מוקדם יותר השבוע, 18 נשים לבושות בגלימות אדומות ומצנפות לבנות, עמדו בזוגות ברוטונדה של בירת מדינת טקסס, והחלו לקרוא "בושה!" ביחד. הם לא הפסיקו לצעוק במשך שמונה דקות.

הם קוראים לעצמם המשרתות של טקסס. בטח ראיתם אותם לראשונה במרץ, כאשר תמונות של המחאה המקורית שלהם באוסטין יצאונְגִיפִי. אז הם ישבו בשקט בגלריה של הסנאט בטקסס, וצפו במחוקקים דנים בהצעות חוק שיקשות על נשים לבצע הפלה.

מה שאתה אולי לא יודע הוא שההדגמות שלהם, בהשראת הרומן הדיסטופי הקלאסי של מרגרט אטוודסיפורה של שפחהועיבוד הטלוויזיה החי של Hulu, מתפשטים אט אט ברחבי הארץ.

נשים עורכות מסיבות תפירה כדי להפוך מטרים של בד אדום כדם לשכמיות. הם מחליפים רעיונות בדפי פייסבוק פרטיים לגבי איך לערוך הפגנות. הם אפילו מתכננים הפגנה מתואמת שבה עשרות שפניות מופיעות בו-זמנית בבירות המדינה או במקומות ציבוריים אחרים בערים ברחבי הארץ.

אם המם הבולט מבחינה ויזואלית ימריא, הוא עלול להפוך לאחת מפעולות המחאה היעילות ביותר מצד ההתנגדות. המראה של אפילו תריסר נשים לובשות את תחפושת השפחה, בעודן שותקות ומורידות את הראש, מהווה ניגוד מוחלט לקבוצה של גברים לבנים בעיקר המתלבטים במה שקורה לגופן. התמונות עשויות למעשה לעידן הדיגיטלי.

העניין, אומרים פעילים, הוא לשלוח מסר רב עוצמה: אנחנו קרובים יותר לממשלה ששוללת מהנשים את האוטונומיה הגופנית שלהן ממה שאתה חושב.

ייתכן שהציוץ נמחק

"הדרך הקלה ביותר שבה אנחנו מנסים להסביר את זה היא שהשפחות מייצגות עתיד שבו נשים הן לא יותר מיכולת הרבייה שלהן", אומרת הת'ר באסבי, מנכ"לית NARAL Pro-Choice Texas. "למרבה הצער, עם החוקים שמתקבלים, העתיד הזה לא כל כך לא ריאלי ולא כל כך רחוק".

הרעיון לגייס נשות טקסס כמשרתות התחיל עם באסבי לפני כמה חודשים. היא ראתה במקרה נשים לבושות בתור הדמות הראשיתסיפורה של שפחהבדרום ליד דרום מערב. זה היה תעלול שיווקי של Hulu, ספקית הבידור הסטרימינג שהביאה את הרומן של אטווד למסך הקטן.

אבל אז באסבי התלוצץ בפייסבוק על איך מישהו צריך לשלוח את השפחות לעיר הבירה, שם היו מחוקקים עסוקים בהצגת הצעות חוק שיצמצמו את הזכויות להפלות. עד מהרה NARAL Pro-Choice Texas הזמינה מצנפים לבנים מאמזון פריים ומתנדב שכר שכמיות אדומות. קבוצה קטנה של מתנדבים הכינה במהירות תוכנית. הם אהבו את אלמנט ההפתעה בהופעה לבירת העיר בתלבושות - ורצו ליידע את המחוקקים שנשים צופים.

לאחר שזה הניב סיקור עיתונות מקומית וארצית של סדר היום החקיקתי בטקסס, פעילים ברחבי הארץ החלו לפנות לבאסבי כדי לקבל טיפים כיצד להקים חטיבת משרתות משלהם.

ייתכן שהציוץ נמחק

אפשר לטעון שכל זה מופרך, שארצות הברית לא קרובה להפוך לרפובליקה של גלעד,סיפורה של שפחההמדינה הטוטליטרית, התיאוקרטית, המקפיאה חשבונות בנק של נשים, אוסרת עליהן לעבוד, שולחת אותן למחנות חינוך מחדש ומאלצת רבות מהן ללדת ילדים למנהיגים ולנשותיהן.

ה ניו יורק טיימסבעל הטור השמרני רוס דאות'טטעןהשבוע שהליברלים רואים את ההקבלות הלא נכונות. בּוֹ בַּיוֹם,פִּיתורמת המאמר מונה אלתהוויכתבשהרפובליקה של גלעד כבר קיימת בסעודיה, שבה נשים אינן יכולות לנהוג ועלולות להיכלא בשל אי ציות. מצדה, לאטווד ישאמרששום דבר ברומן שלה לא קרה כבר בעבר בהיסטוריה.

