נתתי לעצמי משימה בלתי אפשרית. יצאתי להסביר מדוע מיינדפולנס היא המיומנות החשובה ביותר ללמוד בשנת 2022 ברגע המדויק שבו אין לי נטייה לתרגל אותה.

אומיקרון מרגיז אותי, מאוכזב ומודאג. ימים לפני חג המולד, אדם אהוב ומשפחתם הצעירה בסיכון גבוה נבחנו חיובי ל-COVID. בנפרד, אדם אהוב אחר, למרות כוונות טובות, חשף את עצמו לסיכון משמעותי ל-COVID בדיוק כאשר Omicron החל להתפשט במהירות ברחבי הארץ. אפקט הדומינו של אותה חשיפה פוטנציאלית הכניס את תוכניות חג המולד שלי - ושל רבים אחרים - לאי סדר.

עבורי, כעס ואי ודאות משחררים גם אדרנלין וגם מוטיבציה. אני צריך לפעול בשיא יכולת פתרון בעיות, ולנסות לצפות מה צופן העתיד. אני עוזר לאהובים שלי להיבדק, מתאמץ למצוא דיור שבו הם יכולים להתבודד ולדבר על התסמינים הנוגעים להם. למרבה המזל, הם בעיקר מחוסנים ומחוזקים, אבלגרסה מדבקת מאוד, מתחמקת ממערכת החיסוןמציג שאלות חדשות לגבי השפעתו עלילדים פגיעיםומבוגרים יותרלזה אין לי תשובות.

למען האמת, לגמתי וויסקי כשרשמתי לראשונה את ההימור. ואז עפתי לפעולה. רק מאוחר יותר עצרתי לשבת ולהכיר ברגשות העזים, מבלי להדוף אותם או לתת להם לגרור אותי עמוק יותר לתוך פאניקה. המעשה הזה של נוכחות מלאה, יחד עם חמלה עצמית לכאב שחשתי, הוא תשומת לב.מומחה מיינדפולנס ג'ון קבט-זיןמגדיר זאת גם כמודעות המתעוררת מתוך תשומת לב, בכוונה, ברגע הנוכחי, ללא שיפוטיות.

כשאני מתרגל מיינדפולנס בצורה יעילה, אני לא בעבר, מייחל שמישהו בחר בדרך אחרת וגם לא מדמיין עתיד של השלכות הרסניות. במקום זאת, אני נמצא ברגע הנוכחי, משתמש בחמלה עצמית וקבלה רדיקליתלהכיר איך אני מרגיש ולהושיט חסד כלפי עצמי.

אני חולק את החוויה הזו כי אני חושד שזה נשמע מוכר או יהפוך לנפוץ ב-2022, הודות לאומיקרון. העונה הקשה ביותר של מגיפת לאחר החיסון עלולה להיות בפתח, וחוסר הוודאות יהיהלדחוף רבים מאיתנו לסחרור של חרדה. אם זה לא מספיק, השנה הקרובה תביא משברים חדשים אך צפויים, כמומזג אוויר קיצוני הקשור לשינויי אקלים, ואחרים שעדיין לא צפינו. בלי קשר, אלגוריתמים של מדיה חברתית יעצימו את הפחדים והחשדות הגדולים ביותר שלנו, ויגרמו למשתמשים מלאי זעם וציניות, כמוהקפיטליזם המאוחר דורש מאיתנו להקריב הכל בשביל העבודהתוך הזנחה במתן מענה לצרכים הבסיסיים של אנשים. זו אינה תרבות הנוטה באופן טבעי למיינדפולנס. במקום זאת, זה יכול לגרום לנו להיות תגובתיים, חסרי תחושה, ואפילו יותר לדאוג לאסון ממה שאנחנו כבר כבני אדם.

זה הופך את המיינדפולנס למיומנות החשובה ביותר לטיפוח. זה מעמיק את היכולת שלנו להתמודד עם חרדה ורגשות קשים אחרים על ידי הפרעה עדינה של חשיבה ותחושה נמלטים. כאשר מתורגלים יחד עם חמלה עצמית וקבלה רדיקלית, זה פותח את הלב והנפש בדרכים יוצאות דופן. אנו רואים אפשרות במקום אימה. אנחנו מרגישים מחוברים במקום בודדים.

מיינדפולנס יכול להיראות בלתי מושג כאשר המטרה נתפסת בטעות כמושלמות. במקום זאת, זו הפעולה של להתחיל מחדש - ושוב ושוב - כאשר דחף, מחשבה או תחושה מושכים אותנו לעבר או לעתיד. יש אנשים שמשתמשים בנשימה כקשירה פיזיולוגית להווה, במיוחד כשהם עושים מדיטציה. נשימה קצבית מרגיעה את מערכת העצבים ומקלה להתמקד במה שנמצא בשליטתנו. אבל מיינדפולנס לא דורש עבודת נשימה או מדיטציה. ניתן לתרגל מיינדפולנס במהלך פעילויות כמו הליכה, שטיפת כלים, גינון, פעילות גופנית, משחק או נהיגה. כשמחשבה, טובה או רעה, נכנסת פנימה, תשומת לב פירושה התבוננות בה בסקרנות ובפתיחות, ואז לחזור חזרה לרגע הנוכחי, שבו אנו מבחינים בריח העבש של עלים בחורף או כיצד האופק פוגש את הכביש המהיר.

