מאמר זה מכיל ספוילרים ל-The Handmaid's Tale עונה 2, פרק 11, וספקולציות לגבי העלילה לעונות הבאות.

יותר מכל פרק אחר לפניו, "הולי" הבהירה שהקריינות של יוני נכנסוסיפורה של שפחההם יותר מסתם מכשיר רב עוצמה לסיפור סיפורים.

יוני מספרת את הסיפור שלה למישהו, איפשהו, בזמן כלשהו בעתיד. וזה מעלה בלגן שלם של שאלות שאולי אפילו לא חשבנו לשאול קודם.

מי ה"אתה" שג'ון מספרת לו את הסיפור שלה? איך היא בכלל מספרת את הסיפור שלה, כשהיא חיה בחברה שאוסרת עליה לא לדבר או לכתוב? מה זה אומר על ההישרדות שלה - ושל גלעד? ומה זה אומר לנו על משחק הסיום של התוכנית?

עם מי מדבר אופרד בספר?

לפני הולוסיפורה של שפחה, הרומן של מרגרט אטווד גם הותיר פתוחה את השאלה מי יכול להיות ה"אתה". אבל יש רמזים חשובים.

יש המשערים שעופרד (יוני, שמה האמיתי בתוכנית, לא אושר בספר) פונה לבעלה, לוק, כי היא מתייחסת להתאהבות בניק כ"חלק שלא תאהב בכלל".

בינתיים, מעריצי התוכנית עשויים לנחש שג'ון מדברת עם בתה שזה עתה נולדה, מכיוון שהקריין מתחיל בסוף "הולי" בזמן שהיא מסתכלת על התינוק.

אולם בסופו של דבר, עופרד עצמה אומרת לנו שזה יותר מסובך מזה. בפעם הראשונה שה"אתה" משמש אי פעם בספר, היא מסבירה שהיא רוצה לספר לנו את הסיפור שלה כאילו זה מכתב:

אתה יקר, אני אגיד. רק אתה, בלי שם.הצמדת שם מצמידה אותך לעולם העובדות, שהוא מסוכן יותר, מסוכן יותר: מי יודע מה הסיכויים שיש בחוץ, להישרדות, שלך? אני אגיד לך, אתה, כמו שיר אהבה ישן.אתה יכול להתכוון ליותר מאחד. אתה יכול להתכוון לאלפים. אני לא בסכנה מיידית, אני אגיד לך. אני אעמיד פנים שאתה שומע אותי.

ה"אתה" הוא לא בעלה ולא בתה, כי ה"אתה" הוא... אנחנו. כולנו. כל מי שעשוי לשמוע את התיאור שלה על מה שקרה, אם העולם ישרוד את גלעד. אִםהִיאלא שורד את גלעד.

לאורך הספר, עופרד כל הזמן דואג לספר את הסיפור נכון ולזכור את האירועים במדויק, במיוחד כשמדובר במשרתות האחרות. בסופו של דבר, אתה מקבל את התחושה שזה בגלל שהיא מאמינה שהסיפור הזה הוא כל מה שישרוד ממנה ושל הנשים האחרות הלכודות בגלעד - ההוכחה היחידה לכך שהם אי פעם היו קיימים או חשובים.

האמת שוברת הלב באמת מאחורי ה"אתה" היא שזהו אופרד צועק אל הריק. גם בעתיד שממנו היא מספרת את הסיפור שלה, היא לא בטוחה שמישהו אי פעם ישמע אותו. אבל היא מספרת את זה בכל מקרה, כאקט אולטימטיבי של התרסה נגד גלעד.

היא מסרבת לשכוח את זהות הנשים שניסו למחוק. לכן היא מספרתהֵםהם.

מה שמוביל אותנו לשאלה הקיומית עוד יותר הטבועה בקריינות ההיא.

איך אנחנו שומעים את הסיפור שלה בכלל?