למתנדבים שעוסקים עמוק במלאכת היצירה והלבישה של התחפושות בציבור, זה לא קשור לשאלה אם יש להם עדיין כרטיסי אשראי או זכות לקבל עבודה. מה שהם רואים הוא הממשלות הפדרליות והמדינות בידיהם של גברים שמרנים, אפילו סמכותיים, שנשבעו למחוק את הורות המתוכננת ולהחזיר את הזכויות לבריאות הרבייה כמו הפלות וגישה למניעת הריון במחיר סביר. במקביל, אותם גברים מתכנניםכסף משפךלחינוך על התנזרות בלבד ושוברים ל"בחירת בית ספר", הכוללת בתי ספר דתיים.

העובדה שהם מונחים על ידי דונלד טראמפ מפחידה את הנשים האלה.

"יש לנו מישהו בבית הלבן שחושב שזה בסדר לתפוס נשים ולעשות מה שהוא רוצה, ואני אמור לשבת בחיבוק ידיים ולהיות מגניב עם זה?" אומרת אמילי מורגן, מנכ"לית Action Together New Hampshire, קבוצה אקטיביסטית שקמה בעקבות בחירתו של טראמפ.

מוקדם יותר החודש, מורגן יצר קשר עם באסבי לפרטים כיצד ליצור תחפושות של שפחה. אבל במקום להכניס נשים לגלריה המחוקקת של ניו המפשייר במהלך דיון או שימוע, מורגן והמארגנים שלה ביקשו מהן להופיע במסיבת עיתונאים הקוראת להתפטרותו של הנציג רוברט פישר, רפובליקני אשרהחיה היומית מְזוּהֶהבאפריל כיוצר ומנחה לשעבר של פורום זכויות הגברים הפופולרי "Red Pill" של Reddit. לוח ההודעות מציג את עצמו כ"דיון באסטרטגיה מינית בתרבות החסרה יותר ויותר זהות חיובית לגברים", ופישר שאל בקביעות האם אונס הוא אמיתי, לפיה חיה יומית. (פישר התפטר בהמשך היום לאחר מסיבת העיתונאים.)

"פישר והגלולה האדומה מגלמים בדיוק מהה סיפורה של שפחההוא סימן מקדים של או מהווה אזהרה נגד", אומרת מורגן. "לומר שאנחנו לא שם - זה סוג של משפיל את מה שקורה בפועל לנשים".

בימים שלפני מסיבת העיתונאים, מתנדב הכין שש תחפושות, אבל חלק מהנשים השתחוו לאחר שנודע שהתקשורת תהיה נוכחת. מורגן אומר שהם חששו מהטרדה אישית ומקוונת. עם זאת, היא חושבת שיותר נשים יצעדו קדימה כדי להשתתף בהפגנות הקרובות, במיוחד מכיוון שמתנדבים בקונטיקט, מסצ'וסטס וניו המפשייר תופרים גלימות חדשות כדי שלפעילים בניו אינגלנד תהיה גישה אליהן במהירות להפגנות עתידיות.

ההיבט עתיר הזמן והיקר של קניית המצנפים והכנת הגלימות הוא אתגר אחד להגדלת שורות המשרתת. ישנה גם סכנה שקבוצות שונות יתפצלו במאמץ להשיק את ההפגנה הארצית הראשונה. מורגן מנחה עמוד פייסבוק פרטי כדי לתאם פעולה לאומית. בעמוד דומה שהחלה אחת המשרתות מטקסס יש קרוב ל-300 חברים.

ייתכן שהציוץ נמחק

גם תחפושות החתימה של המשרתות הן התייחסות לא ברורה יחסית ל-pussyhats, הכובעים הורודים הסרוגים שהפכו לסמל ההתנגדות. אבל הם גם בלתי נשכחים גם אם אתה לא יודע את המקור.

Ane Crabtree, מעצבת התלבושות של סדרת Hulu, אומרת שהכוח הוויזואלי של התלבושת נעוץ הן בצבע האדום הבוהק, שיכול לסמן דם, לידה ותשוקה, והן כיצד הגלימה מסתירה נשים שלובשות אותה. השילוב אומר לצופה מה היא צריכה לדעת על איך הגוף שמתחת לתחפושת מדוכא.

"זו צורת ביטוי קלה לומר שהכל נלקח ונלקח, וזה דבר אמיתי", אומר Crabtree, שמעודד ומקבל השראה מאנשים שמכינים גרסה משלהם לתחפושת.

דבורה מארש, גמלאית בת 65 שהיא אחת המשרתות של טקסס, אומרת שאנשים שמקבלים את ההתייחסות פונים אליה לעתים קרובות ברחוב או ברוטונדה של הבירה כדי להודות לה מכל הלב על מעשה ההתרסה. חלקם, לעומת זאת, ראו את הסמליות ולא אוהבים אותה. מארש אומר שלכמה אנשים ברחוב היו "התפרצויות" או כינו את הנשים "פתטיות".

