הערת העורך: היצירה הזו היא חלק מסדרה מתמשכת הבודקת מה זה אומר להיותאישה באינטרנט.(נפתח בלשונית חדשה)האינטרנט יכול להיות אפל ומלא אימה עבור נשים, אבל הוא גם מספק פלטפורמה להישמע ולהתחבר.

כאשר האינטרנט עובר מטמורפוזה לשממה מלאת שנאה שבה זרים מטיחים את ההערות המרושעות ביותר שניתן להעלות על הדעת, המילים "תקווה" או "אהבה" יכולות להרגיש זרות לחלוטין לחוויה של נשים ברשת.

עבור נשים רבות, עצם התקיימות במרחב מקוון והבעת דעה יכולה להפוך אותן למטרה להתעללות. יעדים אלה כוללים: נשים צבעוניות, נשים בקהילת הלהט"ב, נשים ליברליות, נשים שמרניות, נשים הנלחמות למען זכויות רבייה, נשים מדברות על תקיפה מינית, נשים נוקטות עמדה נגד שנאת נשים וסקסיזם, נשים עם דעות, נשים צודקות. עושים את עבודתם. נשים אינן האנשים היחידים הנתונים להטרדה והתעללות באינטרנט - ושחוויית האינטרנט שלהם מעוותת על ידי מאמצים להשתיק ולצעוק אותן - אבל עבור נשים שמדברות, האינטרנט יכול להחמיר את הסקסיזם, הגלוי והעדין, ש הם מתמודדים בחיים האמיתיים.

עבור כמה מהנשים המוטרדות ביותר באינטרנט, כל תקווה לא אבדה. הם סיפרו ל-Mashable מה הם אוהבים באינטרנט, ומדוע, למרות הוויטריול, הם ממשיכים להתחבר מחדש.

מוניקה לוינסקי

שני עשורים חלפו מאז שמה של מוניקה לוינסקי והפרטים האינטימיים של חיי המין שלה הוכנסו לנחלת הכלל של משפט ההדחה של ביל קלינטון ב-1998, אבל זרים באינטרנט עדיין, עד היום, מפציצים אותה בשנאה, מגונה ומטרידה. הודעות.

לוינסקי אומרת שלמרות שהמדיה החברתית יכולה להיות מקור שליליות בחייהן של נשים, היא יכולה להיות גם כוח לטובה, ודרך להשתלט על הסיפורים שמגדירים אותנו. "כאישה, מה שחיוני הוא כיצד ניתן להשתמש במדיה החברתית כדי להגביר את הקולות שלנו או להחזיר את הנרטיבים שלנו", אומרת לוינסקי ל- Mashable. "יש משהו חזק בתקשורת ישירה - לא להיות מתווך דרך העדשה של אחר."

כיום, פעילה נגד בריונות ברשת, לוינסקי אומרת שהיא מוצאת תקווה ביכולת של האינטרנט לקרב אנשים ובכוחו לגרום לכולנו להבין שאנחנו לא לבד. "מה שנותן לי תקווה הוא שהרבה יותר קל למצוא את השבט שלך ואנשים בעלי דעות דומות ברשתות החברתיות בין אם אנשים נמצאים באותה עיר שלך או באמצע העולם. הידיעה שאנחנו לא לבד היא קריטית".

ג'ונטה "נטע" אלזי

לא לקח הרבה זמן עד שהטרולים חפרו את קורות החיים של הפעילה ג'ונטה אלזי וציוצים ישנים בעקבות הירי ב-2014 במייקל בראון בן ה-18 בפרגוסון, מיזורי. לאחר שהלכה לחלוק לה כבוד במקום הירי של בראון בשעות שלאחר מותו, אלזי צייצה בטוויטר שעדיין יש "דם על האדמה" ו"קונוס במקום בו גופתו שכבה שעות היום". היא תיעדה את התסיסה של פרגוסון במדיה החברתית כשהתגלגלה, ואתניו יורק טיימס(נפתח בלשונית חדשה)כינה את אלזי "אחד המשקיפים המהימנים ביותר בזמן אמת של העימותים בין המפגינים למשטרה".

