חצי מהכיף שלסרטי אימהטמון במסתורין שלהם.

מה יש מאחורי הדלת הנעולה בבית המצמרר? איך באמת נראית המפלצת? מה בעצם קורה מאחורי הקלעים?

ג'סיקה מ. תומפסוןההזמנהמלא בתעלומות כמו זה, וכל המרכיבים ליצירת סרט אימה מהנה ומצמרר. הבעיה היא שהסרט חושף את סודותיו מוקדם מדי.

הסיפור מתחיל בניו יורק כשמלצרית שכולה לאחרונה, איווי (נתלי עמנואל) מקבלת הודעה בלתי צפויה מבן דוד שני אבוד (ומאוד יוקרתי), אוליבר (יו סקינר), לאחר שהיא שולחת את אחת מערכות ה-DNA האלה. המסר מוביל לקפה שמוביל להזמנה מאולתרת לחתונה בבית כפרי באנגליה. מפגש משפחתי גדול, והזדמנות לפגוש קרובי משפחה אבודים. איווי נענתה להזמנה, פוגשת את שר הבית הכריזמטי, וולטר (תומס דוהרטי), ונקלעת לעולם של משפחה לא נעימה, צוות גזעני והמון דברים מפחידים.

ראה גם:

נשמע קצת כמולָצֵאת?ההזמנהשואל הרבה מיצירת המופת של ג'ורדן פיל. איווי נתונה למיקרו-אגרסיות גזעניות מהרגע שהיא מגיעה, כשהמשרת הראשי (שון פרטווי) חושב שהיא בגסות כחבר צוות, והשושבינה ויקטוריה (סטפני קורנליוסן) מושיטה יד נוגעת בשערה ללא רשות. כְּמוֹלָצֵאתיש גם את התחושה שכולם מסתכלים עליה מסיבה שהיא לא מבינה - הרעיון שמשהו גדול יותר פועל שכולם נמצאים בו מלבדה.

התסריט של בלייר באטלר עושה עבודה יעילה בבניית מתח בדרך זו, תוך שימוש באינטראקציות מוזרות והתרחשויות מוזרות וצצות כדי לרמוז על המסתורין הגדול יותר, בעוד שהבימוי של תומפסון משתמש בצילומי מבט מתמשכים כדי להוסיף לאווירה הפולחנית המצמררת. המשחק גם הוא נהדר, כאשר עמנואל משיג את האיזון המושלם בין נונסנס לחסר עצבים, ודוהרטי מערבב קסם וכריזמה עם משהו קצת יותר מטריד.

בקיצור, לסרט יש הרבה דברים. אבל הלָצֵאתהשוואות רק נמתחות עד כה, ועל כל החוזקות שלה,ההזמנהבסופו של דבר מתבטל בגלל הניבוי שלו. יש סצנת פרולוג ממש בתחילת הסרט שדי נותנת את כל המשחק, ואחרי זה יש בלתי נמנע לגבי לאן פני הדברים, שלעולם לא באמת נעלמים.

ההזמנהעדיין יש את הרגעים המתוחים שלו, ויש כמה טוויסטים קטנים שמנסים לגרום לנו לנחש. אבל בסופו של דבר, זה קצת כמו אחת מערכות בדיקת ה-DNA שבה משתמשת איווי בהתחלה - מסקרן על פני השטח, אבל בסופו של דבר לא מעניין כמו שאתה מקווה שזה יהיה.

ההזמנהמוצג כעת בבתי הקולנוע.