להיות נערה או אישה זה לדעת שאתה מלא במורכבויות וסתירות שהחברה עזרה ליצור אבל מרתיע אותך מלטעון או לבקר.

האם המתלהבת נלחמת בסתר בדיכאון המועצם בגלל הציפייה "להשיג הכל" ללא תמיכה בביתאו מרוב הפוליטיקאים. אישה שחורה אמורה להכיל חיים שלמים של זעם בזמן שמישהו מעודד אותה כלאחר יד בהערות או התנהגות גזענית. הילדה הטרנסג'נדרית זוכה ליחס של טורף בחדר השירותים של בית הספר שלה ומפתחת חרדה מוחצת שאנשים טרנספוביים מאשימים אז בזהותה. בסופו של דבר, נשים מאבדות את הספירה של כמה פעמים הן נדלקו על מנת לחשוב שהכאב שלהן הוא מעשיהם.

ואז, כאשר נערות ונשים אכן מבקשות טיפול אצל ספקי בריאות הנפש על הייסורים שלהן, הן נתקלות לעתים קרובות באנשי מקצוע שלא באמת רואים אותן או את נסיבותיהן. במקום זאת, הם מפרגנים למטופלים על ידי התמקדות ברגישות או באופי הרגשי שלהם. לפעמים הם מחלקים אבחנות קיצוניות שגורמות לנערות ולנשים להרגיש פחות מסוגלות להתמודד עם מה שעומד בפניהן.

זו בדיוק הדינמיקה שעשרות מומחי בריאות הנפש רצו לעצור כאשר פיתחו מערך הנחיות מעודכן לאופן שבו פסיכולוגים צריכים לעסוק ולטפל בלקוחותיהם. הָהֵןהמלצות, שפורסם היום על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי, קורא למטפלים להדגיש חוסן וחוזק; להכיר ולהבין את התפקיד שממלאים אפליה, אלימות ודיכוי בחיי לקוחותיהם; לתת יותר תשומת לב לקבוצות של נשים שחוות באופן לא פרופורציונלי הטיה וטראומה; וכן, להשתמש באבחונים רק כאשר הם נחוצים.

"נשים הסובלות מבעיות פסיכולוגיות זקוקות לטיפול, אבל זה חייב להיות בצורה חיובית יותר, מעצימה יותר, וזה חייב להיות יעיל", אומרת ליליאן קומאס-דיאז, פרופסור קליני לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. בית הספר לרפואה ויו"ר משותף של קבוצת העבודה ששינתה את ההנחיות.

המסר הזה, שנשלח מאחד הארגונים המקצועיים המשפיעים ביותר בתחום בריאות הנפש, חייב להשאיר אינספור נערות ונשים להרגיש שרואים אותן, אולי בפעם הראשונה בחייהן.

קומאס-דיאז חושבת שהגיע הזמן שזה יקרה. ההנחיות נכתבו בשנת 2007, והצפי הוא לעדכן אותן כל 10 שנים. בעוד שההמלצות הקודמות הכילו חלק מאותם נושאים ואותם הנחיות, התיקונים משקפים את האופן שבו העולם השתנה בעשור האחרון, תוך יצירת זהויות, סיפורים וחוויות שפעם התעלמו או הושתקו.

ההנחיות קודמות, למשל, הזכיר "טרנסג'נדרים" רק פעם אחת, ורק כדי לומר שההמלצות לא חלות על הדמוגרפיה הזו. המסמך המעודכן מתייחס לנשים טרנסג'נדריות פעמים רבות, כולל לציין כי הן נמצאות בסיכון גבוה בהרבה לאלימות מנשים סיסג'נדריות. גם נשים ותיקות, נשים מבוגרות, מהגרים ופליטים ונערות ונשים עם מוגבלות זוכות לתשומת לב חדשה או מוגברת בהנחיות המעודכנות, תוך שימת דגש על הסיכון המוגבר שלהן לחוות התעללות מינית או פיזית, כמו גם הטיה.

