יש מעט דברים מדכאים יותר מאשר להזכיר כל הזמן לילד צעיר שהיא חייבת להתרחק מטר וחצי מחבר שהיא פוגשת ברחוב במהלך טיול במקלט שכונתי במקום.

אנחנו מנסים לשמור על בריאות כולם, אתה אומר.

מהנגיף קורונה, היא מגיבה.

היא כבר למדה להפסיק לשאול אם היא יכולה לחבק מישהו מחוץ למשפחתה הקרובה. ואז היא מתחננת להתקרב אל החבר ואתה מתכווץ בזמן שאתה אומר לא.

COVID-19, המונח הרשמי למחלה הנגרמת על ידי הנגיף הקטלני, העלה את החיים בכל מקום, אבל עבור מיליוני ילדים ובני נוער זה כמובן שינוי מדהים במיוחד. חוויות חיוניות לצמיחתן ולהתפתחותן - דברים שלקחנו כמובנים מאליהם רק לפני מספר שבועות - הן כעת אסורות כאשר אנו מהמרים על ריחוק חברתי קיצוני כדי לנצח מחלה שמתה במהירותעשרות אלפיםברחבי העולם ואלפיםבארה"ב

עכשיו, אין חיבוקים מסבים וסבתות, חיוכים של מורה אהובה, מילים מעודדות של מאמן, תלאות קבוצתיות, דייטים או דייטים רומנטיים. חיבורים נעשים וירטואלית ודיגיטלית, ותוך כדיזוםשיחות עם חברים לכיתה או חברים עלולות לעודד ילד משועמם בן 5 או ילד זועף בן 15, הם לא יכולים להחליף את החום והמיידיות של לראות מישהו בחיים האמיתיים.

במקום זאת, ילדים תקועים עם הוריהם או המטפל העיקרי שלהם, יחד עם בני המשפחה הקרובים. ייתכן שהורים אלו מנסים להחזיק במשרה מלאה תוך כדי עבודה מרחוק או מסתכנים בחשיפה יומיומית מכיוון שהם עובדים חיוניים. הם כנראה גם לחוצים ומודאגים, במיוחד אם יש לשלם שכר דירה, הארונות חשופים וההכנסה שלהם פשוט ירדה לאפס. הנשיא טראמפמוּרחָבהנחיות להתרחקות חברתית עד סוף אפריל, אבל זה בהחלט ממתין לבלימה מוצלחת של המגיפה. עבור מיליוני ילדים בגיל בית ספר, אין באופק סוף מובטח לבידודם.

המחקר מחזיק מעט, אם בכלל, תשובות לגבי האופן שבו ריחוק חברתי ארוך טווח עשוי להשפיע על רווחתם והתפתחותם של ילדים. אנחנו יודעים שחלקם צפויים לחוותמתח וחרדה. ילדים עם מוגבלות יכולים להתמודד עם אינטלקטואלית או חברתיתכישלונותמחוץ לסביבת בית הספר שלהם, ללא שירותי התמיכה שהם מקבלים שם. התרחישים הגרועים ביותר כוללים עלייהאלימות במשפחה והתעללות בילדים. בתרחישים הטובים ביותר, משפחות מתקרבות ומוצאות דרכים לעבוד יחד.

נוער שכבר מתמודד עם בעיות נפשיות עלולים להתקשות לשגשג ללא השגרה הרגילה שלהם ותמיכה אישית מחברים ומבוגרים אוהבים אחרים. באופן כללי, מתבגרים חווים כיוםתעריפים גבוהיםשל חרדה ודיכאון, והם מוכנים לבלות עוד יותר זמן במדיה החברתית, הרגל שכברמשויךעם בריאות נפשית לקויה אצל צעירים.

למרות האפשרויות הידועות או הצפויות הללו, מדובר בטריטוריה לא ידועה בארה"בעַבדוּת,מִלחָמָה, ומדיניות הגירההפרידו ילדים ממשפחותיהם או הגבלנו את המעגלים החברתיים שלהם, אבל מעולם לא קרענו בפתאומיות מיליוני ילדים מחיי היומיום שלהם וניתקנו מגע פיזי עם אף אחד מלבד אלה שגרים במשק הבית שלהם.

עבור הילדים הצעירים ביותר, זה יכול להיות אובדן חוויות חושיות ופיזיות קריטיות, כמו נגיעה וחיבוקים, פינג'ס סביב מגרש המשחקים ומשחק דמיוני. ג'ני רדסקי, רופאת ילדים התנהגותית התפתחותית ועוזרת פרופסור לרפואת ילדים באוניברסיטת מישיגן, אומרת שחילופי הדברים הללו הם האופן שבו ילדים מכיילים את הכישורים החברתיים שלהם ומווסתים את רגשותיהם. הם משגשגים על משוב בזמן אמת מעמיתים ואינם יכולים לקבל זאת בוואקום חברתי.

