הנשיא לשעבר דונלד טראמפ תמך בתקיפות בהיפטרותסעיף 230בחודשיו האחרונים בתפקיד. כעת, כשהדמוקרטים שולטים בבית הלבן ובקונגרס, כמה מהם הציעו רפורמות משלהם בחוק הדיבור באינטרנט.
"סעיף 230" הוא התייחסות קיצור למקטע אחד מחוק הגינות התקשורת משנת 1996, שהפך להגנה מרכזית על פלטפורמות מקוונות במאה ה-21. הקטע הראוי לציון של סעיף 230 קובע כי "[אין] ספק או משתמש של שירות מחשב אינטראקטיבי יטופל כמפרסם או דובר של כל מידע שסופק על ידי ספק תוכן מידע אחר."
במילים אחרות, ספקי שירותי אינטרנט כמו Comcast, כמו גם פלטפורמות כמו טוויטר או פייסבוק, המכונה "ספק... של שירות מחשבים אינטראקטיבי", אינם אחראים משפטית לפוסטים שנעשו או שותפו על ידי המשתמשים שלהם. אמנם היו הרבה חילוקי דעות לגבי אופן הטיפול בסעיף 230, אבל רוב הפקידים (ואנשים שהושפעו מהתנהגות רעה באינטרנט) מסכימים שהשפה של החוק בן ה-25 מיושנת וצריכה להשתנות.
הסנאטורים איימי קלובושאר (D-MN), מארק וורנר (D-VA) ומזי הירונו (D-HI)הוצגהצעת חוק בשםSAFE TECH Actביום שישי, מה שישנה את סעיף 230 של חוק הגינות התקשורת משנת 1996 כדי לתת לפלטפורמות טכנולוגיות כמו פייסבוק וטוויטר אחריות משפטית רבה יותר על התוכן שפורסם על ידי משתמשים. זה נועד לרסן דברים כמו "מעקב אחר סייבר, הטרדה ממוקדת ואפליה", אבל כמו בכל דבר שמעורב בסעיף 230, יש גם השלכות גדולות של חופש הביטוי.
באופן כללי, חוק ה-SAFE TECH יפתח עוד אפיקים משפטיים כדי לחייב פלטפורמות מקוונות באחריות לתוכן מזיק שנוצר על ידי המשתמשים שלהן. זה לא רק דבר אחד; החקיקה המוצעת נועדה לתת מענה למגוון רחב של סוגיות משפטיות.
מהירות אור ניתנת לריסוק
חלק אחד ממנו מתייחס לדיבור בתשלום, כך שפייסבוק או כל אתר אחר שמוכר שטחי מודעות דיגיטליים יישא באחריות לפרסומות כוזבות או זדוניות שמישהו שילם כדי להפעיל באתר. יצירה נוספת נותנת לקורבנות מעקב אחר סייבר או הטרדה מקוונת עילה משפטית לתבוע פלטפורמות שאפשרו את הדברים האלה, מה שלא קורה כרגע לפי סעיף 230.
החקיקה גם תבהיר שהגנות של סעיף 230 לא יכולות להפריע לאכיפת חוקי זכויות האזרח, ואולי להפחית את האפליה באינטרנט. קורבנות של מצבים שבהם תוכן מקוון תרם ל"נזק בלתי הפיך" יכלו גם הם לבקש סעד, וכך גם משפחות של אלה שספגו מוות שלא כדין כתוצאה מפעילות מקוונת. אפילו מי שסובל מהפרות זכויות אדם מעבר לים יכול לתבוע בבתי משפט בארה"ב אם מעורבת פלטפורמה מקוונת אמריקאית, עםרצח עם הרוהינגיםמשמש כדוגמה.
כל זה אולי נשמע נהדר על הנייר, אבל כפי שציינו תומכי מדיניות האינטרנטאֶלֵינוּבינואר ועדTechCrunchבתגובה להכנסת חוק ה-SAFE TECH השבוע, כל רפורמה בחקיקה מרכזית כזו עלולה להיות בעלת השפעות הרות אסון בהמשך הדרך.
החזקת פלטפורמות אחראיות לדיבור בתשלום עשויה להאט פרסומות כוזבות, אך היא עלולה גם לפגוע במי שמתפרנס בכנות מ-Patreon או Substack. כך גם לגבי אחריות במקרים של הטרדה או אפליה, שיכולה להוות ברכה לקורבנות אבל גם יכולה לגרום לכך שאתרים כמו טוויטר יהפכו פחות פנויים משמעותית לביטוי בתום לב, מכיוון שחברות האם שלהם היו רוצות להימנע אפילו מהאפשרות להגיש תביעה.
בלי להזכיר אתרים קטנים יותר שהתוכן שלהם ייפול גם תחת סמכות השיפוט של סעיף 230 מתוקן, וייתכן שלא יהיה להם כסף או משאבים לגבות את עצמם בבית המשפט אם זה יגיע לכך. כדי להיות ברור, חוק ה-SAFE TECH אינו מובטח כמעט להפוך לחוק בקרוב, במיוחד עם הקצב הקרחוני שבו הקונגרס עושה משהו. אבל כדאי לזכור שגם רפורמות עם כוונות טובות, בניגודחלק מאלהשהוצע על ידי הרפובליקנים, יכול בסופו של דבר להפוך את האינטרנט למקום גרוע יותר.