"הם היו כמו: 'איך אתה יודע משהו על הפגנות, פעם היית סוכן שירות לקוחות?' אבל, מה זה קשור לטרגדיה שמגיעה לעיר שממנה אני?" אומרת אלזי, המכונה "נטע" בקרב עוקביה.

אלזי אומרת שהיא כונתה כמעט כל עלבון תחת השמש. "אני מרגיש שקראו לי כל מה שאפשר. קראו לי 'כושי', כמו גם שילובים גזעניים לבנים כמו 'כלבה כושי' והחרא הגזעני האופייני", אומרת אלזי. "ואז יש אנשים שמצלמים את התמונות שלי ועושים איתם דברים מוזרים בטירוף. היו לי כמה טרולים רציניים שעושים חשבונות חדשים שוב ושוב ושוב כדי לטרול אותי אם אני חוסם אחד."

מול כל זה, אין זה מפתיע שאלזי אומרת שהיא מוצאת נחמה "מהאינטרנט". אבל, זה לא אומר שהאינטרנט לא מביא לה שמחה. "אני אוהב כמה בקלות אני מקבל גישה למוזיקה מהיותי מקוון, במיוחד בטוויטר או ביוטיוב, והמפגש עם אנשים חדשים היה כיף. הכרתי כמה חברים מטוויטר", היא אומרת

אלזי אומרת כשהייתה צעירה יותר, היא ניסתה לעסוק, אבל עכשיו כשהיא מבוגרת וחכמה יותר, היא חוסמת ומשתיקה את כל מי שמטריל אותה.

"למדתי לא לעסוק. בת 29 אני, אני רק על הבלוק", היא אומרת.

שלטון אפריל

"כאישה צבעונית נראית לעין, אמרו לי דברים שאנשים לא יעזו לומר בפניי", אומרת אפריל ריין, מייסדת #OscarsSoWhite. "גם אני וגם הילדים שלי אוימו באלימות פיזית. היו לי אנשים שאיימו שינסו לפטר אותי. כל השמצה גזעית או מגדרית שאתה יכול לדמיין הוטחה בי".

האמונה של ריין באינטרנט מתחדשת כשהיא רואה את "ההתקדמות שנעשתה" ורואה ביעדי מימון המונים שמגיעים לאנשים "נזקקים".

"כיוצר של #OscarsSoWhite, אני מוצא תקווה בעובדה שאנו יכולים לראות שינויים מצטברים המהדהדים בכל תעשיית הבידור בהתבסס על תנועה שהחלה באינטרנט", אומר Reign.

משהו שהיא אוהבת באינטרנט הוא היכולת ליצור אינטראקציה עם אנשים מרחבי העולם. "האינטרנט מאפשר לנו לקיים אינטראקציות משמעותיות עם אנשים שאולי לא נפגוש אחרת במצב לא מקוון."

רוסלין וורן

רוסלין וורן לא ציפתה לראות שום דבר מלבד "צ'אט צ'אט וחרא אקראי" כשגללה בחוסר מעש בתיבת הדואר הנכנס שלה בפייסבוק יום אחד. במקום זאת, העיתונאי התעמת עם תמונה של צעיר שעמד עירום ומחזיק סכין גדולה. עם זאת, מטריד אפילו יותר מהתמונה עצמה, היה המסר, שהודיע ​​לוורן שהוא יצר את התמונה במיוחד עבורה. היא דיווחה על ההודעה וחסמה את השולח.

אבל, למרות שלל העלבונות המגדריים כמו "זנוזה טיפשה" ו"כלבה" ותמונות גרפיות של הפלות מופרכות, וורן לא איבד אמון באינטרנט. מבחינתה, היא מוצאת הבטחה בדרך שבה נשים מתקשרות ובונות קהילות מקוונות. "במהלך השנים ראיתי רשתות פמיניסטיות ונשים מכל פינות העולם מתכנסות כדי לדון באתגרים העומדים בפניהן בתוך הקהילות שלהן, בתוך המדינות שלהן", אומרת וורן. "על ידי שיתוף הידע והמידע הזה הם מסוגלים להרים אחד את השני."

