לכולנו יש את המקום המיוחד הזה שאנחנו אוהבים לאכול.

בין אם זו חנות ראמן קטנה באיסט וילג' או דוכן טאקו רעוע ב-Buford Highway, במקום הזה יש את ההזמנה הרצויה שלך משוכללת, עד לקישוט המהמם והרוטב הנוסף. אתה יודע את השמות של כל מי שעובד שם. ביקרת דרך פרידות, קידום מכירות, טרגדיות והישגים. המקום הזה הוא סוד קולינרי שאתה שמח לשמור עליו, אבל אפילו יותר נרגש לשתף אותו.

ועדיין, המקום שלך, קסום ככל שיהיה, רק לעתים נדירות מוצג מחוץ למגזין האוכל המקומי שלך, ונראה שלמצטרפים חדשים לבקר בהם יותר ממה שצריך.

אוכל רחובשואף לשנות את זה.

תיעוד פנינים קולינריות ברמת הרחוב מרחבי העולם, הסדרה החדשה של נטפליקס בוחנת לא רק מה הופך את המטבח המקומי למרהיב במיוחד, אלא גם איך ולמה האנשים שמאחורי המנות הללו התחילו לבשל אותן מלכתחילה.

היוצרים דיוויד גלב ובריאן מקגין אומרים שההשראה לסדרה הגיעה מהטיול שלהם כתיעודי אוכל משובח בסדרות נטפליקס אחרות שלהם, האהובה כל כךשולחן השף.

"שמנו לב שבכל פעם שהיינו מבקרים בעיר חדשה, האנשים שהראו אותנו והדריכו אותנו תמיד היו לוקחים אותנו למוכרי אוכל הרחוב שהם הכי אוהבים", משחזר מקגין עבור Mashable.

"נדמה היה שיש הזדמנות לבחון את האומנים האלה, בעלי המלאכה האלה - כי זה באמת מה שהם, הם עושים את אותו הדבר לפעמים 30, 40, 50, 60 שנה - ולבחון את חייהם ואת עבודתם באותה הקפדה שאנו מנסים להביא אליהשולחן השף."

ביקור בתאילנד, הודו, יפן, אינדונזיה, טייוואן, דרום קוריאה, וייטנאם, הפיליפינים וסינגפור,אוכל רחוב: כרך 1לוכדת את ההישגים הקולינריים וסיפורי חייהם של שפים וטבחים רבים מרחבי אסיה.

בלי יחצנים מהשורה הראשונה או אפילו ערך של מדריך זאגאט שינווט אותם, גלב ומקגין הלכו ומצאו את כוכבי הסדרה שלהם באותו אופן שאוכלים רבים מוצאים את המנות האהובות עליהם: מפה לאוזן.

"התחלנו לבנות את הרשת הזו של מומחי אוכל, של עיתונאי אוכל, של אנשים בשטח במדינות האלה שאמרו אז, 'אוי! אולי כדאי שתבדוק את העיר הזאת!' או 'העיר הזו עשויה להיות ממש מעניינת' והם יפנו לנו את הפוקוס", מפרט מקגין.

"ואז, בתוך כל עיר, היינו עושים את אותו הדבר. היינו מוצאים מומחה, ואז המומחה הזה יעזור לנו לזהות מספר ספקים שעלינו לבדוק. וכך, זה היה התהליך הזה של איסוף מידע לאט לאט. ."

כשהגעתי לשם, עם השפים הכוכבים על הסיפון ורק חמישה ימים לצילומים,אוכל רחובהיוצרים של כל עיר לא היו צריכים למצוא את הסיפור של כל עיר, אלא לנסות לעמוד בקצב שלו. עבור מיליוני טבחים ברחבי העולם, הגשת המנות שלהם היא לא רק אמנות, תחביב או תשוקה - זה חלק קריטי בפרנסה של משפחתם.

"האנשים האלה לא מבשלים לתפארת עצמם", מציין גלב. "הם מבשלים למשפחות שלהם, לפעמים רק כדי לשרוד".

"זה היה כל הזמן מרוץ ללכוד את כל הסיפורים האלה בזמן שהיה לנו", מוסיפה מקגין. "זה היה שונה לכל מקום ולכל מוכר. ביוגיאקרטה, אינדונזיה, Mbah Satinem, שהיא הספקית המופיעה ב[פרק 4], הייתה קמה באמצע הלילה ומתחילה לבשל את הג'ג'אן פסאר שלה".

בשעות הקטנות של הבוקר, האוכל רחובהצוות ליווה את Satinem בטקס היומי שלה להכין "פינוקים מתוקים" למקומיים ביוגיאקרטה.

"בהודו יש את תבשיל הניהארי הזה", נזכרת מקגין. "כל בוקר, מאות אנשים עומדים בתור לתבשיל הזה בסמטה הזאת ומתחבטים לתפקיד, וצועקים את הפקודות שלהם לאחים שמנהלים את הדוכן. יש את החיוניות והאנרגיה המדהימים האלה וקצת כאוס כשכולם מנסים להיות אחד כזה. של האנשים שיקבלו קצת מהתבשיל הזה לפני שייגמר להם".

