת מפתח בפטריות הזיה - תחת פיקוחו של מטפל. חוקרים ב-NYU בחנו האם התרופה יכולה לעזור להקל על דיכאון קיומי אצל אנשים עם סרטן מסכן חיים.

באזר לקח את הפסילוציבין באוקטובר. יותר מארבע שנים לאחר מכן, היא נותרה בשינוי.

"ראיתי את הפחד שלי; זה היה גוש שחור מתחת לכלוב הצלעות שלי. ופשוט כעסתי לראות את הדבר הזה שם", היא זכרה את החוויה. "צרחתי על זה, 'תעיף לעזאזל! לא יאכלו אותי בחיים!' ברגע שעשיתי את זה, זה נעלם", אמר באזר.

"חוסר הפחד הזה... נשאר איתי."

ניסוי NYU הוא בין מספר גדל והולך של מחקרים הבוחנים את היתרונות הטיפוליים של תרכובות משנות תודעה כמו פסילוסיבין ו-MDMA (המכונה אקסטזי או מולי).

פסיכיאטרים ברחבי העולם אומרים שיש ראיות מוקדמות לכך שהתרופות הפסיכואקטיביות - והבלתי חוקיות ביותר - יכולות לסייע בטיפול באנשים הסובלים מחרדה הקשורה לסרטן, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), והתמכרויות לאלכוהול, ניקוטין או קוקאין.

זה לא אומר שגלגול על מולי או אכילת פטריות בוץ יביאו את אותן תוצאות, או שהם מטבעם החלטה בטוחה.

אבל, אומרים חוקרים, כשהם נלקחים בסביבה מבוקרת, ובשילוב עם טיפול, התרכובות הללו יכולות לספק אלטרנטיבה חזקה ואמיתית מאוד לאפשרויות הטיפול של היום.

כאשר טיפולים סטנדרטיים לא עובדים

פסיכותרפיה, למשל, לא עובדת עבור חולי PTSD רבים. תרופות נוגדות דיכאון נפוצות נושאות מגוון תופעות לוואי, כמו נדודי שינה, אובדן חשק מיני, עלייה במשקל ומחשבות אובדניות.

"יש צורך אמיתי שאינו מסופק לאנשים שאינם יכולים לסבול את הטיפולים הסטנדרטיים", אמר ג'ורג' גריר, פסיכיאטר בניו מקסיקו ומנהל רפואי של מכון המחקר הפפטר, המממן העיקרי של מחקר הפסילוציבין.

תחום המחקר המתרחב הזה ראה שתי התקדמות חשובות בשבוע שעבר בלבד.

ב-29 בנובמבר, מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אמרו חוקריםיכול להתקדםעם ניסוי קליני בקנה מידה גדול, שלב 3 לטיפול באקסטזי עם חולי PTSD.

יומיים לאחר מכן, NYU ובית הספר לרפואה של ג'ונס הופקינספרסמו תוצאות חיוביותמניסויי שלב 2 נפרדים הבודקים טיפול בפסילוציבין לחולי סרטן.

אם הכל ימשיך ללכת כשורה, ה-FDA עשוי לאשר MDMA לשימוש רפואי תוך חמש שנים בלבד, ופסילוסיבין בעוד כעשור, אמרו חוקריםניתן למעוך.

חששות לשימוש בסמים לפנאי

למרות שיש תמיכה רחבה במחקר מחודש על תרכובות אלו, הדאגות לגבי השימוש בהן נמשכות.

כמה מומחים טוענים שמחקרים מסוג זה שולחים מסר מסוכן לציבור שתרופות משנות תודעה בטוחות לשימוש פנאי.

אקסטזי עלול לגרום לחום גבוה ולדום לב.מחקרים מראיםשימוש ממושך עלול לגרום לנזק מוחי. בקרב משתמשי פטריות, כ-10 אחוז מהאנשים מעמידים את עצמם או אחרים בסיכון לפגיעות פיזיות כשהם תחת כישוף פסילוסיבין, על פי סקר חדש של ג'ונס הופקינס שפורסם עם מחקרי הסרטן.

"צריך להיות מאוד זהיר בהתקדמות, במונחים של מדיקליזציה של סוג זה של תרופות," אמרה ברטה מדרס, פרופסור במחלקה לפסיכיאטריה של בית הספר לרפואה בהרווארד, ופסיכוביולוגית בבית החולים מקלין.

"אם יש תפיסה בקרב בני נוער שזו תרופה", אמרהניתן למעוך,"אנחנו הולכים להפעיל מפל של השלכות לא מכוונות שתהיה להן השפעה הרבה יותר גדולה מהאנשים המעטים שנעזרו בניסויים קליניים עד כה."

מטאבו לנסיונות

שפע של הישגים מחקריים על חומרים פסיכואקטיביים הושגו רק בעשור האחרון - אם כי בדיקות של חלק מהתרופות הללו החלו הרבה לפני כן.

