איגואלה, מקסיקו - הרוצח אומר שהוא "נעלם" אדם בפעם הראשונה בגיל 20. תשע שנים מאוחר יותר, הוא אומר, הוא חיסל 30 אנשים - אולי שלושה בטעות.

לפעמים הוא מצטער על העבודה שהוא עושה אבל לא מתחרט, הוא אומר, כי הוא נותן סוג של שירות ציבורי, מגן על הקהילה שלו מפני זרים. המצב יהיה הרבה יותר גרוע אם יריבים ישתלטו.

"הרבה פעמים השכונה שלך, העיר שלך, העיר שלך נפלשת על ידי אנשים שאתה חושב שהולכים לפגוע במשפחה שלך, בחברה שלך", הוא אומר. "טוב, אז אתה צריך לפעול, כי הממשלה לא תבוא לעזור לך."

הוא פועל לאורך קוסטה גרנדה של גררו, המדינה הדרומית-מערבית, שהיא ביתם של אקפולקו הנוצצת, כמו גם לאדמות חקלאיות עשירות המשמשות לגידול פרגי הרואין ומריחואנה. חלקים גדולים של המדינה נשלטים או מתמודדים עם קרטלי סמים אלימים שסוחרים במשחות אופיום לשוק האמריקאי, ויותר מ-1,000 בני אדם דווחו נעדרים בגררו מאז 2007 - הרבה פחות מהמספר האמיתי שסברו שנעלמו במדינה .

מצוקת הנעדרים ובני משפחותיהם פרצה למודעות הציבורית בשנה שעברה, כאשר 43 סטודנטים בקולג' כפריים נעצרו על ידי המשטרה ונעלמו מהעיר גררו איגואלה, והובילו להפגנות לאומיות. ואז, לפתע, הגיעו עוד מאות משפחות מהאזור כדי לדווח על קורבנות החטיפה שלהם, הידועים כיום כ"האחר נעלם". הם סיפרו סיפורים על ילדים ובני זוג שנחטפו מהבית באיומי אקדח, או שעזבו יום אחד את הבית ופשוט נעלמו.

זהו סיפור מהצד השני, סיפורו של אדם שחוטף, מענה והורג עבור קרטל סמים. הסיפור שלו הוא תמונת המראה של אלה שמספרים על ניצולים ומשפחות של קורבנות, ונראה שהוא מאשר את הפחדים הגרועים ביותר שלהם: רבים, אם לא רובם, מהנעלמים כנראה לעולם לא חוזרים הביתה.

"נעלמת אנשים?" הוא נשאל.

"כן", הוא עונה.

במקסיקו ובמקומות אחרים בהם חטיפה נפוצה, המילה "נעלם" היא פועל פעיל וגם שם תואר לתיאור הנעדרים. היעלמות של מישהו פירושה חטיפה, עינויים, הרג והשלכה של הגופה במקום שבו איש לא ימצא אותה לעולם.

עד היום לא נמצא אף אחד מקורבנותיו של הרוצח, הוא אומר.

במשך חודשים, סוכנות הידיעות AP פנתה למקורות הקשורים לבוסי קרטל, וביקשו ראיון עם מישהו שמוציא להורג אנשים בשמם.

לבסוף, הבוסים הציגו את האיש בן ה-29 הזה, בתנאים: הוא, הארגון שלו והעיירה שבה נפגש עם עיתונאים לא יזוהו. הוא היה מופיע במצלמה עם מסכת סקי, וקולו היה מעוות. ואחד הבוסים שלו יהיה נוכח לאורך כל הדרך.

בג'ינס ובחולצת טריקו הסוואה, הרוצח נראה צעיר מ-29 שנותיו. הוא חבש כובע בייסבול עם תג הנושא את פניו של בוס קרטל סינלואה חואקין "אל צ'אפו" גוזמן ו"אסיר 3578" - מספר האסיר של גוזמן לפני שנמלט דרך מנהרה מהכלא האבטחה המקסימלית של מקסיקו ביולי, מה שחיזק את תדמיתו כאדם גיבור עממי.

"מכל המגרש הרע", אמר הרוצח, גוזמן "נראה שהוא הכי פחות רע".

הרוצח - שאינו עובד אצל גוזמן - אינו רואה את עצמו כרע. בניגוד לאחרים, הוא אומר, יש לו סטנדרטים: הוא לא הורג נשים או ילדים. הוא לא גורם לקורבנותיו לחפור את קבריהם. הוא מגדל בקר למחייתו ואינו רואה בעצמו סוחר סמים או רוצח מקצועי, אם כי משלמים לו על אנשים נעלמים. בעוד שהוא מודה שמה שהוא עושה אינו חוקי, הוא אומר שהוא מגן על אנשיו מפני האלימות של קרטלים אחרים.

