בלילה אחד בשנת 2020, למעלה מחצי מיליון אנשים בארה"ב חוו מחוסר בית, מה שסימן את השנה הרביעית ברציפות שהמספרים גדלודוח הערכת חסרי בית לשנת 2020 לקונגרס. בשל מגיפת הקורונה המתמשכת, מומחיםצופים שמספר זה יעלה בחדות בשנים הקרובות- אבל למה בדיוק זה קורה, ומה אפשר לעשות בנידון?

אלה השאלות שג'ון אוליבר שואל בכתבה האחרונה שלושבוע שעבר הלילהקטע, בוחן את הסיבות השונות לכך שאנשים הופכים לחסרי בית, את הסיבות שהם נשארים חסרי בית, ואת הגישה של "לא-בחצר-האחורית שלי" שרואה את המקומיים נרתעים נגד תוכניות שעלולות להועיל לאנשים שאינם מאוכסנים.

"אם אתה תוהה מדוע חוסר הבית ממשיך להחמיר במדינה הזו, אחת הסיבות היא שיש הרבה אנשים, אפילו ליברלים, שמאמינים שחוסר בית הוא כישלון אישי, ניתן למנוע עוני, והמזל שלהם עושה אותם לא רק טוב יותר מהלא מאוכסן, אלא ראוי יותר לנוחות", מסביר אוליבר.

"אני לא רוצה לפשט את הלוגיסטיקה הכרוכה כאן. זה ידרוש מחויבות מסיבית בתשתיות, מימון ומשאבים. אבל הצעד הראשון כאן הוא שינוי קולקטיבי של תפיסות. בעצם אנחנו צריכים להפסיק להיות שמוקים, ובהנחה שהבלתי מאוכסנים הם אוסף של פושעים נרקומנים שבחרו בחיים האלה לעצמם, במקום שאנשים יסבלו מההשלכות הבלתי נמנעות של תוכניות חברתיות פגומות וסגירה כלל ארצית מדיור בר השגה".