קל להאמין שאנחנו מיומנים בלבלום חרדה שנולדה מחוסר ודאות הודות למגיפה. אבל זו אולי הנחה שגויה. ד"ר ג'ק ניטשקה, פסיכולוג קליני ופרופסור חבר במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת ויסקונסין, אמר לי שחשיפה לבלתי צפויות לא בהכרח משפרת את כישורי ההתמודדות שלנו. "למעשה אני לא חושב שאנשים משתפרים בסובלנות של אי ודאות רק בגלל שיש הרבה מזה", אמר.

במקום זאת, כאשר אנו נשארים מונחים על ידי פחד וחרדה, המוח הניתן לעיצוב מפתח מעגלים עצביים כדי לתמוך בדפוסי החשיבה והרגשות הללו. חשיבה חרדתית הופכת למסלול שאנו חוזרים אליו באופן לא מודע שוב ושוב מכיוון שהמוח פיתח קשרים עצביים כדי לתמוך בהרגל הזה. ניטשקה מאמין שאנחנו יכולים לעשות גם את ההיפך. כאשר אנו עוצרים, מחזירים את עצמנו לרגע הנוכחי וקוטעים מעגל של חשיבה מודאגת, המוח מפתח אסוציאציות חדשות. ככל שאנו מתרגלים יותר מיינדפולנס, כך המוח לומד יותר להישען אליו. משהו בהכרח יפוצץ את השקט היחסי הזה, כמו לקבל חדשות רעות, אבל אנחנו נשארים מסוגלים לחזק את הקשרים המוחיים שלנו לתשומת לב. עם הזמן, החזרה להווה, גם במשבר, הופכת קלה יותר.

זה עשוי להיות קשה יותר עבור חלק מאחרים. בעוד ניטשקה מאמין שכולם יכולים לנצל את הפלסטיות המוחית כדי לאמץ דרכים יעילות להתמודדות עם המגיפה וחוסר הוודאות, אלו עם היסטוריה של טראומה או מחלות נפש עלולים להרגיש שקשה יותר להפריע לדפוסי החשיבה הדומיננטיים שלהם. באופן דומה, מי שחווה באופן לא פרופורציונלי חוסר צדק, טראומה ומצוקה כלכלית עלול לחוות תשומת לב כשק חול בודד במבול.

"ישנם מספר גורמים ממשיים, מוסדיים, סביבתיים, קהילתיים שתורמים, בצורה מאוד מוחשית, למצוקה הפסיכולוגית שאנשים אלו חווים", ד"ר אינגר ברנט-צייגלר, פסיכולוגית קלינית ופרופסור חבר ל- פסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת נורת'ווסטרן, אמרו לי.

ברנט-צייגלר מאמינה שמיינדפולנס היא אחת הדרכים להתמודד עם הלחץ הזה וחקרה התערבויות קשורות בקהילות צבעוניות בעלות הכנסה נמוכה, במיוחד בקרב נשים שחורות שחוו דיכאון וטראומה. ב אמחקר פיילוט בצד הדרומי של שיקגו, לימד את המשתתפים ברנט-צייגלרטכניקות כמו סריקת גוף, מדיטציה בישיבה, יוגה, הבחנת אירועים נעימים ולא נעימים ותקשורת מודעת. רוב הנשים דיווחו על שיפור בניהול כעסים, הגברת המודעות, הרגשה רגועה ונינוחה ושליטה טובה יותר במחשבות, רגשות והתנהגויות. רובם גם חוו ירידה בתסמיני טראומה, אך מספר קטן דיווח על תסמיני טראומה גרועים יותר. ברנט-צייגלר חושדת שאותם משתתפים השתמשו בצורה כה חזקה (ובאופן מובן) הימנעות והכחשה כדי להתמודד עם הטראומה שלהם, עד שתשומת לב העלתה אל פני השטח רגשות כואבים במקום להרגיע אותם.

ברנט-צייגלר נשאר משוכנע שהמיומנויות המוקפות על ידי תשומת לב - מודעות, שקט, חמלה עצמית וויסות מתח - הן כלים חשובים לכל אחד. ובכל זאת אנשים המתמודדים עם טראומה עשויים להזדקק למשאבים נוספים המותאמים לחוויה שלהם, כמו שיעורי יוגה שבהם המשתתפים לא מתבקשים לעצום עיניים והאורות נשארים דולקים. זוהי הסתייגות לא קטנה בתקופה של אבל וטראומה מובהקים, במיוחד בקהילות צבעוניות שחוות אי צדק גזעני וגם נפגעו קשה מ-COVID.

ברור גם שהנטל שאנו נושאים - חלקנו נושאים עומסים הרבה יותר כבדים מאחרים - לא ייעשה קל יותר בזמן הקרוב. כאשר בוחנים מיומנות ללמוד בשנת 2022, בין אם לצורך הרפתקאות, שיפור עצמי או סיפוק, הסתכל על מיינדפולנס כאתגר ראוי. ההדרכה נמצאת בכל מקום, כולל בספרים,פודקאסטים,קורסים מקוונים, ואפליקציות. אין תחרות, שיפוט או כישלון; רק ההזדמנות הנוכחת תמיד למצוא רוגע בעיצומה של אי ודאות בלתי פוסקת.