"לראות איך קמפייניות פמיניסטיות באל סלבדור מתחברים עם קמפיינים תומכי בחירה באירופה, צפייה בנשים מתחברים באינטרנט גורם לכולנו להרגיש קצת פחות לבד, וזה גורם לנו להרגיש כמו כוח חזק יותר", אומרת וורן.

גבריאל בלוט

"בעיקר, הם תוקפים אותי על היותי קווירי", אומרת העיתונאית גבריאל בלוט. "הם מכחישים להיות טרנס זה 'אמיתי' ושולחים לי קישורים פשטניים על כרומוזומים או שולחים לי תעמולה על איך אנשים להט"בים הם, כביכול, מתעללים בילדים." כשהטרולים שלה לא מבינים שהיא טרנסית, בלוט מותקף על היותו ליברל - או ליתר דיוק, "חוצפן", כפי שהם מנסחים זאת. "ועל היותי - הגרוע מכולם - פמיניסטית - סלח לי, 'פמינצית', 'SJW'."

עוד בינואר 2016, בלוט כתב מאמר עבורצִפחָה(נפתח בלשונית חדשה)על הצעת חוק שהוצעה באינדיאנה להפליל טרנסים על שימוש בשירותים המתכתבים עם המגדר איתו הם מזדהים. הצעת החוק - שבסופו של דבר נדחתה שימוע - הייתה אחד מכמה ניסיונות בקרב מדינות ויישובים בארה"ב לחסום טרנסים מלהשתמש בשירותים לפי בחירתם.

בלוט קיבלה מייל מ"אישה מענגת" - "פעילה נגד להט"ב" - עם הצעה לטיפול המרה. "גבר אחר סירב לקרוא לי גבריאלה, למרות שזה השם החוקי האמיתי שלי, וקרא לי גרסה גברית של השם הזה - למרות שמעולם לא היה לי את השם הזה".

עם זאת, בלוט אומרת שהיא מרגישה "הרבה אופטימיות", והאינטרנט "שזור בחוזקה" בזה.

"אנחנו מאירים אור וקוראים להתנהגות רעה עכשיו בקנה מידה שפשוט לא היה אפשרי לפני המדיה החברתית", אומר בלוט.

היא אומרת שהאינטרנט פינה את מקומו ל"דור חדש בולט ואמיץ" שמסרב לסבול יותר "דעות קדומות ארכאיות". "יש תחושה יפה שכרגיל, קנאות במועדון בנים ו/או טרול נגד נשים, להט"ב ואנשים צבעוניים לא יכולים להתקיים ללא השלכות, ללא קשר למקום שבו זה קורה, אם מישהו נמצא בסביבה כדי להקליט ותקרא לזה."

"הם עדיין אומרים לנו לשתוק; לזה, אנחנו אומרים, לעזאזל לא."

קארה בראון

עבור הפודקאסט והסופרת קארה בראון, ההטרדה הגרועה ביותר שחוותה קרתה כשעבדה ב-Jezebel. "הדברים הגרועים ביותר הגיעו בדרך כלל אחרי שכתבתי משהו על גזע. היו לי אנשים שקוראים לי כושי וכלבה שחורה טיפשה וכל זה", אומר בראון, שמנחה את הפודקאסט Keep It. "הכי מפחיד היה כנראה כשמישהו איים שאני "אתנדנד מהעצים עם הכושים האחרים". המקרה הזה היה "האיום הישיר ביותר" שהיא קיבלה אי פעם. היא העבירה את זה למחלקה המשפטית של איזבל כדי שיוכלו לפקח על זה.