ניתן למצוא רגעים כאלה לאורך הסדרה - מיצוב אוכל רחוב לא כביס מהיר, אלא כמרכיב חיוני של התרבות והקהילה המקומית.

"זה הכל על ניסיון להשתמש באוכל כנקודת כניסה להבנת חייהם של האנשים האלה", מדגישה מקגין על הסדרה. "המשחק הגומלין הזה בין הסיפור האישי לבין המשמעות של האוכל הוא משהו שאנחנו באמת נלהבים לחקור".

מסיבה זו, מקגין וגלב נמנעו מהביטוי הפופולרי "פורנו אוכל", והעדיפו לחשוב על עבודתם, הן עלשולחן השףואוכל רחוב, כסוג של "רומן אוכל" במקום.

"זה הולך לרעיון עמוק יותר לגבי ההקשר והסיפור והדמות שמאחורי האוכל", אומר גלב על המשפט. "זה לא רק צילומי אוכל יפים. זה סיפור, וזה ההקשר, והאופי שגורם לזה להדהד והופכת את האוכל לטעים יותר, משמעותי יותר ועוצמתי יותר".

אולי, אם כן, אין סיפור עלאוכל רחובהוא רומנטי יותר מזה של טויו, שף באוסקה, יפן, הידוע באוכל הטעים שלו ובאישיותו הרועשת - והאיש שעלה בדעתו של גלב ומקגין גם יחד כששאלו את הרגע במהלך ההפקה שהכי זכור להם.

"[טויו'ס] מבשל את הטונה הזו עם הלפיד הזה והוא תמיד עושה בדיחות", משחזר גלב את הבדרן הקולינרי, שהופיע בפרק 2.

"הוא מפגין את הישגי הכוח האלה, עושה משיכות, ומתיחה ללקוחות שלו. הוא אדם מאוד מצחיק וחם. אבל אז הוא מספר את הסיפור הזה על כמה אביו היה אכזר אליו ואיך אביו אפילו לא היה מתאכזר אליו. תן לו את הכסף לארוחת צהריים בבית הספר."

כפי שקורה לעתים קרובות עם המנות האהובות עלינו, סיפור חייו של טויו הוא סיפור מורכב, מוסתר על ידי מראה חיצוני פשוט מזמין.

לפני שהגיע להיות הבעלים של ה-Izakaya שלו (מעין פאב יפני לא רשמי) באוסקה, טויו החל את קריירת הבישול שלו בהכנת מוקפצים מעשבים ועלים שהוא היה סונן משדות ליד בית הספר שלו - תחביב שהתחיל רק כדי שלא יגווע ברעב מהזנחה של אביו. זה סיפור מרגש, והוא משפיע אפילו יותר כאשר טויו מספר אותואוכל רחוב.

"אני לא בטוח שמישהו באמת שאל אותו על הילדות שלו ככה", אומר גלב. "אנחנו רואים אותו בשיא העזות הזה כשהוא משרת את האורחים שלו, ואז אנחנו רואים אותו מספר את הסיפור הזה על סף דמעות. הוא רוצה לתת לאנשים את החום והנדיבות שמעולם לא היו לו כשהיה צעיר".

אנשים כמו טויו, והנכונות שלהם לחלוק את מערכות היחסים המאוד אישיות שלהם עם אוכל, הם במידה רבה מה שעושהאוכל רחובכל כך משכנע. לא מוכר על ידי ביקורות קולינריות בינלאומיות ולעתים קרובות ללא המשאבים להרחיב את מלאכתם,אוכל רחובהשפים של הסדרה זוכים לכבוד כאמנים שהם.

"שפי אוכל הרחוב האלה נלהבים ומסורים לא פחות למלאכתם ולמה שהם עושים כשף שלושה כוכבי מישלן במסעדה מפוארת", מדגיש גלב ומציין שלעתים קרובות הם מתמודדים עם מכשולים גדולים עוד יותר לקראת הצלחה. "זו אחת הסיבות שהיינו כל כך נרגשים לעשות את התוכנית הזו, רק כשראינו עד כמה השפים של אוכל הרחוב האלה נלהבים".

עם תשע ערים בקטלוג שלה,אוכל רחובכעת בחיפוש אחר שפים אחרים שיכבדו בכרכים עתידיים אפשריים. לגבי המקומות שבהם הם כבר היו, גלב ומקגין מקווים שהסיפורים מסופרים בהםאוכל רחוביעורר את הצופים לבקר בערים הייחודיות הללו ובשפים המשרתים אותן.

"יש שם עולם שלם ואוכל הוא דרך מצוינת להכיר מקום, דרך מצוינת להכיר אדם, ודרך מצוינת להכיר תרבות", אומר מקגין. "אנחנו תמיד רואים באוכל את הדבר הזה שמחבר אנשים יחד, ודרך ללמוד ולהבין תרבויות אחרות".

בנוסף, במילותיה של מקגין, "זה הרבה יותר טוב מ-Postmates."

אוכל רחוב: כרך 1זורם כעתבנטפליקס.