"כשזה מגיע לילדים, הם יצורים חושיים כאלה. הם חיים עם כל הגוף שלהם", אומר רדסקי. "זהו שינוי ממש פתאומי וקשה עבורם, כי זה לא אותו דבר לראות את חבריך דרך וידאו צ'אט או פגישת זום".

במקום זאת, הם משתוקקים להזדמנות להביע את מה שמבעבע בדמיונם באופן שנראה הגיוני לילד אחר בן 7. אז אם ילד מטופש או שובב מאוד, חשוב להגיב בעין יפה. ייתכן שהם גם ירצו להפגין שליטה במשהו בפני הוריהם, כמו קריאה, שימוש בשירותים או מטלה. בכל יום בבית הספר הם מנצלים הזדמנויות כדי להראות שהם בשליטה. הם צריכים את אותו הדבר גם בבית, והדחף הזה עשוי להיראות מוכר להורים שמתמודדים עם מתח קורונה על ידי ביצוע תשבצים, חידות או גינון. ביצוע משימות שאנו טובים בהן מביא לאנשים - לא משנה גילם - תחושת סיפוק עמוקה.

בינתיים, המטפלים בילדים נשארים מצפן רגשי חשוב ביותר, אומר רדסקי. תפקידם הוא להפגין כישורי התמודדות ולעזור לילדים ליצור משמעות מהרגע חסר התקדים הזה.

זה לא מה שחשבת שהילדות תיראה עבור התינוק שלך, אבל מסר פשוט לחלוק איתו הוא שעל ידי הקפדה על הנחיות ההתרחקות החברתיות, נוכל להדוף מחלות ולהציל חיים. וגם אם ילדותם כעת עשויה להיראות מפחידה זמנית, הורים יכולים להרגיע את הילדים על ידי יצירת סביבה רגועה ככל האפשר בבית. הורים יכולים גם להכיר בלחץ ואז לדבר על דרכים להתמודד איתו, כמו דרך נשימות עמוקות,מיינדפולנסוצחוק.

ייתכן שהציוץ נמחק

אותם דברים נכונים למתבגרים ובני נוער, אבל הם מפספסים משהו שונה לגמרי מהסט של בית הספר היסודי. ג'יל עמנואל, מנהלת בכירה של המרכז להפרעות מצב רוח במכון לנפש הילד, אומרת שבני נוער צריכים לעשות חזרות לבגרות על ידי ביסוס עצמאות מהוריהם. הם צריכים ליצור מערכות יחסים שונות מחוץ למשפחתם ולנהל משא ומתן על מצבים חברתיים שונים באמצעות ניסוי וטעייה. במקום זאת, הם פתאום - וללא הגבלת זמן - תחת אותה קורת גג כמו הוריהם. עמנואל אומר שבני נוער צריכים להמשיך למצוא דרכים בטוחות ומתאימות לעשות חזרות לבגרות.

זה עשוי להיראות כמו לצאת בעצמם לטיולים בשכונה בלי הטלפונים שלהם, כמו שיש בני נוערנַעֲשָׂה. הם יכולים לטפח מערכות יחסים בצורה דיגיטלית, תוך הקפדה לא לבזבז כל כך הרבה זמן על מכשיר למעט כל השאר. שגרה צפויה ללימודים, פעילות גופנית וזמן משפחתי חשובה גם היא - וכך גם זמן לבד. בני נוער צריכים לבקש זמן סולו והורים צריכים להיענות לבקשות סבירות, במיוחד בגלל ללמד ילדים גדולים יותר לטעון את עצמם הוא המפתח להתפתחותם.

עמנואל אומר שלמרות שאיננו יכולים לחזות כיצד המגיפה תשפיע על ילדים לטווח ארוך, היא מהווה "הזדמנות מצוינת ללמד אותם כישורי התמודדות, איך לשבת עם רגשות וללמוד להיות מסוגלים לנהל זמנים קשים".

עם זאת, מה שמחזיק אותה ערה בלילה הם ההורים שעדיין לא למדו את כישורי ההתמודדות הפוריים של עצמם ועדיין לא יכולים לעצב את ההתנהגות הזו עבור ילדיהם, או לסבול זמנים קשים עד שהם לא יכולים להפגין את החוסן שלהם. הפתרון היחיד שלה לבעיה זו הוא לדרבן אנשים לבדוק את משפחותיהם כדי לחלוק משאבים ותמיכה.

"יהיו אנשים שלא יוכלו להתמודד עם זה", היא אומרת, "אז אנחנו צריכים לשחק את התפקיד שלנו".

מגיפה זו מאיימת לשדוד מילדים רבים את ילדותם למשך שבועות או חודשים. עבור חלקם, ההפרעה תהיה בטוחה יחסית ותימשך כל עוד יישארו הנחיות לריחוק חברתי. ילדים אחרים יחוו חוויות טראומטיות שמשנות מהותית את חייהם. ההורים והמטפלים הטובים ביותר יכולים לעשות הוא לראות את העולם דרך עיניהם ולחוש חמלה על מה שילדים אלה איבדו.