עבור מיליוני נשים, עבודה היא הזדמנות לעבוד קשה ולפרנס את משפחותיהן. אבל פעם אחת במקום עבודה, נשים עשויות למצוא את זה מקום מסובך לנווט.

אישה יכולה להיות מוכשרת, מונעת ויצירתית, אבל לעתים קרובות היא מודעת עד כאב לכך שהגוף שלה, ומה זה אומר לאחרים, יכולים לעורר שאלות לגבי הביצועים שלה או אפילו להרוס את ההצלחה האישית.

בין אם היא מוטרדת מינית או מנסה לנווט במקום העבודה דרך הריון, חופשת לידה והפסקות שאיבה יומיות, אישה אף פעם לא רחוקה מלהרגיש פתאום שהגוף שלה הוא אחריות.

אלו הן חוויות אישיות עמוקות, אבל הן גם פוליטיות. החודש שוקל בית המשפט העליון האם מעסיקים מחויבים לספק ביטוח בריאות המכסה אמצעי מניעה, עוד תזכורת לאופן שבו הגוף והעבודה של האישה שלובים זה בזה.

המורכבות הזו משתנה גם בהתאם לזהותו של האדם. לאישה טרנסג'נדרית, למשל, יש סדרה ייחודית של חששות לגבי יציאה או שימוש בשירותים בעבודה.

אישה אף פעם לא רחוקה מלהרגיש פתאום שהגוף שלה הוא אחריות.

נשים מאלתרות את שדה המוקשים הזה של אתגרים בדרכים שרוב הגברים לא יחוו. למרות שגברים עשויים לחוש חרדה במקום העבודה לגבי גודלם, קומתם או המראה שלהם, גופם נתון לעתים רחוקות לאותה סטיגמה וביקורת ציבורית. גם הגברים המיוחסים ביותר לא הודרו במקור מכוח העבודה המודרני בהתבסס על תפיסת האינטליגנציה, המראה או החוזק הפיזי שלהם.

למרות שהמורשת ההיסטורית של אפליה מינית מרגישה רחוקה, אנחנו עדיין לא מבינים לגמרי, כמעסיקים או עובדים, איך להכיר במה זה אומר להיות אישה בעבודה מבלי להטיל סטיגמה נוספת על החוויה. אנחנו משתוקקים להעצמה ולשוויון, אבל חוששים מההשלכות של בולטות.

המתח הזה היה בלב הדיון האחרון כאשר Coexist, חברה בריטית עם צוות נשים ברובו, הודיעה שתציע חופשה בתשלום עבור כאבי תקופה קשים.

"כמנהל צוות ראיתי נשים ממש סובלות מהמחזור שלהן ומצאתי אותן כפולות בכאב רב", בקס בקסטר, אחד ממנהלי החברה,סיפראיגוד העיתונאים.

ייתכן שהציוץ נמחק

המדיניות אינה חדשה - נייקי מספקת חופשה דומה - והיא נועדה להתמודד עם כאבים מתישים שחוות חלק מהנשים במהלך הווסת שלהן.

למרות שהגישה היא הומאנית, המבקרים חשו שהיא מחזקת את הסטריאוטיפ הנרחב לפיו נשים וגופן זקוקים לטיפול ותשומת לב מיוחדת, מה שהופך אותן לפחות פרודוקטיביות או יקרות ערך בעבודה.

אחת הדרכים לעצב מקומות עבודה הדוגלים בשוויון מבלי להטיל סטיגמה נוספת על גופן של נשים היא ליצור מדיניות שיש לה יישומים אוניברסליים, אומרת ויקי שאבו, סגנית נשיא השותפות הלאומית לנשים ומשפחות, ארגון הסברה ללא מטרות רווח.

זה אולי נשמע מנוגד לאינטואיציה, אבל כמה מההגנות המשפטיות המשמעותיות ביותר לנשים עובדות - חוק חופשת משפחה ורפואה וחוק אפליית הריון - אינן יוצרות מערכת של זכויות מיוחדות לנשים.

ה-FMLA מספק חופשה מובטחת עבודה הן לאמהות והן לאבות טריים. חוק אפליית הריון מבוסס על הנחת היסוד שעובדות בהריון חייבות להיות טובות - או גרועות באותה מידה - כמו עובדות אחרות הדומות ביכולתן או באי יכולתן לעבוד.

אם חברות חושבות שמדיניות כמו חופשת מחזור חשובה, הן עשויות להקים או להרחיב חופשת מחלה נדיבה או עבודה מרחוק. זו, אומר שאבו, גישה ש"מאשרת מחדש את השוויון של כל העובדים".

עם זאת, קשה יותר לנקוט בגישה ניטרלית מגדרית בכל הנוגע לשאיבה במקום העבודה מכיוון שהחוק הפדרלי מחייב זמן הפסקה ומרחב פרטי במיוחד עבור אמהות מניקות. כדי ליצור תרבות של הוגנות, חברה יכולה לסייע באופן דומה לעובד הזקוק להפסקות או לפרטיות כדי לקחת תרופה יומית - למעשה, הם עשויים להידרש על פי חוק לעשות זאת.

