בארבע השנים האחרונות, מיליוני נשים חיו במצב תמידי של זעם.

בנובמבר 2016 הם צפו בכוכבת טלוויזיה בריאליטידונלד טראמפ לִהַבִיס הילרי קלינטון, גם לאחר שהציבור שמע אותו מודה שהוא תוקף נשים שהוא מוצא מושך. "תפוס אותם בכוס," הואאמרבקלטת אקסס הוליווד, מתפאר בכך שהוא מתייחס לנשים איך שהוא רוצה.

מאז אותו רגע, נשים ליברליות ומתונות רבות נחרדו, ואחר כך התמוגגו, מטראומה אחת אחרי השנייה.

מהחשיפה הנרחבת של התעללות ותקיפה מינית שהולידו אתתנועת #MeToo, להפלה אוסרת את זהאייםלבטל למעשה את הגישה בכמה מדינות, לעליונות הלבנהלְלַכֵּדבשארלוטסוויל, וירג'יניה, אל ההַפרָדָהשל הורים מהגרים מילדיהם בגבול, לדיונים בסנאט כדי לאשרברט קוואנולבית המשפט העליון, למותם שלג'ורג' פלוידוברונה טיילורבידי שוטרים, ל-חוֹלֵףשל צדקרות באדר גינסבורג, אל הנגיף קורונהמגיפה, נשים שהתנגדו לערכי טראמפ והממשל שלו התמודדו עם קרב מתיש בכל חזית.

עכשיו הנשים האלה מוכנות להוכיח שהזעם שלהן - וההכנות - ישנו את הפוליטיקה האמריקאית.

"נשים חיכו בארבע השנים האחרונות ליום הבחירות הזה", אומרת אמנדה בראון ליירמן, מנכ"לית פוליטיקה וארגון ב-רוב על, ארגון מבוסס חברות שנוסד בשנת 2019 ומסייע לנשים לתמוך בעצמן ובעד הקהילות שלהן.

הנשים האלה בהחלט רוצות שטראמפ ייעלם מהבית הלבן, אבל הן מכוונות לפרס גדול יותר. המטרה היא להשתמש בבחירות בנובמבר כדי "לתרגם את כל הזעם והאקטיביזם כרגע לכוח פוליטי אמיתי", כך שפוליטיקאים ירגישו שהם אחראים לנשים שהכניסו אותם לתפקיד, אומר בראון ליירמן.

הדרך מאז 2016 הייתה ארוכה וכואבת, אבל היא התחילה בשיחות בין נשים, שבראותן את עלייתו של טראמפ, רצו יותר מהפוליטיקה האמריקאית ממה שאי פעם ניתן להן. הם אולי נלחמו על הערכים שלהם בעבר, אבל הסיכוי לממשל טראמפ - והמציאות של ממשל כזה - הגדילו את הרשעותיהם.

נשים שחורות, מי כןהובילו את הדרךעל שוויון גזע ומגדר עם רקורד של הצבעה עבור מועמדים וסוגיות מתקדמת, התעקש בהצלחה שהם ונשים צבעוניות אחרות ראויות להוביל את התנועה. נשים לבנות רבות הרגישו שכןמְפַלֵגלדון כיצד זהות גזעית ואתנית מעצבת חוויות, וגורמת לקרעים בקואליציות שנטבעו לאחרונה.

עם זאת, נראה היה שמותם של פלויד וטיילור הבהיר עוד יותר את תנאי הדיון עבור נשים לבנות רבות: גזענות מערכתית היא אמיתית ומובילה לתוצאות שונות בתכלית עבור אלה שהיא מכוונת אליה. לפתע, נשים לבנות נכנסואת רחובותהקיץ, בדרישה לצדק עבור פלויד וטיילור. נוכחותם הציתה מחלוקת מסוימת, במיוחד בפורטלנד, אורגון, שםמבקריםמתנועת "חומה של אמהות" אמרו שהיא מתעלמת מפעילי שחור מקומיים. למרות כישלונות כאלה, העובדה שנשים לבנות מופיעות במיוחד למען צדק גזעי סימנה שינוי חשוב.

המומנטום המתמשך מאז 2016 הוא תוצאה של נשים שמספרות את סיפוריהן וצוברות ביטחון עצמי, לומדות כיצד להפוך לאקטיביסטיות, תומכות ומארגנות, אם הן לא היו כבר. והם מסרבים לחזור לאיך שהיו פעם.