הרוצח עונד תיק עם רצועה על חזהו ובו הוא נושא כמה מכשירי קשר וטלפונים סלולריים, אחד מהם נהג לקבל שיחות ולהוציא פקודות: "מובאנס", אמר, תמשיך הלאה. "אספרנסה אהי," חכה שם. רגע לפני שהראיון מתחיל, הוא מניח את התיק בצד, ומחליק את מסיכת הסקי. הוא יושב על כורסת פלסטיק.

יש הרבה סיבות שאנשים נעלמו, אומר הרוצח. זה יכול להיות על השתייכות לכנופיה יריבה, או על מתן מידע לאחת. אם אדם נחשב לסיכון ביטחוני מכל סיבה שהיא, הוא עלול להיעלם. חלקם נחטפים תמורת כופר, למרות שהוא אומר שהוא לא עושה זאת.

כל חטיפה מתחילה באיתור המטרה. המקום הטוב ביותר הוא בבית, מוקדם בבוקר, "כשכולם ישנים". אבל לפעמים הם נחטפים משטחים ציבוריים. אם המטרה אינה חמושה, מספיק שני גברים כדי לבצע "איסוף" או "לבנטון", כפי שידוע בחטיפת הכנופיה. אם הוא חמוש, זה דורש יותר כוח אדם.

הקורבן נלקח לבית בטוח או רחוק מספיק אל היער שאיש לא ישמע אותו בשלב הבא: "הוצאת מהם מידע בעינויים".

הוא מניח את אמותיו על הכיסא ומעביר את ידיו על ברכיו כשהוא מדבר על עינויים. הוא מתאר שלוש שיטות: מכות; גלישת מים, או טביעה מדומה שבה קושרים בד סביב הפה והאף, ושופכים עליו מים; ומכות חשמל לאשכים, ללשון ולכפות הרגליים.

אין לו הכשרה בעינויים. הוא למד הכל בתרגול, הוא אומר. "עם הזמן, אתה בא ללמוד איך לפגוע באנשים, כדי לקבל את המידע שאתה צריך".

זה בדרך כלל לוקח רק לילה אחד. "מהאנשים שיש להם מידע שאתה רוצה, 99% יתנו לך את המידע הזה", הוא אומר. ברגע שהוא מקבל את זה, הוא הורג אותם. "בדרך כלל עם אקדח".

הבעיה היא שאנשים שעוברים עינויים מודים לפעמים בדברים שאינם נכונים: "הם עושים את זה בתקווה שתפסיק לפגוע בהם. הם חושבים שזו דרך לצאת מהמצב".

ייתכן שזה קרה לו שלוש פעמים, הוא אומר, מה שהוביל אותו להרוג את האנשים הלא נכונים.

המתים קבורים באתרי קברים חשאיים, מושלכים לים או נשרפו. אם הארגון מעוניין לשלוח הודעה לקרטל אחר, גופה מעונתית של קורבן מושלכת לשטח ציבורי. אבל 30 האנשים שהוא "נעלם" כולם נקברו, הוא אומר.

לפי הספירה הרשמית, 26,000 מקסיקנים דווחו כנעדרים ברחבי הארץ מאז 2007, קצת יותר מ-1,000 מתושבי גררו. אבל פקידי זכויות אדם וניסיונם של משפחות מאזור איגואלה מצביעים על כך שרוב האנשים חוששים מדי לדווח על חטיפות, במיוחד באזורים שבהם מאמינים שאנשי המשטרה, העירייה והמדינה פועלים במקביל לקרטלים. המספר הרשמי מכיל רק 24 נעדרים מאזור קוסטה גרנדה, שם הרוצח אומר שהיה מעורב בהרג של 30 בני אדם.

"הבעיה [נעלמה] היא הרבה יותר גדולה ממה שאנשים חושבים", אומר הרוצח.

[img src="https://admin.mashable.com/wp-content/uploads/2015/12/parents-of-the-disappeared-640x426.jpg" caption="בתמונה זו מ-4 בספטמבר 2015, הורים של אחד ה"נעלמים" עוזבים את בית הקברות המקומי, לאחר ביקור בקברו של בנם, בהוויצוקו, מקסיקו". credit="דריו לופז-מילס" ]

לרוצח יש השכלה בתיכון. הוא רצה להמשיך ללמוד, אבל כשהיה ילד לא היה חטיבת ביניים בעירו. "הייתי רוצה ללמוד שפות... לנסוע למקומות אחרים או למדינות אחרות. הייתי אוהב את זה", אמר.