בינתיים, מציינים מחברי ההנחיות, נשים הנתונות לאלימות בין אישית צפויות להיות מאובחנות עם מצבים חמורים יותר. הטראומה של התעללות מינית בילדות עלולה ליצור מצוקה רגשית ופסיכולוגית שכאשר היא באה לידי ביטוי על ידי חלק מהנוער, עלולה לשלוח ילדים למערכת המשפט לנוער במקום טיפול נפשי. וכמובן, נשים נוטות הרבה יותר לחוות דיכאון, יש להן יותר סיכון להישנות ולסבול אפיזודות דיכאון ארוכות יותר מאשר גברים.

במקום למסגר את ממצאי המחקר הללו ככישלונן של נערות ונשים לשגשג, ההנחיות דוחקות בפסיכולוגים לחשוב יותר לעומק על ההשפעה של כוחות חיצוניים, במיוחד כיצד חוויות החיים של לקוחותיהם משקפות עוולות מבניות ואי שוויון - וכיצד הכאב והכאב שלהן. סבל הוא תגובה נורמלית למה שהם עברו.

"בממסד הרפואי, היסטורית, הייתה ראייה של נשים כפחות מאשר, כקורבנות, כחסרות אונים", אומרת ליליאן קומאס-דיאז. "גם אנחנו בפסיכולוגיה צריכים להוסיף לזה פרספקטיבה שקשורה לכוחות החברתיים ולהיסטוריה ולמורשת של אפליה ודיכוי".

להנחיות עשויות להיות מטרות נעלות, אך הן מכילות גם המלצות ברורות לפסיכולוגים המעוניינים לאמץ או לשלב פרקטיקות חיוביות, מתאימות התפתחותית, יעילות ורלוונטיות לחוויות הייחודיות של בנות ונשים. העיקרי שבהם הוא "לכבד ולטפח" את החוסן והחוזק שלהם, תכונות שלעיתים קרובות מתעלמים מהספקים של בריאות הנפש המתמקדים בחולשה או שבריריות.

המסמך גם חוזר על חשיבותה של מיומנות תרבותית בסיוע לפסיכולוגים לתפוס את המורכבות של חוויות החיים של לקוח ולהגיב בהתאם לא רק בטיפול המותאם לרקע שלה, אלא גם במשאבים קהילתיים מועילים, או בגישות ריפוי עממיות, ילידיות וגישות משלימות או אלטרנטיביות.

בנוסף, ההנחיות מזכירות לפסיכולוגים שטיפולים או התערבויות מסוימות מבוססות על מחקרים המשתמשים באוכלוסייה הומוגנית, לרוב "לקוחות לבנים, צעירים, בעלי יכולת, מילולית, אינטליגנטית ומצליחה", ולפיכך עשויות שלא לעבוד באותה מידה עבור נשים ו אנשים צבעוניים.

"הרבה ספקים, אם הם לא מוכשרים וצנועים מבחינה תרבותית, אולי הם לא יוכלו לעזור לנערות ולנשים", אומר קומאס-דיאז.

ההנחיות החדשות ללא ספק יעוררו הנהנים נמרצים, אולי אפילו קצת צהלות, של נערות ונשים שחשו שספק בריאות הנפש שלהן לא רואה בהן בני אדם מלאים. זו הסיבה שהם כנראה לא יתרגשו אותו דברמַחֲלוֹקֶתבתור ההנחיותעבור נערים וגברים שהונפקו מוקדם יותר השנה על ידי ה-APA. אלה הפכו לנושא של מספר רב של סיפורים ומאמרים מכיוון שהם ערערו על תפקידם של רעיונות סטריאוטיפיים על גבריות.

אף על פי שלא ניתן לאכוף את ההנחיות בשום אופן, המסמך המתוקן נותן לנערות ולנשים הוכחה שמגיע להן טוב יותר מהמטפלים שלהן ומטיל את החובה על הפסיכולוגים למסור. וככה זה צריך להיות בדיוק.