אומת חליפת המכנסיים גדלה

כמה שבועות לפני בחירות 2016, קבוצת פייסבוק עממית בשם Pantsuit Nationהפך ויראליכמקום בטוח למצביעות קלינטון להביע את התלהבותן. הפרטיות של הקבוצה הייתה המפתח. תומכים רבים הרגישו שהם לא יכולים לדבר על קלינטון מבלי לקבל ביקורת או בושה מצד מבקריה או תומכי טראמפ. לאחר הבחירות, Pantsuit Nation צברה במהירות כמה מיליוני חברים, שרבים מהם היו הרוסים מהאבידה של קלינטון.

מה שהפך את הקבוצה לקהילה במקום כיכר עירונית זמנית היה הדגש שלה על סיפור. נשים מרקע מגוון חלקו את הסודות העמוקים ביותר שלהן על חוויות כמו התמודדות עם גזענות, דחייה על ידי המשפחה לאחר שיצאו, עשו הפלה והפכו לפליטה באמריקה. פוסטים וידויים ומתריסים שנועדו לעורר הזדהות ולהאיץ התארגנות פוליטית זכו לרוב למאות תגובות ואלפי תגובות בפייסבוק.

ליבי צ'מברליין, מייסדתאומת חליפת המכנסיים, צפה בדינמיקה הזו מתפתחת במהלך השנים האחרונות.

"אני חושב שזה שילוב של נוחות - הידיעה שהם לא לבד ולכן לדבר מרגיש פחות מסוכן ממה שהיה פעם - ודחיפות", כתב צ'מברליין בדוא"ל. "[הם] יודעים כמה ההימור גבוה, ולמי שרוצה, לשיתוף הסיפור שלהם יכול להיות השפעה אמיתית ונראית לעין על העולם".

Pantsuit Nation, שמספר החברות בה עומד כעת על יותר מ-3 מיליון איש, הפכה השנה לחלק מ-Supermajority. צ'מברליין אומר שהשותפות מאפשרת למנחים לספק לחברים מידע על איך "לעסוק בפוליטיקה ברמה הרבה יותר עמוקה", משהו שספקנים מוקדמים של הקבוצה אמרו שהיא לא עשתה לעתים קרובות מספיק, וטעה בסיפורים קטרגניים בשינוי ממשי.

לקראת הבחירות, חברי Pantsuit Nation x Supermajority (השם הרשמי של הקבוצה כעת) פנו לבנקאותלהוציא את ההצבעהבמישיגן,מִשׁכּוּןלהצביע לכבוד השופט גינזבורג, והשתתפות בהתארגנות וירטואליתאירועים. משאבי רוב העל המשותפים עם הקבוצה כוללים ארשימת תיוג לבוחריםוגישה לעמותותמַנהִיגוּת הִתפַּתְחוּתתוכניות.

למה חשוב לדבר

טרסה אונדם, מייסדת שותפה של חברת סקרי דעת הקהל PerryUndem, אומרת שהשיחות שהתרחשו בין נשים בעקבות בחירתו של טראמפ הן קריטיות להבנת השינוי התרבותי והפוליטי המשמעותי שהתרחש.

בסקר שערכה מאז בחירתו של טראמפ, אונדם ראתה מגמה ברורה. נשים לא רק חושבות על סקסיזם ושוויון, הן למעשה מנהלות שיחות עם החברים והמשפחה שלהן על הנושאים האלה. בסקרים שלה, דיונים אלה קשורים לשינוי עמדות.

בין דצמבר 2016 לנובמבר 2017, חלקם של האנשים שהיא סקרה לגבי האם הם דנו בשוויון מגדרי עם חברים ובני משפחה זינק מ-49% ל-72%. באותה תקופה, אחוז המשיבים שאמרו שסקסיזם הוא בעיה גדולה בחברה האמריקאית ושמצבה של המדינה תהיה טובה יותר עם יותר נשים בתפקיד עלה ב-14 ו-17 נקודות, בהתאמה.

"אנחנו אף פעם לא רואים את השינויים הגדולים האלה בדעה בטווח של 12 חודשים", אומר אונדם.

היא זוקפת לזכותה "רגעים ענקיים רצופים" בתרבות ובפוליטיקה, כמו הקלטת Access Hollywood, תנועת #MeToo, השימועים של Kavanaugh והצעקה על איסור הפלות. בהתבסס על התצפיות האנקדוטליות שלה, שלושה ימים של תשומת לב תקשורתית ארצית מתמשכת על נושא מניע שיחות ומודעות חדשים. דיווח חקירתי, יחד עם מדיניות ממשל טראמפ, יצרו כמה מאירועי החדשות הללו.