"כולנו גם קיבלנו טונות של איומי אונס כל הזמן", היא מוסיפה. "הדבר הרע בזה (חוץ מהמובן מאליו) הוא שהכל בסופו של דבר דימום ביחד. אתה כל כך מתרגל לזה שדברים מפסיקים לבלוט".

אבל בראון מוצא תקווה בעובדה שהאינטרנט הוא "גם החיים האמיתיים וגם לא".

"אני יכול להתנתק. אני יכולה לכבות את המחשב שלי ולאנשים האלה אין יותר גישה אלי", היא אומרת. "יש גם את העובדה שבעוד שההטרדה יכולה להיות מפחידה באופן לגיטימי, אין זה סביר שהאנשים האלה יצליחו לעשות לי את הנזק שהם מאיימים". היא מזכירה לעצמה שאנשים שעוסקים בסוג כזה של התנהגות הם "פחדנים".

כשנשאלת מה היא אוהבת באינטרנט, בראון אומרת שזו "הסיבה" שיש לה קריירה. אבל, היא גם אסירת תודה על היכולת של האינטרנט לאחד אנשים עם ממים ובדיחות.

"עד כמה שזה יכול להיות מעצבן, ישנם ימים מסוימים בטוויטר שבהם מם מסוים תופס או שכולם קופצים ומתחילים לתרום לאיזו בדיחה והחומר פשוט כל כך מצחיק וחכם.

ואתה מבין שלעולם לא היינו מסוגלים לחוות את כל ההומור והשמחה האלה בלי האינטרנט. זה משמח אותי מאוד להיות מסוגל לעסוק בקבוצה כל כך גדולה של אנשים באותם רגעים".

ג'סיקה ולנטי

לפני שנתיים העיתונאית והסופרת ג'סיקה ולנטי לקחה הפסקה מטוויטר אחרי טרולהעביר אונס ואיומי מוות(נפתח בלשונית חדשה)נגד בתה אז בת החמש.

"נמאס לי מהחרא הזה. נמאס להגיד שוב ושוב כמה זה מפחיד, נמאס שאומרים לי למצוץ את זה", כתבה אז בסדרת ציוצים. "אני לא צריך לחשוש לביטחונו של הילד שלי כי אני כותב על פמיניזם."

לאחר שחזרה לרשתות החברתיות מספר חודשים לאחר מכן, היא סיפרה ל"סידני מורנינג הראלד" כי היא הייתה רגילה להתמודד עם הטרדה, אך האיום שהופנה כלפי בתה הרגיש "כל כך שונה, כל כך מפחיד".

ולנטי אמרה ל-Mashable שהיא מעודדת מהנשים הצעירות שבונות קהילות באינטרנט.

"צעירים - נשים צעירות במיוחד - נותנים לי תקווה באינטרנט. הקהילות שהם מטפחים, התמיכה שהם מספקים, זה כמעט מספיק כדי לגרום לך לשכוח מהנורא הכללי של דברים באינטרנט", היא אומרת.

היא גם רגועה מהכוח והנחישות של נשים כשהן מתמודדות עם הטרדה בלתי פוסקת שחוו אנשים רבים באינטרנט.

"אבל יותר מכל, מה שנותן לי תקווה הוא שהם לא מוותרים על המרחבים האלה למטרידים - באותו אופן שאנחנו לא נפסיק ללכת ברחוב בגלל ההטרדות שם, אנחנו לא נפסיק להשתמש כלים מקוונים רבי עוצמה בגלל שנאת נשים."

לורן דוקה

זרים חסרי פנים, כועסים שולחיםווג נוערהסופרת לורן דוקה איומי מוות, איומי אונס ואיומי דוקס על בסיס כמעט יומיומי. הִיאכותב בהרחבה(נפתח בלשונית חדשה)על איך זה מרגיש להיות בקצה הקולט של עוינות בלתי נכנעת. "ההכרח לסבול מהציפייה וההסתערות של התעללות זה מתיש, וזה גובה מחיר", אמר דוקה ל-Mashable.