מדענים החלו לחקור את היתרונות הרפואיים הפוטנציאליים של התרופות בשנות ה-50. אפילו הצבא האמריקני חקר את השימוש ב-MDMA וב-LSD ההזוי לטיפול בחיילים.

אבל בשנות ה-70 וה-80, החומרים המשנים את התודעה הגיעו לידיים של יותר מדי אנשים, והחששות מנסיעות רעות ונזק מוחי התפשטו. ממשלות פצחו, ודולרי מחקר פדרליים נעלמו.

פסילוסיבין, MDMA ו-LSD רשומים כולם כחומרים ברשימה 1 תחת חוק החומרים המבוקרים בארה"ב. הממשל הפדרלי קבע כי תרכובות אלו ללא שימוש רפואי מקובל, וחסרות אמצעי בטיחות מקובלים לשימוש תחת פיקוח רפואי.

המחקר האחרון נועד להוכיח שהממצאים הללו שגויים.

רולנד גריפית'ס, פרופסור לפסיכיאטריה שהוביל את ניסוי הפסילוסיבין בג'ונס הופקינס, אמר שהוא התחיל לחקור את התרכובת כי הוא סקרן מאוד לגבי תכונותיו מרחיבות המצפון.

בשנת 2000 הוא עמד בראש המחקר הקליני הראשון שאושר על ידי ה-FDA מזה עשרות שנים, שבדק פסילוסיבין אצל מתנדבים בריאים, שנבדקו והוכנו בקפידה.

ניסויים מוקדמים הראו שפסילוסיבין יכול לייצר "חוויות משמעותיות אישיות עמוקות, שהמשתתפים מייחסים להן שינויים חיוביים מתמשכים בעמדות, במצבי רוח והתנהגויות", אמר גריפית'ס.

בשלב הבא, צוות ג'ונס הופקינס מיקד את מחקריהם בחולי סרטן הסובלים מחרדה קיומית מוחצת. חוקרי NYU ערכו ניסויים קליניים דומים בערך באותו זמן.

על פי המחקר שפורסם ב-1 בדצמבר, כ-80% מהמשתתפים בשני המחקרים הראו ירידה משמעותית מבחינה קלינית בדיכאון וחרדה שנמשכו יותר משישה חודשים.

לחלק מהמשתתפים היו הזיות מטרידות או חוו בחילות או הקאות, אבל אף אחד לא החמיר בגלל הטיפול.

באזר זכרה שחשה מפוחדת בתחילת ההתנסות שלה עם פסילוסיבין, לאחר שבועות של הכנה עם המטפל שלה, אנתוני בוסיס. באותו יום, היא החליקה על מסיכת עיניים וענדה אוזניות שמנגנות מוזיקה מרגיעה.

"רק נפלתי בחלל, במעצר של ספינה שמתנדנדת בים סוער לבד", אמרה. בוסיס אחז בידה ועודד אותה "פשוט ללכת עם זה".

זה היה כשהיא גירשה את הגוש השחור של הפחד. היא ריחפה במוזיקה. היא ראתה את משפחתה וחבריה, הרגישה את סך אהבתם, וגל עז של חיבור שטף אותה.

"אני אתאיסט, אבל אני מרגיש שהדרך לתאר את זה טבולה באהבתו של אלוהים", אמר באזר. "האהבה הזו הייתה פשוט - זה מה שהיה היקום, ואני הייתי חלק ממנו".

ליסה קלגהאן, המתגוררת בברוקלין, אמרה שבעלה פטריק מטס חווה מסע מיסטי במהלך משפט הפסילוציבין שלו.

מטס, במאי חדשות בטלוויזיה שהלך לעולמו ב-2012, אובחן כחולה בסרטן דרכי המרה ב-2007. הסימפטומים שלו היו "גיהנום", והכימותרפיה הוציאה אותו במהירות, נזכרה אשתו.

קלגהאן אמרה שלפני נטילת פסילוציבין, בעלה היה "אישיות מסוג A" שנאבק עם מזג קצר. בעקבות הטיפול, מטס עשה שלום עם המהומה הפנימית שלו. הוא היה רגוע ומרוצה, ונשאר כזה לאורך חודשי חייו האחרונים.

"הוא הרגיש פיזית שהוא נולד מחדש בתהליך הזה", אמר קלגהאן. "המוח הוא דבר מדהים, והרוח - אני חושב שהם אותו דבר."

גריפית'ס, הפסיכיאטר של ג'ונס הופקינס, אמר שלמדענים יש רק הבנה מוגבלת של האופן שבו תרופות פסיכדליות משפיעות על האזורים והקולטנים של המוח. עוד פחות ידוע על האופן שבו פסיכדליה עשויה להשפיע לצמיתות על אישיותם של אנשים.

"אנחנו ממש, נואשות בורים," אמר גריפית'ס.

