עברו שנתיים מאזשל איימי שומרזוכה לשבחי המבקריםתאונת רכבת, והקומיקאי בקושי הפך שאנן. בינתיים, שומר זכה באמי ולאחר מכן עטף עונה שלבתוך איימי שומר, פורסםהילדה עם הקעקוע בגב התחתון, וכתב תסריט עם ג'ניפר לורנס.
מיזם הסרט האחרון שלה, החבר-קום של אמא-בתנחטף, בכיכובו של גולדי הון, אינו אתאונת רכבת-פריצת דרך ברמה, ושומר נמצאת באור זרקור ציבורי הרבה יותר מזהיר מאשר ב-2015.ניתן למעוךאנג'י האן של אנג'י האן תיארה את הסרט כ"הזדמנות מבוזבזת" שבה המובילים מבזבזים על הסיפור, והמבקרים הסכימו בדרך כלל שיש מעט מעבר לפני השטח.
גלה על מה חשבו המבקריםנחטףלְהַלָן.
ראה גם:
שומר והון
אוון גליברמן,מגוון:
שומר הוא וירטואוז של קומדיה מצמררת. כאשר הדמות שלה, אמילי, מפוטרת, ולאחר מכן נזרקת על ידי החבר שלה, התערובת של ספק עצמי פתולוגי ואגומניה חסרת מושג זוכה לגילוי לב שאתה לא יכול להפסיק להסתכל עליה (או לצחקק). אתה עלול להרגיש כאילו אתה עוקב אחריה לכל מקום...שומר עושה משהו שאפילו הרבה שחקניות מאומנות לא עושות: היא נותנת לרגשות - לרגשות המגעילים, המתפתלים, הלא נוחות - לעבור דרך העור שלה. כשהיא רצה לשירותים להתכונן לערב שלה עם ג'יימס, היא נתפסת, כשהדלת פתוחה, בעמדה מתפשרת, ושומר גורם לזה להרגיש כמו שגרת סטנד-אפ דחוסה("האם אי פעם הלכת לחדר הנשים כדי לנקות את...?"). היא נוכחות מקורית לחלוטין, כמו אן-מרגרט עם נשמתה של גופר נוירוטי להוט, והיא משתמשת בה כדי לסמן את הרעידות והחלומות של אישה רגילה לברכה.
אאו סקוט,הניו יורק טיימס:
Mashable Top Stories
שומר מחויב לעקביות, או לפחות לניצול פרסונה מצליחה ומוכרת. היא הפכה פחות או יותר למה שוויל פארל היה לפני עשור וחצי: ההתגלמות החביבה של צורות שונות של אי נעימות אנושית, ליצן רך שהחסינות שלו בפני בושה מייצגת סוג מושך של תמימות.
ג'ון צפרדע,הוליווד ריפורטר:
ראיתם את הבחורה הזאת בעבר: חסרת אחריות, חסרת דיכוי, מבזה עצמית בצורה אכזרית ובעלת פה עד הקצה - זו איימי שומר קלאסית, ותגובות לנחטףאכן עשוי להסתכם באיך מרגישים כלפי הגברת המובילה. מרושלת, מינית, לא מתנצלת לגבי גופה ותפקודיו השונים, הפרסונה הקומית של שומר - בדומה לזו של לנה דנהאם, אחותה בכאוס נשי מפואר - מאלצת אותנו להתמודד עם סטנדרטים כפולים מגדריים. לכן, כמו דנהאם, שומר מקטב. זה גם, בשילוב עם המיומנות והכריזמה הבלתי ניתנת להכחשה, מה שהופך אותה לאלטרנטיבה מחזקת למלכות ה-rom-com ולמלכי הברום-קום הרגילים. הנוכחות של שומר בסרט היא סימן, אם לאו דווקא של איכות, לפחות של חידוש.