"אם אנחנו יכולים להבין את ההטרדה ככוח משתיק, אז פשוט לדבר הוא מעשה התרסה", היא אומרת. "השימוש בקול שלך כאישה באינטרנט לא צריך לדרוש צדקנות, אבל למרבה הצער זה מצריך."

היא אומרת שהיא אסירת תודה לאלה שממשיכים להרים את קולם למרות המקהלה המתמדת של התנגדות.

"אני אסיר תודה לכל הנשים שממשיכות ללכת למרות כל הזבל", אומרת דוקה. "המדיה החברתית היא חלק בלתי נפרד מהכיכר הציבורית, ואנחנו צריכים להילחם על הכללת קולות של נשים בשיחה".

האדלי פרימן

העיתונאית האדלי פרימן אומרת שההתעללות שספגה היא "בערך כל מה שהיית מצפה מפמיניסטית יהודייה להיכנס לאינטרנט עכשיו, למרבה הצער".

"אני מקבל הרבה דברים אנטישמיים, הרבה דברים על ישראל (למרות שמעולם לא כתבתי על ישראל), הרבה זבל מיזוגיני", אומר פרימן. "בדרך כלל אנשים אומרים לי כמה אני מכוערת, כמה אני שמנה, ואיזו מתנצלת כלבה עשירה ציונית נוראית אני בשביל נתניהו".

אבל מקרה אחד חרג במקצת מהמטח הטיפוסי של עלבונות אנטישמיים ושונאי נשים: הפעם שבה קיבלה איום על פצצה. "כשקיבלתי איום על פצצה נאלצתי לדווח על כך למשטרה, ואסור לי להישאר בדירה שלי באותו לילה", אומר פרימן. "זה היה יותר מעצבן מאשר מפחיד, למען האמת."

זה ב"הקרבה" שפרימן מתלבט. "אם הייתי מתמודד עם התעללות בעצמי, זה היה מרגיש מאוד מעצבן ואפילו מפחיד".

היא מוצאת תקווה כשהיא רואה נשים אחרות נלחמות נגד התעללות, גזענות, שנאת נשים ואנטישמיות. "אני יכול לראות באינטרנט את כל הנשים האחרות שחוטפות התעללות, ואיך הן נלחמות בחזרה, כותבות בצורה מבריקה ועושות דברים מדהימים. נשים כמו קרוליין קריאדו-פרס, רבקה טרייסטר, אמינאטו סו, אירין כרמון, ג'סיקה ולנטי וג'יה טולנטינו הן רק חלק שעולות מיד לראש".

סלואן קרוסלי

הנחישות של סלואן קרוסלי נעוצה בחוסר הנכונות שלה לתת לטרולים ולמטרידים את אותה אנרגיה שהם השקיעו.

"האינטרנט מבזבז הרבה אנרגיה בשבחים, באובייקטיביות, בהריסות, בפיטורים, בדמוניזציה ובאלהות של נשים, אבל זה לא אומר שאני צריך לבזבז את אותה אנרגיה בתמורה", אומר קרוסלי, מחבר הספר I Was Told There'd Be Cake ולהסתכל בחיים בחוץ.

"אולי ה'תקווה' שלי נמצאת באדישות הכמעט מוחלטת שלי לזרים חסרי פנים."

דנה שוורץ

העיתונאית והסופרת דנה שוורץ אומרת שהיא התמודדה עם כל כך הרבה הטרדות לאורך השנים, שהיא מצאה דרך לכוון אותה. "הפעלתי גם את ההגדרות המחמירות ביותר שיש בטוויטר כל כך הרבה מהזמן שאני אפילו לא רואה את זה", אומר שוורץ. "אם מישהו אומר משהו שמגיע אליי, אני פשוט אחסום או אשתיק בהתאם למצב הרוח שלי."