בתקופה שבה אמון הציבור נמוך ו"חדשות מזויפות" הן קריאת התכנסות של הימין, אונדם אומרת שלנשים הייתה השפעה עמוקה דרך השיחות שלהן.

"אנשים סומכים על יקיריהם...", היא אומרת. "שם משתנה הדעה".

כשנשים רואות את עצמן אחרת

כמובן, נשים לא רק דיברו - הן זרמו לרחובות. הראשון אי פעםמצעד נשים, בינואר 2017, משך מיליוני אנשים והפךההפגנה הגדולה ביותר בתולדות אמריקה.

רייצ'ל אולירי קרמונה, מנכ"לית מצעד הנשים, אומרת שהפגנות המוניות בכל תחומי הנושא, כוללשליטה בנשק,שינויי אקלים, וצדק גזעי, עזר לשנות את המאבק לשוויון מגדרי.

התנועה הפמיניסטית המרכזית, שלעתים קרובות נשלטת על ידי מנהיגים הטרוסקסואלים לבנים, הפכה למרחיבה הרבה יותר, ומשקפת את העובדה שסקסיזם נוגע בכל היבט של החיים האמריקאיים. לא ניתן היה לצמצם יותר את התנועה בתרבות הפופולרית לנושאים יחידים כמו זכויות הפלות או שכר שווה. במקביל, נשים בעלות ניסיון מועט באקטיביזם ובפוליטיקה החלו להתארגן בקהילות שלהן.

"נשים בכל רחבי הארץ עוסקות בסוג אחר של דמיון אזרחי", אומרת אולירי קרמונה. "הם רואים את עצמם אחרת בהקשר של ארבע השנים האחרונות".

מוניקה רמירז, מייסדת ונשיאת הארגון ללא מטרות רווחצדק לנשים מהגרות, שם לב לאבולוציה הזו כשהציבור למד על ה"אפס סובלנות"מדיניות בגבול, שכללה הפרדת ילדי עולים ממשפחותיהם.

היא מתארת ​​את המשבר כמוביל ל"פריצת דרך במונחים של הגעה לאנשים רגילים". זה כלל "אמהות כדורגל" שלא הרגישו בעבר קשורות לזכויות מהגרים.

"אנשים שמעולם לא ראו את עצמם צועדים או מתארגנים או מדברים - הם מצאו את קולם באקטיביזם והם התארסו", אומר רמירז.

בראון ליירמן, מ-Supermajority, אומר שזה היה ברור בבחירות אמצע הקדנציה של 2018.מאותשל נשים התמודדו לתפקיד נבחר גדול, ומספר הניצחונות קבע ארְשׁוּמָהלייצוג בקונגרס. גם נשיםתרמויותר מ-159 מיליון דולר למועמדות דמוקרטיות לקונגרס ב-2018.

מה שנקראגל כחולהיה תוצר של "נשים שנכנסו לכוחן כבוחרות ועבור אנשים שמתמודדים על תפקיד", אומר בראון ליירמן, שמאמין שעזרה לנשים לפתח ביטחון היה קריטי להצלחתן.

תמיכה בנשים, לעומת זאת, אינה נועדה להגביר את ההערכה העצמית שלהן. במקום זאת, בראון ליירמן אומר ש-Supermajority וארגונים פמיניסטיים אחרים התמקדו בהפחתת האקטיביזם ובארגון כך שנשים ירגישו מוכשרות לפעול בקהילות שלהן. בהתבסס על התצפיות האנקדוטליות של בראון ליירמן, מה שנקראפער אמוןלנשים המתעניינות בפוליטיקה דועך עם ההכנה.

דעיכת ה"פמיניזם הלבן"

למרות שהתנועה הצליחה להפוך נשים יומיומיות לפעילות מושכלות, תהליך ההתמודדות עם גזענות ועיוורון צבעים בשורותיה היה הרבה יותר כואב.

אומת חליפת המכנסייםנאבקכאשר חבריה הלבנים האשימו נשים שחורות שפרסמו פוסטים על גזענות בכך שהם מפלגות. פוסטים בקבוצה עדיין יכולים להפוך למכת ברק כאשר המגיבים לא רואים בעין יפה את האופן שבו אישה שחורה או אישה צבעונית מסגרה את חוויותיה. מצעד הנשים, עם כובעי ה"כוס" הורודים היחודיים שלו, ציירבִּקוֹרֶתעל הלובן שלו. (כמה ממנהיגיה בעבר היו גםנֶאְשָׁםשל החזקה, או תמיכה על ידי עמותה, בדעות אנטישמיות. אותם מנהיגיםאמרהם גינו את האנטישמיות.)

