הבצורת ששיחקה תפקיד בהפעלת מלחמת האזרחים הקטסטרופלית בסוריה הייתה אירוע האקלים הגרוע ביותר לפחות ב-900 השנים האחרונות, לפי מחקר חדש שפורסם השבוע.

המחקר מחזק את המסקנות ממחקרים אחרים שמצאו שבגלל ההתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם, הסיכוי של הבצורת להתרחש פי שלושה, וכי זה היה אחד ממספר גורמים שהובילו לפרוץ פעולות האיבה ב-2011.

המחקר החדש בחן תיעוד של טבעות עצים המציגות את היסטוריית המשקעים השנתית מהשנים האחרונות אחורה לשנת 1100, על פני אזור המשתרע מדרום אירופה לצפון אפריקה ועד לאזור הלבנט של המזרח התיכון.

אזור הלבנט מקיף את קפריסין, ישראל, ירדן, לבנון, פלסטין, סוריה וטורקיה.

המחקר, שפורסם ב-Journal of Geophysical Research-Atmospheres, גילו שבמערב הים התיכון הבצורת האחרונות עדיין לא חרגו מהשונות הטבעית שלהן, אבל במזרח, כולל סוריה, כן.

הבצורת, יחד עם גורמים נוספים, אילצה כ-1.5 מיליון תושבים כפריים לאזורים עירוניים בסוריה לחפש עבודה.

המסקנה על בצורת הלבנט במיוחד מגבירה את האמון בתחזיות מודל ממוחשב של תנאי האקלים העתידיים.

תחזיות אלו מציגות כמעט פה אחד מזרח תיכון יבש בהרבה, צפון אפריקה ודרום אירופה, כאשר דפוסי מזג האוויר משתנים בתגובה לאקלים מתחמם.

זוהי תחזית מדאיגה עבור הפנטגון וקהילת המודיעין, שרואים במתח המים ובגידול האוכלוסייה שני גורמים שעשויים להטות את הסקאלה לעוד עימותים ומשברים הומניטריים בעשורים הקרובים.

שורשי מלחמת האזרחים בסוריה, שעל פי אהערכה אחרונההרג לפחות 470,000 בני אדם ועזר להניע את אחת ההגירות האנושיות המשמעותיות ביותר שתועדו,מקורו בחלקו בבצורת. הבצורת, יחד עם גורמים נוספים, אילצה כ-1.5 מיליון תושבים כפריים, כולל חקלאים, לאזורים עירוניים בסוריה לחפש עבודה, כולל חלב ודמשק.

התגובה הבלתי מספקת של הממשלה לבצורת ולעקירה פנימית מסיבית כתוצאה מכך הייתה אחד מסדרה של אירועים שעזרו לעורר את מה שהיה בתחילה סדרה של התקוממויות נגד ממשלתו של הנשיא בשאר אל-אסד, אך עד מהרה הפך לאזרחית הרסנית ומוחלטת. מִלחָמָה.

לדוגמה, מדיניות הממשלה עודדה שימוש בלתי בר קיימא במשאבי מים וסיפקה סיוע בלתי הולם לעקורים.

ריצ'רד סיגר, חוקר במצפה הכוכבים למונט דוהרטי של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, אשרשותף בכתיבת מחקר משנת 2015על הבצורת ומלחמת האזרחים בסוריה, אך לא היה מעורב במחקר זה, אמר כי המחקר החדש מסייע לגבות את העבודה הקודמת.

"[המחקר] באמת מגבה את הטענה שלנו... שהבצורת בסוריה הייתה יוצאת דופן והושפעה משינויי אקלים מונעים על ידי אדם. ככזה, הוא נותן אמון רב יותר בתחזיות המודל שהייבוש ימשיך ויתעצם ברחבי המזרח התיכון בעשורים הקרובים וכן, לגרום לצרות נוספות באזור דל מים", אמר באימייל אלניתן למעוך.

קיים ויכוח נמרץ בקהילת האקלים ובין חוקרים החוקרים את הגורמים המובילים לקונפליקט חברתי לגבי האופן שבו שינויי אקלים עשויים להגביר את הסיכויים לסכסוכים עתידיים. השורה התחתונה היא שגם במקרה של הבצורת הסורית, אירוע אקלים לא גרם ישירות למלחמת אזרחים. אבל זה היה גורם חשוב.