להטרדות ולהתעללות שהיא מקבלת יש לרוב אופי אישי, אבל שוורץ אומרת שהיא בעיקר נותנת לזה לשטוף ממנה. "הטרולים הנפוצים ביותר מציקים לי על היותי יהודי או על היותי מכוער, אבל מכיוון שאני יהודי, ומכיוון שאני מרגיש די טוב עם עצמי, זה לא ממש מגיע לי", אומר שוורץ.

האינטרנט הוא לא תמיד המקום החביב ביותר, אבל שוורץ לא יכול לקבל מספיק ממנו.

"אני אוהבת את האינטרנט יותר מדי", היא אומרת. "אני באמת חושב שאני מכור לאינטרנט, וזה כנראה הרס לי את המוח. חייב לקבל את האימות החיצוני הזה איכשהו."

אן טי דונהו

העיתונאית אן טי דונהו אומרת שסוגי העלבונות שהיא מקבלת תלויים באמת במה מגיבים המטרידים שלה. במהלך הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, היא הייתה בקצה המזלג של הרבה "טרולינג על בסיס מגדר" - כולל הערות הנוגעות למראה החיצוני שלה וגם איומי אונס. "במהלך הוויכוח על הנשק (טוב, אחד מני רבים), קיבלתי בעיקר שנאה כללית מאנשים עם נשרים בדמותם שנשמעו על ליברלים", אומר דונהיו.

הנשר מהסמל הלאומי של אמריקה צורפו תומכי טראמפ ואלה שמתיישרים עם הימין הקיצוני באינטרנט.

למרבה המזל עבור דונהיו, לאינטרנט יש תכונות גואלות שמביאות לה צחוק ומזכירות לה את טובת האנושות. "כלומר, כן: טוויטר ומדיה חברתית והאינטרנט בכלל יכולים להיות נוף גיהנום, אבל יש גם חלקים מהדברים האלה שמצחיקים אותי, או מעוררים בי השראה, או מזכירים לי שאנשים יכולים להיות טובים", אומר דונהיו.

"אני אוהבת את החושים של קהילה - מהסוג הטוב - האינטרנט יכול לעזור לטפח", היא מוסיפה.

"אני חושב על הדרך שבה חולקים חוויות ממקור ראשון ויכולות ליצור תנועות. אני חושב על הדרך שבה התפתח שיח בריאות הנפש; אני חושב על הדרך שבה משתמשים בטוויטר כדי להביא לידי ביטוי נושאים ושיחות שחלקנו אולי לא מודעים אליהם; אני אוהב את הדרך שבה עבודה של מישהו יכולה לבעוט דלתות וליצור הזדמנויות מדהימות; אני גם אוהב את החברות; הכרתי הרבה חברים טובים דרך טוויטר ומדיה חברתית; וזה משהו שאני אוהב, ברור."

דונהיו אומרת שאפילו ראיית בדיחה מצחיקה יכולה להזכיר לה ש"ניתן למצוא ריחוף בין קווי הזמן האפלים ביותר".

"ואולי יותר ספציפית, אני חושב על הדרך שבה טוויטר יכולה להתאגד סביב מה שטוב וסביב אנשים שנלחמים על מה שנכון. לא הכל רע, או אז אני מנסה להזכיר לעצמי".

דולי אלדרטון

זה היה כשדולי אלדרטון כתבה טור היכרויות ל"סאנדיי טיימס" שהיא חוותה את הטרולינג הכי הרבה. ההערות הללו יהיו מפורשות מינית או מעליבות לגבי המראה הפיזי שלה. הכותב ובעל הטור רואים תקווה בעובדה ש"כל כך הרבה אנשים באינטרנט, במיוחד נשים, כל כך תומכים ומעודדים זה את זה, בין אם זה מקדמים את עבודתו של זה, מצייצים מחדש את הבדיחות של זה או פונים להגנתו של מישהו".

היא גם אוהבת איך האינטרנט מחבר אנשים עם "תחומי עניין דומים, אידיאלים משותפים וחוש הומור".