גם אולירי קרמונה וגם צ'מברליין אומרים שהם ראו צמיחה אישית בקרב כמה נשים שפעם התנגדו לרעיון לדבר על גזענות ולהתמקד בחוויות של הנשים המודרות ביותר.

"בעוד שתמיד היה גם אחוז קטן של אנשים בקהילה שנאחזו בטרופים מיושנים ומזיקים כמו 'אני לא רואה צבע', האחוז הזה ירד באופן דרמטי בארבע השנים האחרונות עם אנשים ששינו את השפה והגישה שלהם לפעמים מול העיניים שלנו בתגובות", כתב צ'מברליין במייל.

היא הוסיפה כי החברים גם נהיו מודעים יותר ויותר ל"הצטלבויות של גזע ומגדר" עד כדי תמיכה ספציפית עבור נשים טרנסיות צבעוניות, למשל.

אולירי קרמונה אומרת שבעוד שההרגל של ברירת המחדל ל"פמיניזם לבן" השתנה, נותרה עוד עבודה כדי להבטיח שהייצוג המלא בתנועה יהיה אותנטי וכולל זהויות מגוונות.

"אנחנו יוצרים את הכביש הזה שאנחנו הולכים בו, מניחים כל לבנה לפני שאנחנו עושים צעדים", היא אומרת.

תנועות מוכנות לפגוש את הרגע

אם נשים לבנות, במיוחד, עדיין חשו חוסר רצון לאמץ צדק גזעי כמטרה פמיניסטית, נראה כי זה השתנה עבור חלק מהן בעקבות מותם של פלויד וטיילור.

אונדם ראה סימנים להתחשבנות בקבוצות מיקוד שנערכו הקיץ. משתתפים רבים העדיפו "גישה צולבת ומערכתית לחלוטין לפוליטיקה", מגמה שמעולם לא צפתה עליה. הם התעניינו במגוון נושאים כמו רפורמת ערבות, שכר שווה וטיפול בילדים במחיר סביר, חיבור בין חוסר צדק לכשלים מערכתיים שמשפיעים באופן לא פרופורציונלי על אנשים שחורים וצבעוניים.

"הם מצביעים מערכתיים", אומר אונדם.

נושא דומה עלה בסקר שנערך לאחרונה בקרב 20,000 חברי Supermajority. כשהתבקשו לדרג את ארבעת הדאגות המובילות שלהם, המשיבים יחד שמים בראש סדר העדיפויות שירותי בריאות איכותיים ובמחיר סביר, ולאחר מכן הקלה כלכלית לטווח קצר במהלך המגיפה, צדק גזעי והגנה על זכותם של אנשים להצביע. צדק גזעי היה הדאגה השלישית ביותר מבין כל הקבוצות הדמוגרפיות, כולל נשים לבנות.

בראון ליירמן אומר שבעוד שטראמפ מנסה להפחיד נשים לבנות בפרברים להצביע עבורו על ידי פנייה לחוק וסדר, "האמת היא שהרבה מהאמהות מהפרברים האלה נמצאות בצעדות BLM כרגע."

המתנדבות והמארגנות המעורבות ב-Supermajority "מוכנות לזרוק את גופותיהן לאש כדי להציל את הדמוקרטיה שלנו", אומר בראון ליירמן.

נראה שהתשוקה הזו תואמת לארגון בלתי פוסק.

מצעד הנשים יש רביםמַאֲמָצִיםמתוכנן לקראת הבחירות. זה מגייס תומכים לעצור את אישור הסנאט של איימי קוני בארט, המועמדת של טראמפ להחליף את השופט גינסבורג; מנסה לעזור להעיף את הסנאט באמצעות בנקאות טלפונית מטעם הדמוקרטית ג'יימי הריסון במירוץ שלו נגד לינדזי גרהאם הרפובליקנית בדרום קרוליינה; הודעות טקסט למיליוני נשים במדינות סווינג; וכן, הכנת תמיכה פיזית ולוגיסטית לבוחרים העומדים בתורים ארוכים או נתקלים בבעיות בהבעת הצבעתם.

למרות שנשים עייפות, חלקן יותר מאחרות, מכיוון שהן סבלו באופן לא פרופורציונלי כתוצאה ממדיניותו של טראמפ, או'לירי קרמונה אופטימית לגבי סיכוייהן לגבור.

"בעוד שהאיום על ארצנו גדול, והדמוקרטיה האמיתית שלנו נמצאת בסיכון, אני לא חושב שהתנועות שלנו אי פעם היו מוכנות יותר להתמודד גם עם הרגע".