חלקם בנסיבותיו משתמשים בסמים, אבל הוא אומר שלא. "כשאנשים משתמשים בסמים, הם לא באמת הם עצמם", הוא אומר. "הם מאבדים את השליטה, את כושר השיפוט שלהם".

לדבריו, איש לא הכריח אותו להצטרף לארגונו. הוריו ואחיו אינם יודעים מה הוא עושה, אבל הוא חושב שהם יכולים לנחש, מכיוון שהוא תמיד חמוש: בדרך כלל הוא נושא אקדח בקליבר .38 ורובה סער AK-47.

הוא לא נשוי ואין לו ילדים. למרות שהוא היה רוצה להקים משפחה, הוא יודע שעתידו אינו בטוח. "אני לא באמת רואה כלום," אמר. "אני לא חושב שאתה יכול לתכנן תוכניות לעתיד, כי אתה לא יודע מה יקרה מחר".

"אלה לא חיים יפים", הוא אומר.

החיים באזור שנקרע מסכסוכי סמים הם רק לעתים נדירות יפים. במשך שנים, קרטל סינלואה של גוזמן שלט בייצור סמים, גישה לחוף ובנתיבי סחר בגררו. האחים בלטראן לייבה השתלטו, עד שממשלת מקסיקו הרגה את ארתורו בלטראן לייבה בקרב יריות בדצמבר 2009, ואז עסקי האופיום והמריחואנה של המדינה חולקו בין חצי תריסר קרטלים קטנים יותר, כולל Guerreros Unidos, Los Rojos, Los Granados ו לה פמיליה, ממדינת מישואקן השכנה.

מלבד הפעלת סמים, חלק מהקרטלים המקסיקניים מפעילים מחבטי סחיטה ושולטים בסחר בבני אדם לארצות הברית. היכן שצריך, הם קונים פוליטיקאים וכוחות משטרה כדי לוודא ששום דבר לא יפריע לעסקים. כשצריך, הם הורגים את אלה שלא מצליחים לשתף פעולה.

האלימות עולה כאשר קרטלים נלחמים זה בזה על השליטה בשטח, או כאשר הצבא פותח במבצעים לפגוע בקרטלים. מבצע צבאי נגד סמים מנע את הגעתו של הרוצח למקום שנקבע מראש בניסיון הראשון, אך למחרת הוא והבוסים שלו הגיעו לבית בקטע לח של האוקיינוס ​​השקט הידוע בשם Costa Grande, אזור שופעים עם מטעי קוקוס ומנגו - יצוא אחר שהקרטלים נוטים לו.

בשנים האחרונות תפסו תושבי מספר עיירות וערים נשק כדי להגן על עצמם מפני קרטלי סמים. בכמה מקרים, הרשויות טענו שהשומרים הללו הם בעלי ברית עם כנופיות יריבות, ומעבירים את עצמם כקבוצות הגנה עצמית כדי להשיג לגיטימציה רבה יותר.

הרשויות הפדרליות אמרו ל-AP שכמה כנופיות סמים בגררו, כולל אלו הפועלות בקוסטה גרנדה, פועלות כקבוצות הגנה עצמית כדי לייצר תמיכה מתושבים מקומיים.

"אני לא יכול להגיד שאני ערני", אומר הרוצח, "אבל אני חלק מקבוצה שמגינה על אנשים, קבוצה אוטונומית של אנשים שמגנים על העיר שלהם, על האנשים שלהם".

הוא מכיר שייענש אם ייתפס על ידי השלטונות. "עבורם, [הרציחות] האלה אינן מוצדקות לפי החוקים שיש לנו, אבל המצפון שלי, איך אני יכול לנסח את זה, זה משהו שאני יכול להצדיק, כי אני מגן על המשפחה שלי". כנופיה יריבה, "תגרום נזק גרוע יותר".

הרוצח חושש למות, אבל הוא חושש להילכד על ידי כנופיה יריבה אפילו יותר. הוא יודע יותר טוב מהרוב מה יקרה לו: "אם הייתי מת בקרב יריות, למשל, הסבל לא היה כל כך נורא".

באותו חוסר רגש שבו תיאר את העינויים, מתייחס הרוצח לרציחות הרבות שלו.

"מה שאתה רוצה להגיד, אתה פוגע במישהו ובסוף אתה הורג אותו, וזה משאיר אנשים כואבים, המשפחה כואבת", אמר. "זה מסוג הדברים שגורמים ללחץ וחרטה, כי זה לא דבר טוב".

אבל הוא מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי, ולמרות שהוא יכול לזכור את מספר האנשים שהוא הרג ואת המקומות שבהם קבר אותם, הוא אומר שהוא לא יכול לזכור את קורבנותיו. "עם הזמן," הוא אומר, "אתה שוכח.