אנג'לה יי

"אתה מבאס, אתה טיפש, אתה שמן, אתה לא יכול להשיג גבר, ההופעה שלך נכשלת, אתה צריך סטייליסט, אתה נראה זקן, אתה חסר תועלת, אתה מכוער, אתה רוצה לזיין (הכנס את שם האורח), אתה מטומטם."

אלו הם רק כמה מהשמות שאישיות הרדיו אנג'לה יי נקראת על ידי מטרידים. טרולים גם פרסמו את כתובתה באינטרנט וכן איומי מוות שהופנו כלפיה וכלפי אמה.

יי חשב הרבה על הסיבות שאנשים ירצו לכתוב תגובות נבזיות ומעוררות שנאה כאלה. "אני מבין שמה שהטרולים המקוונים האלה הכי רוצים הוא תגובה. הם רוצים שתגיב, תתעצבן, הם רוצים להרוס לך את היום וזה שיקוף של האומללות שלהם", היא אומרת.

לדבריה, דרך חשיבה על מה שנדרש כדי להביא אדם להעיר הערות כאלה, היא מרגישה רחמים על הטרולים שלה. "תארו לעצמכם כמה אומלל אדם צריך להיות שהוא רוצה חברה, ואת הרגשות הבסיסיים שמגיעים עם זה", היא אומרת.

היא מוצאת תקווה בלזכור שהיא יכולה להתנתק מהמדיה החברתית ושהחיים האמיתיים קיימים מעבר לגבולות האינטרנט.

"רק תזכור שמדיה חברתית היא לא החיים האמיתיים, זה כל מה שאנשים רוצים ליצור. כל כך חשוב לי להתנתק ולהתמקד במציאות, במקום לנסות לתעד את מה שאני רוצה להציג", אומר יי.

אליסון רסקין

"זה לא מצחיק. האם את בהריון? השמנת. מה קרה לאליסון? למה היא כל כך שמנה? היצמד לקומדיה לא לפוליטיקה. פעם אהבתי את התוכנית הזאת אבל כבר לא. בטל את הרישום. היא בהריון נכון?"

אלה רק חלק מהדברים שזרים באינטרנט אומרים לאליסון רסקין, המארחתפודקאסט רכילות(נפתח בלשונית חדשה).

אבל, היא ממשיכה להיכנס בגלל "ההערות הטובות" וה"משוב החיובי" מחבריה ובני משפחתה.

"על כל סנטימנט מגעיל יש לפחות 10 נחמדים ואלו האנשים שאני מנסה להתמקד בהם", אומר רסקין. "אנשים כתבו לי מכתבים בכתב יד ופרסמו דברים שכמעט גורמים לי לבכות (משמחה)."

ג'ונס הפמיניסטית

מישל טיילור, הידועה בשם הבדוי המקוון שלה פמיניסטה ג'ונס,חווה הטרדה מקוונת(נפתח בלשונית חדשה)כל יום ויום.

בעוד להיות אישה באינטרנט פירושו להיות מופגז בהשמצות ועלבונות, זה גם נותן הזדמנויות.

"להיות מקוון פירושה גישה ליותר משאבים והזדמנויות ממה שרוב האנשים היו נחשפים אליהם, במיוחד אנשים מודרים כמו נשים צבעוניות", אומר העובד הסוציאלי והסופר.

תקווה, היא אומרת, אפשר למצוא בהזדמנויות אלה.

"מה שנותן לי תקווה הוא שלנשים יש הזדמנות גדולה יותר להשיג את מטרותיהן ולהגשים את חלומותיהן בגלל ההזדמנויות שהאינטרנט מעניק להן."

הנשים הללו, בסירובן להתכופף לנוכח הזנות והאיומים על חייהן ועל האנשים שהן אוהבות, שולחות מסר רב עוצמה למטרידיהן: לא נבהל. לא נשתוק.

• סוֹפֵר

  רייצ'ל תומפסון

• מאייר

  ויקי לטה

• עורכים

  בריטני לוין בקמן ורבקה רואיז