"חשוב שקהילת הביטחון הלאומי תתייחס ברצינות לשונות האקלים ושינויי האקלים כמכפיל איומים בהווה ובעתיד", אמר קווין אנצ'וקאיטיס, חוקר מאוניברסיטת אריזונה ומחבר שותף של המחקר החדש.

"עם זאת, אני רוצה להשמיע כאן גם אזהרה, שהיא שהספרות בפועל על אקלים וקונפליקט - במיוחד ביחס למים - מעידה גם על כך שהתחרות על מים מוגבלים מובילה במקרים רבים לשיתוף פעולה, לא לעימות." הוא כתב במייל אלניתן למעוך.

ההתחממות הגלובלית החמירה את הבצורת האחרונה

המחקר החדש - של חוקרים מנאס"א, מצפה הכוכבים של למונט דוהרטי בניו יורק ומוסדות אחרים - השתמש בשיטות שונות ממחקרים קודמים והראה כי ההתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם החמירה ככל הנראה את הבצורת האחרונה, מה שהופך אותה לאינטנסיבית יותר מאירועים דומים ב העבר.

במילים אחרות, בצורת המוגברת בהתחממות כדור הארץ אינן תופעה שרק תושבי המזרח התיכון העתידים להתמודד איתה. בצורת כאלה, ככל הנראה, כבר כאן.

הסיבה לכך שחלק זה של העולם הולך ומתייבש נעוצה בתנועה צפונה של אזורים יבשים סובטרופיים, אזורים שבעבר היו מוגבלים לצפון-מרכז אפריקה. אזורים אלו מועדים לשקוע המוני אוויר, המייבשים את האוויר וחונקים כל משקעים.

כדי להגיע למסקנותיהם, החוקרים השתמשו במסד נתונים המכונה אטלס הבצורת של העולם הישן.

למחקר זה, הם לקחו 106 סדרות זמן של טבעות עצים מצפון אפריקה ליוון וכל הדרך לסוריה כדי לשחזר מדד בצורת ברחבי האזור האירופי-ים התיכון במהלך המילניום האחרון. הניתוח שלהם הראה שהמדד תפס במדויק את היסטוריית הבצורת באזור זה, לאחר שהשוותה לנתונים אחרים, כמו טקסטים היסטוריים.

המחקר מצא שתקופת 1998-2012 הייתה יבשה יותר מהמרווח היבש הקודם בתקופת הזמן המדוברת, שהתרחשה בשנים שבין 1205 ל-1219.

המחקר הגיע למסקנה שלבצורת בלבנט במהלך התקופה של 1998 עד 2012 הייתה סבירות של 89 אחוז שזו הייתה התקופה היבשה ביותר של 15 השנים האחרונות ב-900 השנים האחרונות, וסבירות של 98 אחוז שזו הייתה התקופה היבשה ביותר של 15 שנים. 500 השנים האחרונות.

המחקר אמנם אינו מאפשר למדענים לכמת את גודל השפעת ההתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם על הבצורת באזור הלבנט, אך הוא מראה כי "הקצוות היבשים האחרונים הם חריגים ביחס לשונות הטבעית במהלך האלף האחרון", קובע המחקר.

"זה מציע תמיכה עצמאית מסוימת למחקרים עדכניים שמגיעים למסקנה שלשינוי האקלים [מעשה ידי אדם] הייתה השפעה משמעותית", קובע המחקר.

כפי שניסח זאת סיגר, "ירידה ארוכת טווח במשקעי החורף באזור מזרח הים התיכון החמירה את הבצורת והמגמה עולה בקנה אחד עם תחזיות המודל של שינוי משקעים אזוריים בהתחממות כדור הארץ".

במילים אחרות, הבצורת הסורית הזו, והסכסוך הקטלני שהיה תוצאה קשורה, עשויים להיות רק ההתחלה של תקופה ארוכה של מתח מים וחוסר יציבות באזור הלבנט שהיה פעם פורה.