אליס הרץ-זומר נהגה להופיע על פסנתר עבור אסירים אחרים במחנה הריכוז הנאצי בו בילתה כמעט שנתיים מחייה. המוזיקה היא שהצילה את חייה באותם ימים אפלים, אמרה.

הרץ-זומר, הניצול המבוגר ביותר הידוע מהשואה, מת ביום ראשון בגיל 110. מותה מגיע שבוע לפני טקס האוסקר ה-86, שבו סרט ביוגרפי בשם "הגברת במספר 6: המוזיקה הצילה את חיי" מועמד לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר.

ראה גם:

מחשבה נפלאה מאחד מכם האנשים היפים "הגן עדן רק השתפר קצת" — הגברת במספר 6 (@AliceTheFilm)23 בפברואר 2014

כלתו של הרץ-זומר, ז'נבייב זומר, אמרה כי בת-העל אושפזה ביום שישי בבית חולים בלונדון ונפטרה ביום ראשון, סוכנות הידיעות APדיווח.

"אני חושבת שאני בימי האחרונים, אבל זה לא באמת משנה כי היו לי חיים כל כך יפים", נכתב בציטוט של הרץ-זומר בתוכנית הביוגרפיה שלה.אֲתַר אִינטֶרנֶט.

הרץ-זומר, בוהמית במובן האמיתי של המילה, נולדה בפראג ב-26 בנובמבר 1903. כשגדלה למדה פסנתר מאחותה והתוודעה לסופר פרנץ קפקא, חבר משפחה.

ב-1943 נשלחו הרץ-זומר ובנה רפאל בן ה-6 לטרזינשטט, מחנה ריכוז גרמני באזור שכיום היא צ'כיה. המחנה מתואר ב"גברת מספר 6" כמבשר לאושוויץ, "שם שימשו סלבריטאים ואנשי רוח יהודים את הנאצים למטרות תעמולה".

הנאצים צילמו אסירים עורכים קונצרטים במחנה והשתמשו בצילומים כהוכחה כביכול לכך שהעצורים זוכים ליחס אנושי. כאסיר בטרזינשטט עד שהסובייטים שחררו אותה במאי 1945, ניגן הרץ-זומר יותר מ-100 קונצרטים לפסנתר, וביצע את כל האטודים של פרדריק שופן מהזיכרון. בנה שר באופרת הילדים ברונדיבאר, לפי הסרט.

"הרגשתי ש[מוזיקה] היא הדבר היחיד שעוזר לי לתקווה", אמר הרץ-זומר בסרט. "זו למעשה סוג של דת - מוזיקה היא אלוהים."

לפני מעצרו של הרץ-זומר נשלחו בעלה, לאופולד זומר, ואמה למחנות נאציים, שם מתו שניהם.

הרץ-זומר ובנה חזרו לפראג לאחר השחרור ב-1945, אך עד מהרה עברו לישראל בחיפוש אחר ניצולים אחרים.

רפאל זומר הפך לצ'לן מוכשר; הוא חי באנגליה עם אשתו ושני ילדיו. לפני יום הולדתה ה-100, עברה הרץ-זומר לאנגליה מישראל, שם לימדה מוזיקה, כדי להיות בקרבת בנה ונכדיה. רפאל זומרמתשל מפרצת בגיל 64 בשנת 2001.

הרץ-זומר המשיכה לנגן בפסנתר עד למותה. אתה יכול לראות את הרץ-זומר מספרת את הסיפור שלה ולתאר את אהבתה למוזיקה בתצוגה המקדימה של הגברת מספר 6 למטה.