ניכוס והערכה: הוליווד פשוט לא מצליחה ליישב בין השניים. התרבות ההודית, במיוחד הריקוד הבוליוודי, הופכת במהירות למיינסטרים בארה"ב - אז למה אף אחד בטלוויזיה לא יכול להבין את זה נכון?

[seealso slug="fuller-house-review"]

"אין לי מושג למה יש כל כך הרבה תפקידים הודים פתאום", אמר השחקן ראווי פאטל ל-Mashable ב-2015. "מכל סיבה שהיא, זה מרגיש כאילו אנחנו העדה הלוהטת בשנים האחרונות. אני לא יודע מה זה, אבל אני פשוט שמח שזה קורה".

פאטל התכוון ספציפית לדמויות ושחקנים הודים- אבל גם ריקוד ומוזיקה הודית מופיעים יותר ויותר בבידור האמריקאי.

בוליווד - גם תעשיית הסרטים של צפון הודו וגם המוזיקה והריקוד שלה - אינו סגנון רשמי, כמו ג'אז, סטפס או בלט. אמנם ישנם סגנונות ריקוד הודיים קלאסיים שמקורם באלפי שנים, אבל בוליווד הוא שילוב של אלמנטים הודיים קלאסיים, ריקודי בטן, מערבון עכשווי, היפ הופ ועוד, המשולבים יחד כנגד הפנטזיה של הקולנוע ההודי.

אבל אל תדאג, הוליווד - כי חלקנו לומדים את העולם היפה והמטורף של ריקוד הקולנוע ההינדי מאז שנולדנו. ואנחנו כאן כדי לעזור.

שכור כוריאוגרפים ורקדנים מנוסים - לעזאזל, בשלב הזה, שכור מישהו שאפילו ראה סרט בוליווד - ואולי תוכל להצליח יותר מסדרות הטלוויזיה האמריקאיות האלה שהחליטו באקראי להציג מספרים בוליוודיים פעם אחת, ואז לעולם לא שוב.

6. ילדה חדשה

התוכנית הזו לא זוכה למספיק שבחים על גילום הדמות של ססיליה פארך ההודית-אמריקאית (חנה סימון) - אבל שוב, עצם העובדה שאנחנו לא מדברים עליה מוכיחה שצוות New Girl הופך את הזהות המקופת לטבעיות וברורות.

בעונה 5, ג'ס (זואי דשאנל) שוכרת להקת מחול בוליווד להופיע באירוסה של ססי. "Ooh La La" הוא סוג של בחירת שיר מוזרה, אבל הם גורמים לזה לעבוד. הרקדנים מטיחים חיוכים גביניים כדי לא לגנוב את הסצנה מניק (ג'ייק ג'ונסון) ושמידט (מקס גרינפילד), אבל בוליווד הראוי נוטה להיות יותר אקספרסיבי. ובכל זאת, ברור שזה הטוב שבחבורה.

5. Fuller House

מי היה מאמין ש-Fuller House, מכל התוכניות, יוכל לנהל מחזה פלאש בוליווד משעשע ובלתי פוגע - אם כי אקראי לחלוטין? לפרק, "שותפויות בלילה", יש את הרגעים החרשים מבחינה תרבותית ("סוואמי טומי עם אמא לוהטת שלו") - אבל כשהדיאלוג נעצר, רחמנא ליצלן, והמוזיקה מתנגנת, רצף הריקודים שנוצר הוא למעשה הולם.

צוות הטאנר/פולר/גיבלר מתלבש בלבוש הודי מלא, למרות שהנשים זקוקותדופטאס. הכוריאוגרפיה פשוטה ומהנה, בדיוק מסוג הדברים שמלמדים בשיעורי ריקוד בוליווד למתחילים וברמה בינונית ברחבי הארץ. בטח, זה מיותר לחלוטין, אבל גם כל פולר האוס.

4. פסיכי

הפרק יוצא עם הרבה רגעים חסרי רגישות תרבותית ובאופן כללי לא מצחיקים בכך שהוא מטיל את הנטל על שון (ג'יימס רודיי). הרקדנים האלה מנוסים בבירור, למעט השחקנית הראשית Azita Ghanizada, אז המצלמה חותכת סביבה - אבל המעט שמוצג ברצף מבטיח מספיק.

3. Sense8

ראשית, אתה חייב לאהוב את כותרת הסרטון.

אפשר היה לחשוב שלנאמבר בוליווד שצולם במומבאי עם רקדנים הודים יהיה קצת יותר מודעות עצמית, אבל הכוריאוגרפיה ממש מבאסת את הכלב הזה. פוראב קוהלי מציל את המחצית הראשונה, כנה במתיקות כשהוא מבצע את הריקוד המוכן הזה עבור ארוסתו. אבל אז לקאלה (טינה דסאי) ולחבריה יש במקרה ריקוד נגד שלם משלהם.

שיהיה ברור: אנשים הודים אוהבים לרקוד, אבל אין לנו כוריאוגרפיה מחוברת ל-DNA שלנו. במחזות זמר ובסרטי בוליווד, אנשים יכולים לפרוץ לריקוד מסונכרן ללא הסבר. בעולם של Sense8, זה לא הגיוני... ובכן, הגיוני.

2. לרסק

אני אוהב את Smash עמוקות בגלל האכפתיות העצומה שהמפיקים השקיעו בהעלאת מספרי ברודווי משוכללים על בסיס שבועי. זה מייאש, אם כן, לראות שהם לא עשו את אותו מאמץ כשיצאו מחוץ לאזור הנוחות שלהם. הכותרת והנושא של השיר הזה מסתמכים על פולקלור מזרח תיכוני, כך שהרצף משלב בין קלישאות אקזוטיות של התרבות האסיאתית כבר מההתחלה.

רקדני הרקע חתוכים מבד ברודווי -- מנוסים, אבל לא בזה. לא נדרשת הכשרה רשמית לבוליווד, אבל רקדנים שמכירים את הסגנון צריכים להיות נוחים יותר ופחות מכניים. אתה יכול גם לשים לב שאף אחד מהם אינו הודי; מעט השחקנים מדרום אסיה שנשכרו לסצנה נדחקו לעמוד במרפסת ולמחוא כפיים.

1. ללא גבולות

מאיפה להתחיל??? רק כמה שבועות אחרי ש-New Girl נתנה לי תקווה רעננה, Limitless השתמשה במחדל "ריקוד" קצר אך רב עוצמה מבוסס בוליווד בתור לשון הרע לשתי דמויות מקיימות יחסי מין. הכוריאוגרפיה לא יציבה וישר מכוערת; ריקוד הוא צורת אמנות חזותית, אבל אף אחד מרקדני הרקע כאן לא יודע מה הם עושים.

הכוריאוגרף ג'ון קראפה לכאורהצפה בהרבה סרטוני בוליוודלמחקר (זה האישורים שאתה רוצה לכוריאוגרף: "משתמש ביוטיוב"), אבל אני לא נוטה להאמין לו. הוא היה במצב טוב יותר אם היה צופה אפילו בסרטון אחד: השיר המקורי.