הבחירה של יוני הייתה חשובה...כנראה. לוקח יותר מדי זמן לגלות. קרדיט: Hulu/
אצל מרגרט אטוודסיפורה של שפחה, סיפורו של עופרד מסופר ממרחק אנתרופולוגי. הספר ממסגר את גלעד כמשהו מוזר שקרה בעבר, ועדותו של עופרד על תקופתה כשפחה נחשבת לחפץ היסטורי. מתוך כך, הצופים שלסיפורה של שפחהעל Hulu יכול להסיק שהגליד של התוכנית חייב ליפול בשלב מסוים.
אחרי שתי עונות עגומות --אחד בצורה בלתי נסבלת-- עונה 3 שלסיפורה של שפחהנראה שהוא נסחף לקראת הסוף הבלתי נמנע הזה. מאוד מאוד לאט.
סיום הצוק של עונה 2 הותיר את הצופים לתהות מה יקרה ל-Offred/יוני לאחר שהיא דחתה הזדמנות לברוח מגילעד לטובת הוצאת התינוקת שלה ניקול וחברתה אמילי מהארץ. עונה 3 מתחילה בדיוק מהמקום שבו הפסיקה הגמר, כאשר יוני בדרך להתמודד עם ההשלכות המיידיות של החלטתה.
העובדה שעונה 3 מתמקדת כל כך באיך בחירה של שפחה אחת יכולה לשנות את העולם היא זיק התקווה שגורם לדמויות (ולצופים) להחזיק מעמד.
מבלי לקלקל את הבכורה של העונה או כל פרק אחריו (ששת הפרקים הראשונים סופקו לסקירה), זה הוגן לומר שהבחירה של יוני פועלת כסלע שנזרק לתוך הבריכה הדוממת של גלעד - מתפזר החוצה כדי להשפיע על חייה של יותר מאישה אחת.
Mashable Top Stories
כתוצאה מכך, ישנן פעולות חשובות רבות בפרקים הראשונים של עונה 3: דמויות חדשות מגיעות לקדמת הבמה, שריפות פורצות, סודות נחשפים ומפגשים רגשיים מתרחשים. תחושת המומנטום שהייתה חסרה בעונה 2 כמעט חזרה, אבל הפגמים האחרים של התוכנית ממשיכים למשוך בחזרה את המושכות. על כל שריפה בוערת, יש רצף של חמש דקות שבו דמויות בוהות בכעס בארכיטקטורה, או עוד קלוז אפ ארוך מדי על פניה עטורי הפרסים של אליזבת מוס.סיפורה של שפחהיש בימוי וצילום מדהימים, אבל לעזאזל אם הוא לא מתפלש בהם במקום לעקוב אחר העלילה האמיתית שלו.
תלונה נפוצה לגבי עונה 2 הייתה שהזוועות הבלתי מתפשרות של גלעד הפכו את התוכנית לפורנו טראומה, ולרוב העונה החדשה למדה מהתגובה השלילית הזו. יש רגעים איומים בעונה 3, כולל טוויסט שטני באופן שבו מתייחסים למשרתות בחלקים שונים של גלעד, אבל התוכנית כבר לא מנצלת כל הזדמנות כדי להראות את הדמויות שלה עוברות עינויים והתעללות. כאשר הוא אכן נשען לאחור אל האלימות, זה משרת מטרה גדולה יותר לסיפור, שאמורה להיות הקלה עבור כל מי שבקושי הצליח לעבור את העונה שעברה בלי להזדקק לחיבוק, בוט או מטפל.
ראה גם:
אפילו כמוסיפורה של שפחהלומד מהטעויות הקודמות שלו, הוא עדיין מתענג על כמה מההרגלים היותר מעצבנים שלו. הצילומים הארוכים והאיטיים שהוזכרו לעיל הם אחד מאלה, אבל יותר מופרך היא ההתעקשות שלה לנקד רגעים גדולים עם טיפות מחט קשות. בפרק אחד משתולל מעשה הרס במזיד לצלילי "I Don't Like Mondays" מאת The Boomtown Rats. באחר, ניצחון קטן מגיע עם צלצולי הפתיחה של תולעת האוזניים בדרגת נשק של באדי הולי "בכל יום". הרמזים המוזיקליים האלה שאמרו לקהל איך להרגיש היו צורמים בעונה הראשונה והושמעו על ידי השנייה, והם לא מרגיזים בעונה השלישית.
אפילו עם האזהרות האלה, עונה 3 שלסיפורה של שפחההוא טוב. זה איטי, מעצבן וטוב. אולי הסיבה שזה מרגיש שקוע בצילומי מעקב ושיחה מעורפלת היא בגלל שהקהל מצפה להרבה יותר תמורה לזמנם, וזה ממש לא איך מתרחש שינוי בעולם האמיתי. העובדה שעונה 3 מתמקדת כל כך באיך בחירה של שפחה אחת יכולה לשנות את העולם היא זיק התקווה שגורם לדמויות (ולצופים) להחזיק מעמד.
חייבת להיות תקווה - שהמהפכה תגיע, שג'ון תתאחד עם ילדיה, שסרינה ג'וי נדחפת ישירות אל השמש - אחרת אין טעם להופעה. זה לא סתםאסיפורה של שפחה, זהואתסיפורה של שפחה. תפקידה של יוני כמספר מרכז אותה כגיבורה בעונות הקודמות, אבל עונה 3 עושה את העבודה כדי להפוך אותה למשהו הרבה יותר גדול. שווה להמשיך לצפות כדי לראות מה זה המשהו הזה.
אלכסיס נד הוא כתב בידור בכיר ב- Mashable. "פנטרופולוגית", היא חנונית פנטזיה, מדע בדיוני וגיבורי על עם נטייה לניתוח תרבות פופ. עבודתה הופיעה בעבר ב-BuzzFeed, Cosmopolitan, Elle ו-Esquire.
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.
