זו תקופה מסוכנת להיות עיתונאית ועוד יותר אם את אישה. רצח העיתונאית הבולגרית ויקטוריה מרינובה הוא הדוגמה האחרונה לעובדה מחרידה זו.

מרינובה, המנהלת האדמיניסטרטיבית של תחנת טלוויזיה מקומית, הוכה, נאנסה ונמצאה מתה ב-6 באוקטובר. הרצח שלה זכה לסיקור בינלאומי נרחב והפעיל לחץ על מוסדות בולגריים למצוא את העבריינים.

היא מצטרפת לרשימה שאף אחד לא רוצה להצטרף אליה. שני כתבים חוקרים באיחוד האירופי, יאן קוצ'אק בסלובקיה ודפנה קרואנה גליזיה במלטה, נרצחו בשל עבודתם בחשיפת שחיתות ממשלתית. שלישית,קים וול, עיתונאי שוודי, נרצח על ידי הממציא פיטר מדסן בזמן שערך איתו ראיון בצוללת שלו.

ייתכן שהציוץ נמחק

ההקשר של הסיפור של מרינובה הולך ומחמיר בהתחשב בעובדה שבולגריה מדורגת במקום ה-111 ב-2018כתבים ללא גבולות עיתונות עולמיתמַדָד. זה המקום האחרון מבין מדינות האיחוד האירופי ורק מקום אחד לפני הרפובליקה המרכז אפריקאית.

יש גםדאגותתוכנית הטלוויזיה החדשה של מרינובה,גַלַאִי, ששידרה ראיונות עם שני עיתונאים חוקרים הבודקים הונאה לכאורה עם כספי האיחוד האירופי בפרק הראשון שלה, עשוי להיות קשור למותה.

ייתכן שהציוץ נמחק

גורמים רשמיים בבולגריה מיהרו לגנות את ההרג, והתעקשו שאין ראיות המצביעות על קשר בין עבודתה לפשע.

"זה על אונס ורצח", אמר שר הפנים של בולגריה מלאדן מרינוב.

ההתמקדות בשתי המילים הללו, אונס ורצח, מראה לא רק עד כמה מסוכן להיות עיתונאי ב-2018.

זה מגלה כמה מסוכן להיות אישה בבולגריה.

מרינובה היא האישה ה-19 שנהרגה השנה בבולגריה, לפי נתונים ציבורייםשנאספועל ידי הועדת הלסינקי הבולגרית(BHC), ארגון לא ממשלתי לזכויות אדם. כלומר, בממוצע, אישה נהרגת כל שבועיים. מכיוון שאין סטטיסטיקה רשמית המתייחסת לאלימות על רקע מגדר, חומרת הבעיה מתגלה רק באופן חלקי מעבודה שבוצעה על ידי המגזר הציבורי. לפי אלִלמוֹדשנערך בשנת 2017 על ידי המכון האירופי לשוויון מגדרי של האיחוד האירופי (EIGE), נשים בבולגריה סובלות מהצורות הקשות ביותר של אלימות, אך נוטות לדווח על מקרים כאלה בתדירות נמוכה יותר.

עד מותה של מרינובה, רצח נשים הפסיק להיות חדשות העמוד הראשון מכיוון שזה קרה לעתים קרובות כל כך. רוב המקרים (93% מהאירועים שנבדקו על ידי BHC) בוצעו על ידי בן זוג בהווה או לשעבר, או קרוב משפחה.

בולגריה היא מדינה המציעה הגנה מינימלית לקורבנות אלימות על רקע מגדר. אלימות במשפחה אינה נחשבת כעבירה פלילית, מה שאומר שהרשויות לא יכולות לפתוח בחקירה, או לעצור את העבריין עד שהקורבן יגיש תביעה. המסגרת החקיקתית "אינה מפלילה גם נישואים בכפייה, מגורים משותפים או מילת נשים ועיקור. אין גם הפללה מפורשת של התעללות ומעקב פסיכולוגי".לפי BHC.

אין גם חוקים הנוגעים ספציפית לאלימות על רקע מגדר. אם מישהו הותקף ברחוב על ידי עבריין שאינו בן זוגו או בן זוגו, הפשע הזה נשאר מחוץ לעונשים שמציעה המסגרת החוקית. בעיה זו החריפה לאחר שבולגריה הצביעה על אמנת מועצת אירופה למניעת ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחהבלתי חוקתי. מה שמכונה אמנת איסטנבול היא המסגרת האירופית הראשונה שנועדה לטפל בליקויים משפטיים בהקשרים לאומיים שונים ולספק הגנה חד משמעית מפני כל צורה של אלימות על בסיס מגדר.

לומר שהחברה של בולגריה מפוצלת מאוד זה אנדרסטייטמנט. פטריארכיה ושנאת נשים מנורמלות בהיבטים רבים של החיים הציבוריים והפרטיים.

לאחר מותה של מרינובה, אורגנה משמרת בסופיה, שם הופיעו עשרות נשים עם שלטים עוצמתיים ונוקבים. שניים בולטים במיוחד, שממקמים את מותה של מרינובה בהקשר מצמרר, נכתב: "אני לא רוצה להדליק שום נרות, אני רוצה אמצעים יעילים לצמצום האלימות נגד נשים", ו"אני כאן כי אני מפחד כשאני ללכת לבד בחושך".