הטיפול 'נקודה מתוקה'

נראה ש-MDMA, שאינו נחשב לפסיכדלי, משנה מטופלים בדרך אחרת.

התרכובת מפעילה שחרור של הורמונים המעוררים רגשות חיבה ואמון, תוך הרגעת רגשות של פחד או איום על ידי האטת הפעילות באמיגדלה של המוח.

לעומת זאת, PTSD מגביר את הפעילות באמיגדלה ומפריע למערכות המוח הממתנות את הלחץ. כאשר חולי PTSD מנסים לחזור על הטראומה שלהם בטיפול, הם עלולים להיות מוצפים ברגשות איומים, או להיות קהה רגשית עמוקה.

MDMA עוזר למטופלים לגשת ל"נקודה מתוקה" בין הפחד המכריע והקהות כדי שיוכלו לחקור את הטראומה שלהם ולמצוא דרכים להחלים, אמר מייקל מיטהופר, פסיכיאטר בדרום קרוליינה, אשר יחד עם אשתו אן מיטהופר, לומד טיפולים מבוססי MDMA. .

"זה לא רק שאנשים יוצאים מאושר והכל בסדר", אמר. "הם מעבדים PTSD ויש הרבה כאב".

"MDMA לא לוקח את זה," הוא הוסיף, "זה רק מאפשר טיפול".

בני הזוג מיטהופר החלו ללמוד MDMA בתחילת שנות ה-2000, תוך התמקדות באנשים שסבלו מ-PTSD כתוצאה מפשעים אלימים, התעללות בילדות, תקיפה מינית או קרב.

הם מצאו כי 83 אחוז מהמשתתפים שקיבלו גם טיפול וגם MDMA לא עמדו עוד בקריטריונים הקליניים ל-PTSD חודשיים בלבד לאחר הפגישה השנייה שלהם עם MDMA, לפי המחקר מ-2011. בדיקות מעקב עם מטופלים גילו שהשיפורים נמשכו יותר משנה לאחר הטיפול.

המשפט השני של משפחת מיטהופר, שכלל ותיקי מלחמה, כבאים ושוטרים, הראה תוצאות חיוביות דומות. ניסויי שלב 2 נפרדים נערכו גם בשוויץ, ישראל, קנדה וקולורדו.

הניסוי הרפואי הגדול יותר שלב 3 לטיפול מבוסס MDMA עשוי להתחיל מתישהו בשנה הבאה. אם הכל ילך כשורה, ה-FDA עשוי לאשר MDMA לשימוש במרשם עד 2021, אמר בראד בורג' מהאגודה הרב תחומית ללימודים פסיכדליים, עמותה קטנה שמימנה את ניסויי ה-MDMA.

בורג' אמר שהארגון מצפה להוציא לפחות 20 מיליון דולר כדי לתמוך במחקר שלב 3. סביר להניח שרוב או כל הכסף הזה יגיע מקרנות פרטיות ופילנתרופים, מכיוון שאף מוסד ממשלתי אמריקאי לא תמך במחקר על חומרים אסורים.

מכון המחקר הפפטר גייס כ-6.7 מיליון דולר בתרומות פרטיות מאז 1993 כדי לתמוך במחקר פסילוציבין, כאשר רוב המימון הוצא בחמש השנים האחרונות.

"יש צורך ברור בכל העולם בטיפול הזה, וזו הסיבה שהמחקר מואץ בקצב כזה כרגע", אמר בורג'.

המחקר הזה כולל גם השגת הבנה טובה יותר של החוויות של אנשים על תרופות משנות תודעה. אנתוני בוסיס, חוקר הפסילוציבין של NYU, אמר שהוא מוביל ניסוי חדש שאושר על ידי ה-FDA, המבקש ממנהיגים דתיים לתאר את "הנוף" של מסעותיהם המיסטיים בזמן הפסילוציבין.

עבור באזר, שהסרטן שלה נמצא כעת ברמיסיה כבר שש שנים, הטיפול בפסילוציבין החדיר בה תחושת שלווה מתמשכת.

באזר עבדה למעלה מ-30 שנה ב-IT לפני שהפכה למאמנת החלקה על הקרח, והיא אומרת שהיא כל הזמן מיהרה וחיה תחת ענן של מתח.

"אני ניו יורקרית טיפוסית: אני הולכת מהר, נוהגת יותר באגרסיביות ממה שהייתי צריכה, מנסה להתקדם כל הזמן", אמרה. "פסילוציבין די מאט אותך, ורק רציתי להיתקע בזה."

היא מקווה שאנשים נוספים שסובלים פסיכולוגית יוכלו להשתתף בניסויים קליניים דומים לשלה.

"אני רוצה לראות את המחקר הזה ממשיך", אמר באזר. "אני חושב שזה באמת יכול לעזור לאנשים, אם הם יכלו לחוות את הניסיון הזה שיש לי, ולהרגיש את האהבה הזו."