לפני השבוע הזה, כנראה שמעולם לא שמעתם הרבה על טום סטוקי. אם עשית זאת, סביר להניח שזה היה בגלל שאתה באמת בעניין של חדשות בתעשייה על מנועי חיפוש (היי, מה שצף בסירה שלך).

עם זאת, ביום שני בלילה, סטוקי נאלץ לזמן קצר להיכנס לאור הזרקורים כדי להקל על הסערה הפוטנציאלית אם הוא והחברים הפחות מוכרים בצוות שלו הצליחוקשה יותר למיליונים ברחבי ארצות הברית לגלות חדשות שמרניות.

"הצוות שלי אחראי לנושאים מגמתיים, ואני רוצה להתייחס לדיווחים של היום הטוענים שקבלני פייסבוק עשו מניפולציות בנושאים מגמתיים כדי לדכא סיפורים שמעניינים שמרנים", כתב סטוקי בניסוח בקפידהפוסט בפייסבוק.

סטוקי המשיך ואמר כי לא מצא שום הוכחה לכך שהצוות שלו לא מנע מהחדשות השמרניות להופיע ברשת החברתית הגדולה בעולם, וגם לא "אילץ את #BlackLivesMatter באופן מלאכותי לטרנד".

לא נאמר: מי הם האנשים האלה לעזאזל? ואיך הגענו למצב שאפילו יתכן שכמה קבלנים ועובדים אנונימיים יוכלו לעצב את מבחר החדשות במדור שמשפיע על מה שקוראים ואנשי תקשורת רואים כחשוב?

אלו שאלות שמתחילות להישאל על ידי פקידי ממשל:

ייתכן שהציוץ נמחק

פייסבוק, כמו רבות מחברות הטכנולוגיה הגדולות של ימינו, אוהבת להשתמש ב"אלגוריתמים" כקיצור כדי להסביר את המוצרים שמעצבים את ליבת חיינו. ישנם אלגוריתמים הקובעים את החדשות שאתה רואה בגוגל ובפייסבוק, ממיין את עדכוני החדשות שלך בטוויטר ובאינסטגרם, מתייגים את התמונות שלך בפליקר, מתאימים בין מעסיקים למועמדים לעבודה בלינקדאין וקביעת המודעות שעוקבות אחריך ברחבי האינטרנט.

אנחנו חיים יותר ויותר בעולם המוכתב על ידי אלגוריתמים, אבל אנחנו יודעים מעט מאוד על האנשים שמאחוריהם ועל אמצעי ההגנה הקיימים. לפעמים, ההסברים המעורפלים שמספקות החברות הללו יכולים להישמע כמו סיינפלד: יצרנו אלגוריתם חדש ו-yadda yadda yadda הנה החדשות, הידידות או הרגע האישי החשוב ביותר שתוכלו להתמקד בו.

זה אגיזמודודִוּוּחַהטענה להשפעה בלתי הולמת על חדשות פוליטיות של אוצרי פייסבוק עלולה ליצור כל כך הרבה תשומת לב היא עדות הן להשפעה חסרת התקדים של פייסבוק והן לכמה מעט האדם הממוצע יודע על האופן שבו נוצרת נקניקיית האינטרנט. וזה לא פשוט בגלל שלמשתמשי האינטרנט לא אכפת.

מקורבים לפייסבוק כבר מזמן עצבניים לדבר על תפקידם של בני אדם בתהליך מחשש להציע כל סוג של הטיה עריכה או פוליטית. מקור אחד בחברה אמר לי ב-2014 שנושאים מגמתיים נשענים על "עורכים אנושיים" כדי לבחור כותרות ונושאים חדשותיים, אבל זה היהברור שלא התפיסה החיצוניתעד החודש הזה.

התפיסה שהחלטות רגישות מתקבלות על ידי אלגוריתמים חסרי תחושה וחסרי פניות, ולא על ידי אנשים, מבודדת ענקיות תאגידיות מכמות מסוימת של בדיקה תקשורתית ומשפטית. זה גם שגוי על פניו: אלגוריתמים הם תוצר של אנשים אמיתיים, מקודדים, מעובדים ומנוהלים על ידי אנשים אמיתיים עם השפעה גוברת על אנשים אמיתיים.

כאשר תמונות Google ופליקר מזהות ומתייגות באופן אוטומטי אנשים שחורים בתמונות כ"גורילות"ו"קופי אדם", זה מרמז על טעות גדולה יותר מתקלה באלגוריתם. זה מרמז על כשל במגוון המהנדסים והמנהלים שבנו ובחנו את האלגוריתם הזה.

כשהאלגוריתמים של גוגל מביאים לגברים באינטרנטלראות מודעות דרושים בשכר טוב יותרמנשים, כדאי להסתכל מתחת למכסה המנוע על ההנחות שהאלגוריתמים, והאנשים שמאחוריהם, עשו.

וכשעדיין לא לגמרי ברור, גם לאחר התגובות השונות של פייסבוק, האם קבלנים שהפכו לאוצרים החליטו בכוחות עצמם להוריד סיקור פוליטי מסוים לטובת אחרים, זו תזכורת מוחלטת שפייסבוק יכולה להרוויח מלהיות פחות כלוב ולחשוף יותר על האנשים המעורבים. העולם יודע עכשיו שיש אנשים מעורבים אז למה שלא יהיה ראש תורן, או לפחות שווה ערך לעורך ציבורי שיכול לצפות ולכתוב על התהליך שמאחורי עלייתם של נושאי חדשות מסוימים?

האתר של פייסבוקכרגע מסבירהנושאים הפופולריים שלו כדלקמן: "הנושאים שאתה רואה מבוססים על מספר גורמים כולל מעורבות, עמידה בזמנים, דפים שאהבת והמיקום שלך." אין אזכור של אנשים.

כפי שכתב מגיב אחד בפייסבוק בתגובה לפוסט של סטוקי, "האם שקלת להפוך את היומנים של תהליך הביקורת שלך לציבוריים באופן מובן מאליו, אולי לאחר עיכוב של כמה ימים?"

חברות טכנולוגיה למדו בהדרגה להחזיק מעמדשקיפות לגבי גיוון העובדים. ככל שהאלגוריתמים הופכים לכוח גדול יותר בחיינו, כולנו יכולים להפיק תועלת מקצת יותר שקיפות לגביהם.

יש לך מה להוסיף לסיפור הזה? שתפו אותו בתגובות.