ייתכן שהציוץ נמחק

נראה שג'ו פוימן, מנכ"ל העמותות נגד זכויות הפלות, Texas Alliance for Life, מתח ביקורת על המשרתות כמה פעמים, תוך התמקדות בעובדה שהן השתמשו בסמארטפונים בזמן שהפגינו בשתיקה בגלריה, נקודה טיפשית שמרש מרגישה מעלה את טענותיהם לגבי גברים אובססיביים להתנהגות של נשים.

מה שמרש לא ציפתה היה כמה בטוחה היא תרגיש כשהיא לובשת את התחפושת. "זו תחפושת כל כך נועזת, היא עושה הצהרה כל כך נועזת", היא אומרת. "והגוף שלי בתוך התחפושת הזו, אז למה שאני לא ארגיש נועז? למה שלא ארגיש מועצמת?"

ייתכן שהציוץ נמחק

בקרב פעילי זכויות רבייה כמו מארש, בית המחוקקים בטקסס ידוע לשמצה בחקיקה נגד הפלות. בשנת 2013 העבירה המדינה חוק שהוביל למעשה לסגירת עשרות מרפאות להפסקת הריון, שבית המשפט העליון קבע.בלתי חוקתיאֶשׁתָקַד. בית המחוקקים בראשות הרפובליקנים לאחרונההצביעולאסור את הסוג הבטוח ביותר של הפלה בשליש השני ולחייב בתי חולים ומרפאות הפלות לקבור שאריות עובריות, כולל אלו מהפלות המתרחשות בבית. טקסס כברנִרגָשׁאֶללִשְׁמוֹרהורות מתוכננת ממימון מדינה ופדרלי.

במילים אחרות, מכיוון שטקסס מגבילה את הגישה הן להפלות והן לטיפול ברפואה פוריות כמו אמצעי מניעה, קל לדמיין עתיד שבו לנשים יש מעט שליטה מעשית על האופן שבו ומתי יש להן ילדים. החזון הזה לא צריך להיות מוגבל גם לטקסס; מדינות אחרות הנשלטות על ידי רפובליקנים רודפות אחר אג'נדה דומה בכל הנוגע להגבלת הגישה לטיפולי בריאות פוריות, כמו ממשל טראמפ.

"עדיין יש לי כרטיס אשראי, עדיין יש לי מכונית נחמדה, אבל אני יכול להרגיש את העתיד כאן", אומר מארש. "אם [אנשים] לא יושפעו מזה היום, הם הולכים להיות מושפעים מזה בארבעה שלך. טקסס קצת מקדימה את המשחק".

סטפני מרטין, אמא מראונד רוק, במרכז טקסס, שהתחפשה לאחרונה לשפחה בפעם הראשונה, אומרת שהיא מציאותית לגבי מי המסר הולך להגיע.

"האם אני הולך לשנות את דעתו של מישהו שהוא בעד חיים?" היא שואלת. "אני לא מצפה לזה. אני מכוון גבוה יותר. אני רוצה לשנות את התרבות".

עדיין מוקדם לאמוד בדיוק איך התרבות הזו תגיב מעבר לסרטונים ולתמונות שהפכו לוויראליות. אבל ההקבלה בין התוקפנות הגברית לשליטה המאפיינת את גלעד מרגישה רעננה במיוחד בשבוע שבו מועמד רפובליקני לקונגרסהגוף נטרקכתב על ששאל שאלה שהוא לא אהב, והנשיאהופיעלדחוף הצידה מנהיג אירופי כדי לקבל עמדה טובה יותר בצילום אופ.

בל נשכח את שותפותה של איוונקה טראמפ, שמקדמת את עצמה כאלופה בשוויון מגדרי אבל לא אומרת שום דבר ביקורתי על שירותי בריאות והצעות תקציב שעוינות לכאורה לנשים. אנחנו גם לא יכולים להתעלם מהרשעות המיטיבה למראה של שרת החינוך בטסי דבוס, אשרלא יכלהלהמציא מקרה יחיד של אפליה בבתי ספר במימון ציבורי שייתן לה הפסקה כשתישאל על כך בדיון בקונגרס. בגלעד, אחרי הכל, הנשים שאינן מדוכאות על הסף זוכות להפעיל את הכוח הקטן שיש להן נגד הפגיעים והמודחים.

מורגן מודה שחלק מהאנשים לא יקשרו קשרים בין מה שקורה היום לבין הסיפורת של אטווד. עם זאת היא דוחקת בספקנים להתמקד פחות בסיום דרמטי וגורף לזכויות נשים. מה שחשוב יותר, בשלב זה, היא ההשלכה הבסיסית של גישות וחוקים שלא רואים שום נזק בהפיכת נשים לקשה או אפילו בלתי אפשרי לקבוע את גורלן בעצמן.

"אלה צעדים באותה דרך", היא אומרת על ההקבלות בין גלעד לאמריקה של טראמפ. "אתה חייב להתחיל איפשהו."