צירים בלתי נראים הם דרך מיטיבה לתאר את רשימת המטלות הבלתי נגמרת, לפעמים מוחצת נפשות, שנשים מצליחות לשמור על מנת לשמור על משגשג ילדיהן ומשקי בית מתנהלים בצורה חלקה.

אולי תזהו את הרעיון הרחב יותר של עבודה ביתית לא מוערכת אך חיונית משנת 2017קומיקס דיגיטליעל "עומס נפשי". אינספור נשים ראו את התשישות והטינה המבעבעת של עצמן בעיבוד הפמיניסטי של הקומיקס מדוע נשים בסופו של דבר לוקחות על עצמן משימות זעירות כמו פריקת מדיח הכלים ועד להחלטות ענק כמו בחירת מטפלת. כמובן, זה הפך ויראלי.

חדשלִלמוֹד, פורסם ביום שלישי בכתב העתתפקידי מין, מציעה נתונים מקוריים כדי להמחיש את התופעה הנרחבת של לידה בלתי נראית - והשפעתה המדכאת על הרווחה הרגשית והפסיכולוגית של נשים.

"האם [אמהות] מרגישות באופן לא פרופורציונלי שהן מנהלות את הספינה שלהן בעצמן?" אמרה Suniya S. Luthar, מחברת שותפה של המחקר ופרופסור בסיס לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריזונה סטייט. "רק לשים מספר לזה לבד זה שירות לאישה."

בהתבסס על הסקר של לותר בקרב 393 אמהות אמריקאיות נשואות או בנות זוג, שרבות מהן היו ממעמד הביניים העליון, התשובה לשאלתה היא כן מהדהד.

כמעט 90 אחוז מהמשתתפים אמרו שהם נושאים באחריות הבלעדית לארגון לוחות הזמנים של משפחתם. שבעים אחוז אמרו שהם "קפטן" של הספינה שלהם ובדרך כלל השלימו והטילו משימות ביתיות. זה כולל את עבודת הפרך היומיומית של להשיג תיקים למסיבות, למצוא גרביים של מישהו, או לתאם נסיעות אל ומאימונים. או כפי שמנסח זאת לותר: "כל השטויות האלה שמסתובבות לנו בראש כל הזמן".

בעוד שהאחריות הבלעדית על שגרת הבית ומשימות הבית הייתה קשורה ל"רמה מסוימת של אומללות", נראה שהאחריות הללו לא השפיעו על הרווחה הפסיכולוגית. עם זאת, לותר אומר שהיעדר השונות בתשובותיהן של נשים לשאלות אלו הקשה על הערכת תוצאות אלו לצד קבוצת השוואה ולמצוא קשרים מובהקים סטטיסטית בין אחריות גבוהה לשגרה לבין מצוקה מוגברת יותר עבור אמהות.

מה לותר והיאמחבר שותףעם זאת, גילה שכאשר נשים אומרות שהן מופקדות אך ורק בטיפול ברווחת ילדן, כולל קשובות לרגשותיהן ולמערכות היחסים שלהן, זה יכול להוביל לשביעות רצון נמוכה יותר מבן הזוג וחייהן, כמו גם לרגשות של רֵיקָנוּת.

שני שלישים מהנשאלים אמרו שהם אחראים להיות "עירניים" לרגשות ילדם, ו-78% אמרו שהם ההורה שמכיר את המורים ומנהלי בית הספר של ילדם.

"אתה תמיד רוצה שיהיה לך לוח תהודה", אמר לותר, בהתייחסו לרצון לחלוק את התצפיות, הפחדים או השאיפות הרבות שיש לאם לילדה. "להרגיש כאילו אתה האדם היחיד שמקבל את ההחלטות האלה, ויש לך בן זוג, צריך להיות מפחיד".

החוקרים שלטו במספר גורמים שיכולים להשפיע על בריאותם הרגשית והנפשית של המשתתפים. זה כלל האם הנשים חשו אהובות ומקובלות ללא תנאי וכן כיצד הן ראו אינטימיות עם בני זוגן. גם כאשר לוקחים בחשבון משתנים כאלה, לוטאר מצא שלהיות האחראי הבלעדי להתפתחות הרגשית של הילד קשור לרווחה ולשביעות רצון של נשים ממערכת היחסים ביניהן.

נשים להוטות להשתמש בנתונים של לותר כדי לשכנע את בני זוגן לעשות יותר צריכות לדעת שממצאי המחקר אינם סיבתיים. במילים אחרות, בעוד שיש קשר חזק בין חוויות אלו לבין מצוקה אימהית, לותר עדיין לא יכול להוכיח שאחת מובילה לאחרת. המדגם של המחקר כולל גם בעיקר זוגות הטרוסקסואלים ומעט נשים בעלות הכנסה נמוכה, ולכן היא מזהירה לא להכליל את התובנות שלו לכל אמא.

הפתרון של לותר לפער המגדרי החריף שהיא תפסה במחקר עשוי להפתיע גם כמה נשים שחשות שנראות מהמחקר שלה. למרות שהיא דוחקת בנשים לנהל שיחות מתמשכות עם בני זוגן לגבי חלוקה צודקת יותר בעומס הלידה הבלתי נראה, היא מאמינה שחשוב להן להתחבר בצורה משמעותית עם אמהות תומכות ואמפתיות אחרות.

היא קוראת לזה "אמהות אימהות", או מערכות יחסים שבהן נשים "נותנות זו לזו את המיטב ממה שאתה חושב על אימהות טובה שאתה מציע לילדייך - זה מעודד, עדין, אדיב, מתחשב, ערני, כנה, עם גבולות מתאימים ואיתן".

בהתבסס על עבודתה והרצת המחקר שלהקבוצותשמאפשרים קשרים אותנטיים לאמהות, לות'ר מאמין שסולידריות ותמיכה כאלה עוזרות לבנות חוסן קריטי, שמעודד אמהות לא משנה כמה עבודה בלתי נראית בן זוגן עושה.

היא גם לא רוצה שאמהות יטעו בהמלצה הזו כהנחיה לטפל טוב יותר בעצמן.

"אני לא רוצה שהם ישימו עוד פריט ברשימת המטלות הארוכה ממילא שלהם", אומר לות'ט. "אני רוצה שהם יקבלו עדיפות לטיפול. דמיינו יד עדינה על היד הקדמית שלכם. אתם זקוקים לה באותה מידה כמו שהילד שלכם צריך."