קווין פאלון,החיה היומית:
שומר הוא מומחה לא רק לשלוח את הילדה הלבנה השקועה בעצמה, אלא למצוא דרך להעמיק את האפיון מעבר לקומדיה - במילים אחרות, לקיים יותר מסתם מערכון קומדיה, אלא סרט שלם...שומר היא נהדרת בלהקרין ביטחון שמציג את עצמו כמגושם עד כאב, אבל גם בחתימת כל קטעי הקומדיה שלה - אפילו את הסלפי העייפים - בחוסר ביטחון.
שובו של גולדי הון:
אוון גליברמן,מגוון:
הון, לפחות בתיאוריה, אמור לשחק את אחד הסיוטים האימהיים הקומיים האלה, כמו שירלי מקליין ב"תנאים של חיבה" או "גלויות מהקצה" או - כדי לקשור את זה לעידן הזיכיון של יום האם- קונספט של סוף שבוע כשיווק - ג'יין פונדה ב"מפלצת-החותן". אבל כל הקטע של הון כשחקנית הוא שהיא תמיד מתעקשת, עמוק בפנים, להיות חביבה וחביבה. לינדה מקבלת את שורות הצליפה הסמליות שלה, אבל זה לאמַצחִיקצליפה (העלבונות רכים מדי; אסור להם להיות שבירים), וזה אומר שהבדיחות של אם-בת הסרט הן כמו חזיזים עם נתיכים לחים.
אאו סקוט,הניו יורק טיימס:
אמא של אמילי, לינדה, מגולמת על ידי גולדי הון, שהיתה מצחיקה כבר חצי מאה (חוזרים ל"צחוק") ומי נשלל כאן באכזריות ובאופן בלתי מוסבר את הפריבילגיה הזו. לינדה, גרושה זה מכבר ומסורה לשני ילדיה... מתפקדת כסילר צר וחרדתי לבתה חסרת המשמעת הפרועה. באופן עקרוני זו עשויה להיות הנחת יסוד מעט מעופשת. בפועל זה פשוט משעמם, וזה מתסכל לראות את גברת הון שדדה את ההזדמנות להיות טיפשה.
TL;DR:
ג'ון צפרדע,הוליווד ריפורטר:
זו הרבה ציפייה להכשיל כל סרט - שלא לדבר על משהו במשקל נוצה כמונחטף, צלפית משעשעת להפליא, חד פעמית לחלוטין של אם-בת, שהועלתה מדרגה על ידי הצמד המרכזי המחונן שלו והכיוון המוכשר של ג'ונתן לוין. שומר והון יודעים איך נראים ונשמעים מצחיקים, והם נותנים לדיאלוג והסתערות שלהם - לא משנה כמה פושרים - מספיק צילום ואישיות כדי להסיח את דעתך, לפחות חלק מהזמן, מהעצלות המוחלטת של החומר. אם לומר זאת בצורה חדה: שווה לראות אותם אפילו בזבל כזה.
קווין פאלון,החיה היומית:
נחטף טוב כמותאונת רכבת, אושושבינות, אומְרַגֵל, או אפילושכניםאוֹרחוב ג'אמפ 21, הכל נכלל בהחייאה האחרונה של קומדיות מושכות בדירוג R שהניעו את הכדור קדימה במונחים של יחסי הגומלין של גסות ואנושיות בהומור - שלא לדבר, במקרים מסוימים, על הדינמיות של נשים בסרט? ובכן...לא. אבל זה רע? או לא מצחיק? בטח שלא. קשה לכתוב על סרט שאהבת, אבל לא אהבת או תיעב.
מאט גולדברג,מתנגש:
נחטףלא ישדרג את ז'אנר הקומדיה בדירוג R, וגם לא מנסה לעשות זאת. היא יודעת שהיא רוצה להיות קומדיה אם-בת בדירוג R עם קומדיה אפלה והומור גס. כולם מפנים את עצמם היטב, ולמרות שזה אולי לא משנה משחק, זה לא צריך להיות. זו קומדיה מצחיקה עד כאב שבמרכזה יש לב טוב. זה די והותר.