גם הספר וגם ההצגה מזכירים לנו לא פעם שלנשים אסור לקרוא ולכתוב בגלעד, בדיוק כדי למנוע מהסיפורים שלהן להישמע או להיזכר.

אז איך עופרד מצליחה לספר את הסיפור שלה? ובכן, הספר נותן תשובה ברורה לזה - וכל הסימנים מצביעים על כך שהתוכנית עולה לאותה חשיפה.

לאחר הפרק האחרון בסיפורו של עופרד בספר, אנו קוראים אפילוג שנקבע כמה מאות שנים בעתיד בכנס אקדמי של היסטוריונים הדנים בנפילת גלעד. נחשף שסיפורה של השפחה שקראנו זה עתה התגלה במקור כסט של קלטות אודיו, שהוחבאו במקום על מסילת הברזל התת-קרקעית שהבריחה נשים מהארץ.

העיבוד של Hulu אפילו מהנהן לעובדה שאנחנו מאזינים לקלטות קלטות ממש בפרק הראשון של עונה 1. ממש לפני שהקול אובר של יוני מתחיל, אתה יכול לשמוע "קליק" חזק.

ב-ראיון עם סאונד ותמונה, עורכת הסאונד המפקחת של התוכנית, ג'יין טטרסל, אמרה כי:

"הרעיון מאחורי הקול האובר הוא שעופרד הקליטה את הסיפור שלה באמצעות מקליט קלטות ולכן איכות הסאונד של הקול אובר מעוררת תחושה של קלטת קלטת. זה נשמע קצת לואו-טק אבל העיבוד מאוד עדין ."

בעוד שמנהלי התוכנית לא אישרו אם הסדרה תיכנס לאפילוג או לא, נראה ש"הולי" מציע שהם עובדים לקראת משחק הסוף הזה.

מה זה אומר על ההישרדות של יוני בתוכנית

אבל מה שאפילוג הרומן לא עונה הוא האם אופרד שרד או לאלְאַחַרמתעדת את הסיפור שלה.

ההיסטוריון שגילה את הקלטות לא הצליח לזהות את שמה האמיתי. ואין תיעוד של סיפור כמו שלה בקרב פליטי הגלעד שנמלטו. אבל זה יכול להיות רק בגלל שכמו עוזרות רבות אחרות ששרדו, היא בחרה להיות מתבודדת ומעולם לא סיפרה לאף אחד אחר מה קרה.

מדוע סיפורי נשים יהיו נפילתו של גלעד

לא משנה אם היא שרדה בספר, הישרדות הסיפור של עופר היא ניצחון בפני עצמו. האפילוג מרמז שסיפורים כמו שלה הם למעשה מה שהוביל בסופו של דבר לנפילת גלעד.

הנושא הזה מהדהד בתוכנית, שמדגימה שוב ושוב שהאיום הגדול ביותר על גלעד הוא נשים המחזיקים עטים.

בעונה 1, התוכנית חרגה מהספר כדי לחשוף שחבילת מיידיי - שמתייחסת אליה כמו פצצה גרעינית - היא לא יותר או פחות מערימת מכתבים עם סיפורי נשים.

המכתבים חוזרים בעונה 2 כשהם מתפרסמים במהלך ביקורם הקנדי של ווטרפורד, עולים להם בברית הפוטנציאלית ומערערים עוד יותר את הכלכלה הנאבקת של גילעד.

מילותיהן של הנשים שנאנסו, התעללו ודיכוו על ידי גלעד מוכיחים את עצמם כביטול המשטר גם בדרכים אחרות.

לאחר שאופגלן מקריבה את עצמה לפצצת התאבדות, המפקדים, סרינה וג'ון מתאחדים כדי להעביר הצעת חוק כדי להגן על עצמם בעוד ווטרפורד מחוסר יכולת. המצלמה מתעכבת באהבה על העטים שבידיהם במהלך הסצנות הללו, ומדגישה את משמעותן.