למרות שזה יכול להעצים לאישה להתעקש להשתמש בזכותה לשאוב, זה יכול להיות גם מביך להיעלם לפרקים של זמן ולחזור עם שקית מקפיא של חלב אם. סביר להניח שהיא מרגישה לחץ להוכיח שהיא יכולה להתמודד, בלי להיכשל, עם הדרישות של הגוף שלה לצד אלה של אמהות ועבודה.

"כדי ליצור מקום עבודה וכוח עבודה שווה באמת בין המינים, אנחנו צריכים להיפטר מהנחות אבל גם להכיר במציאות".

לכן חשוב לחשוב על התאמות שאיבת חלב לא כעל יחס מיוחד, אלא כעל צעדים חיוניים לקראת שוויון מגדרי. ללא הגנות אלו, אמהות עובדות עשויות להפסיק להניק מוקדם מהמומלץ ומוקדם ממה שהן רוצות - תוצאה שמשכנעת חלקן לעזוב את עבודתן, ולעתים גם את כוח העבודה ביחד.

זה אולי נראה חסר משמעות, אבל נשים הן המפרנסות היחידות או העיקריות ב-40% מהבתים האמריקאים, לעומת 11% ב-1960.

שאבו אומר שעלינו לבחון את ההטיות המפורשות והמרומזות שלנו כלפי נשים ולשקול אם מדיניות מקומות העבודה מנציחה סטריאוטיפים או לא להכיר בכך שנשים הן מפרנסות ומטפלות.

"כדי ליצור מקום עבודה וכוח עבודה שוויוני באמת בין המינים, אנחנו צריכים להיפטר מהנחות אבל גם להכיר במציאות", אומר שאבו.

המציאות הזו יכולה להיות עגומה עבור נשים שנתקלות באופן קבוע בהטרדות ועוינות בעבודה.

בעוד שמספר התביעות על הטרדה מינית שהוגשו לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ירד בשנים האחרונות, נראה שהשיח על התנהגות כזו התגברה.

בשנת הכספים 2015, ה-EEOC קיבל כ-26,400 תביעות, ירידה משיא של 30,350 בשנת הכספים 2012. (גברים הגישו 17% מהדיווחים הללו ב-2015).

עם זאת, כפי שציינה לאחרונה הקומיקאית ומנחת הלילה המאוחרת סמנתה בי, בהסתמך על שערוריות ההטרדה האחרונות בתעשיית ספינות השייט ובפארק הלאומי גרנד קניון, אף מקום עבודה אינו בטוח.

זה נראה נכון במיוחד עבור נשים שעובדות במדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. לאחרונהניו יורק טיימסעורך דיןסיפק תובנה מטריפה לגבי האופן שבו נשים מתמודדות באופן קבוע עם עמיתים לעבודה גברים שאוהבים.

"הטרדה מינית במדע בדרך כלל מתחילה כך", כותב א. הופ ג'הרן, פרופסור לגיאוביולוגיה באוניברסיטת הוואי. "אישה (היא סטודנטית, טכנאית, פרופסור) מקבלת מייל ומבחינה ששורת הנושא קצת לא מבוטלת: 'אני צריך לספר לך' או 'הרגשות שלי'. שורות הפתיחה מתייחסות למצב הפיזי והנפשי המשתנה של המחבר: 'כבר מאוחר ואני לא יכול לישון' הוא אהוב, אם כי 'אולי זה שלוש כוסות הקוניאק' הוא גם פופולרי'".

ג'הרן מתאר כיצד נשים, החוששות מעונש כלשהו, ​​מופעלות בלחץ ציבורי ופרטי לפנק את המטרידים שלהן.

ייתכן שהציוץ נמחק

אפילו חברות ומוסדות עם מדיניות קפדנית של אפס סובלנות לא יכולים למנוע התנהגות כזו. בחודשים האחרונים, פרופסורים בולטים ל-STEM ב-Caltech,אוניברסיטת קליפורניה, ברקליואוניברסיטת שיקגו הואשמו בהטרדה מינית והתעללות.

התקריות האחרונות הללו מוכיחות שהנוכחות הפיזית של אישה בעבודה עדיין, בתדירות מדאיגה, מצטמצמת לפנטזיה הרומנטית או המינית של מישהו אחר.

זו לא ההבטחה למימוש מקצועי במקום עבודה שווה, וגם לא ענישה על זהות מגדרית או הריון, לידה והנקה.

שינוי התרבות המצדיקה טיפול כזה דורש לא רק מדיניות המגנה על כל העובדים, אלא גם נכונות לראות כיצד אפילו מקום העבודה התרבותי ביותר לכאורה יכול לשלול במהירות מאישה את גאוותה וכבודה.

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.