קרדיט: משחק אלווארו קנובס/פריז מאת Getty Images
רעב, עבודת ילדים, התעללות מינית ושעות מפרכות כמעט ללא שכר. תנאי עבודה שאף אחד לא צריך לחוות הם לעתים קרובות מדי סימני ההיכר של הקריירה של דוגמנית מסלול.
עם שבוע האופנה בפריז בעיצומו, תמונות של יופי, זוהר וסגנונות חיים של סילון שולטות בנוף האופנה. אבל עבור הדוגמנית הממוצעת, תעשיית האופנה יכולה להיות מציאות אפלה הרבה יותר. מעבר לשכר הנמוך - השכר השנתי הממוצע לדגם מסלול הוא 26,600 דולר לשנה, לפיהלשכה לסטטיסטיקה של העבודה- התעשייה מלאה בסיפורים על התעללות והשפלה.
ראה גם:
בשנת 2012 ייסדה שרה זיף, דוגמנית ופרצופו לשעבר של טומי הילפיגר, את The Model Alliance, ארגון המוקדש לשיפור תנאי העבודה של דוגמניות במה שהיא בעצם תעשייה לא מפוקחת. הפילוסופיה, כפי שמתואר בהמגילת הזכויות של דוגמניות, היא להעצים מודלים ולדרוש יחס הוגן הן מהסוכנויות והן מהלקוחות.
אבל בעוד זיף משכה תמיכת שם גדול מדוגמניות כמו קוקו רושה ומילה ג'ובוביץ', המכהנת במועצת הייעוץ של MA, ההיענות הכוללת בכל התעשייה הייתה מעורבת. "זו קבוצה שקשה להתארגן", אומר זיף ל-Mashable. "דוגמניות נוטות להיות צעירות וזרות, שחיות כאן רק באופן ספורדי. יש קצב תחלופה גבוה ונראה שחלק מהסוכנויות מנסות לשמור על הדגמים שלהן בחושך".
זיף מקווה בסופו של דבר ש-Model Alliance יכולה להיות קול קולקטיבי, דרך לדוגמניות להילחם בפרקטיקות הפוגעניות של סוכנויות ולקוחות רבי עוצמה ללא חשש מתגמול.
"כדוגמנית נועדת שתהיה לך פנים ולא דעה", אומר יומי אביולה, דוגמנית ומייסדת Stand Up for Fashion (STUFF). "דוגמניות שרוצות לקום ולהביע את דעתן מסכנות את יכולתן לעבוד".
עד כה הניצחון הגדול ביותר של The Model Alliance היה לשכנע את המחוקקים בניו יורק לכלול מודלים במסגרת חוק עבודת הילדים שלה. על פי סקר של מודלים עובדים שבוצע על ידי The Model Alliance, 54.7% מתחילים לעבוד בין הגילאים 13 ו-16, ועד שהחקיקה של ניו יורק עברה את הצעת החוק בנובמבר 2013, למודלים האלה לא הייתה הגנה חוקית על מקום העבודה.
בחסות הסנאטורים של מדינת ניו יורק ג'פרי קליין ודיאן סאווינו, החוק מגביל את שעות העבודה לדוגמניות קטינות, מחייב אותן להחזיק בהיתר תקף לביצוע ילדים, ומחייב סוכנויות לספק מלווה לכל דוגמנית מתחת לגיל 16. אך למרות מאמציה של The Model Alliance , הפסקת השימוש בעבודת ילדים לחלוטין אינה נתמכת פה אחד בתעשיית האופנה.
הדוגמנית אונדריה הארדין הייתה מתחת לגיל המינימלי המומלץ של ה-CFDA של 16 כשצעדה עבור המעצב מארק ג'ייקובס ב-2012. קרדיט: כריס מור/Catwalking/Getty Images
בשנת 2012, לאחר שה-CFDA הגיש בקשה למעצבים שלא להשתמש בדוגמניות קטינות במהלך שבוע האופנה בניו יורק, המעצב מארק ג'ייקובס שכר שני דוגמנים שנחשבים בני 14 או 15 לתצוגת סתיו 2013 שלו. "אני עושה את ההצגה כמו שאני חושב שהיא צריכה להיות", אמר ג'ייקובסניו יורק טיימס, "אם ההורים שלהם מוכנים לתת להם לעשות הופעה, אני לא רואה שום סיבה שאני צריך להיות זה שאומר להם שהם לא יכולים."
אנדרו וויר, הבעלים של ACW Worldwide, סוכנות ליהוק שכוללת את ראלף לורן והוגו בוס כלקוחות, תומך בזיף וב-The Model Alliance אבל מסכים שזה צריך להיות תלוי בדוגמניות הקטינות ובהוריהם אם הם עובדים או לא. "אם ילד נמצא עם אמא שלה והיא בת 15 או 16, אין לי בעיה עם זה... בעוד שיש בתעשייה שאומרים לא לילדים", הוא אומר.
מעבר לעבודת ילדים, The Model Alliance מתמודד עם הפרעות אכילה והתעללות מינית. באותו סקר שנערך על ידי The Model Alliance, 64% דיווחו שהתבקשו לרדת במשקל על ידי הסוכנות שלהם.
"אנחנו עדיין שומעים מדוגמניות שאומרות שהסוכנויות שלהן מעודדות או אפילו דורשות מהן להיות רזות בצורה מסוכנת", אומר זיף.
איווטה סטרביקובה מסוכנות הדוגמנות Czechoslovak Models מודדת דגם פוטנציאלי ב-14 באוקטובר 2000 בזמן שעמית לעבודה Vlastimil Vonasek מסתכל במהלך נסיונות במטה החברה בפראג. קרדיט: שון גאלופ/Newsmakers
באשר להטרדה מינית, 30% מהדוגמניות באותו סקר דיווחו על נגיעה בלתי הולמת בעבודה, כאשר 28% דיווחו על לחץ לקיים יחסי מין עם מישהו בעבודה.
חלק מהבעיה, לדברי זיף, היא שדוגמניות בארה"ב נשכרות בדרך כלל כקבלנים עצמאיים, כלומר לפי החוק הפדרלי, הן לא יכולות לתבוע על הטרדה מינית.
למרות שהאיחוד עזר לשפר את תנאי העבודה של דוגמניות בבריטניה - בשנת 2009 הסכימה האיגוד המקצועי הבריטי אקוויטי לקחת דוגמניות כחברים - נראה שזה נושא הרבה יותר נוגע למדינה. כשנשאלת על אפשרות ההתאגדות, נראה כי זיף מגנה: "אנחנו ארגון קטן, מחויב, מנוהל בהתנדבות, ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו להעצים מודלים למרות אינטרסים מושרשים נגד דוגמניות שמתארגנות ביחד".
עם כ-400 חברים, The Model Alliance צובר אחיזה, אבל עדיין יש לה דרך ארוכה לעבור במונחים של תמיכה בתעשייה. "כמה סוכנים ומעצבים בודדים תמכו", אומר זיף, "אבל נראה שההצלחה שלנו [עם חוק עבודת ילדים] גרמה לכמה ממנהיגי התעשייה לשים לב ולנסות לדחוק לשוליים את המאמצים שלנו".
בסופו של דבר מדובר בשכנוע אנשים לראות במודלים בני אדם ולא רק כאובייקטים של פנטזיה. "לא כתמונות דה-אנושיות", קובע זיף באתר The Model Alliance, "אלא כעובדים שמגיעים לאותן זכויות והגנות כמו כל אחד אחר".
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.