כשהמפקד חוזר למצוא מה הם עשו, זו תזכורת עד כמה זה מסוכן כשנשים עוברות על החוק האוסר עליהן לכתוב - ולא רק לסרינה וליוני. זה בעצם המפקד מי שנראה הכי מזועזע, כשהוא מבין שהנשים האלה התעלו בו וגם על הממשלה במשיכת עטים.

עכשיו תארו לעצמכם כמה נזק הם היו יכולים לעשות אם הוא ייעלם לתמיד?

האיום של נשים שיקבלו גישה למילים היה נטוע עוד קודם לכן בעונה 1, כאשר יוני משתמש במשחקי ה-Scrabble שלהם כדי לתמרן את קומנדר ווטרפורד. היא יכלה לנצח אותו בקלות, אומר לנו הקול שלה. אבל היא מפסידה בכוונה כדי להערים עליו תחושת עליונות מזויפת שהיא יכולה להשתמש בה לטובתה.

לגלעד עשוי להיות כל הכוח של מיליציה חמושה בכבדות בצדה. אבל זה מתפורר תחת משקלן של דברי הנשים, כי מקור הכוח האמיתי בחברה פטריארכלית הוא שתיקת הנשים.

מדוע נשים מספרות סיפורים כדי לשרוד טראומה

בסופו של דבר, החשיבות האמיתית של סיפורי נשים בסיפורה של שפחה- גם לספר וגם לסדרה - אין שום קשר לעלילה.

כמו בעולם האמיתי, נשים בסיפורה של שפחהלספר את הסיפורים שלהם כדי לשרוד את הטראומה שהם חווים. לא רק בשביל עצמם כדי לעבד את מה שקרה, אלא בגלל ששמיעת הסיפורים של זה עוזרת להם למצוא סיבה לחיות.

בעונה 1, יוני ניצל על ידי דבריה של שפחה אחרת לא פעם, אלא פעמיים. עוד לפני שהיא מגלה את האותיות, היא חושפת את הביטוי הלטיני שנחצב בארון שלה על ידי Offred האחרון:אל תעשו ממזרים של הקרבורונדים.

מאוחר יותר אנו למדים שהאישה חסרת השם שנכלאה בחדר ההוא לפניה לא יכלה לשרוד את גלעד בעצמה. אבל המסר האסור, האזהרה הזו לא לתת לממזרים לטחון אותך, אולי יספיקו כדי להציל את האישה שתבוא אחריה בהכרח. וזה כן. זה כן.

יוני לא מספרת את הסיפור שלה רק עבור עצמה, או אפילו עבור בנותיה. היא מספרת את זה לכל אישה שהחברה האישית והסוכנות שלה מנסה להוציא מחוץ לחוק.

או, כפי שמגדיר זאת יוני בספר, "אם זה סיפור שאני מספר, אז יש לי שליטה על הסוף. אז יהיה סוף, לסיפור, והחיים האמיתיים יבואו אחריו".

אפילו חברה שנועדה לשלול ממך את האנושיות שלך לא יכולה לקחת ממך את היכולת האנושית הייחודית למצוא משמעות, תקווה וערך בחיינו שלנו. זו הסיבה שאתה מספר את הסיפור שלך, גם אם אף אחד לא מקשיב. כי הדרך היחידה לשרוד את השתיקה היא להאמין שיום אחד ישמעו אותך.

זה גם לא רק בגלעד. העולם שלנו מנסה לא פעם להשתיק נשים, ולמנוע מהן לספר את סיפוריהן. אבל כפי שמראות תנועות #MeToo ו-Time's Up, שבירת השתיקה היא אחד האיומים הגדולים ביותר על גברים חזקים ועל המערכת שהעניקה להם כוח.

הפטריארכיה של גלעד לא יכולה לגבור על הנשים הנלחמות כדי לספר את סיפוריהן. וגם שלנו לא.