מהו הפער הדיגיטלי?

עבודה מ"בית" באמִגרָשׁ חֲנָיָה. ראיונות עבודה בשיחות זום לאחור. תלמידים מנסים להיכנס לכיתה מטלפון נייד. על כל מה שכבר הרסני וממררהשפעות לא שוות של המגיפה, פער בגישה לאינטרנט ולטכנולוגיה, הידוע גם בשם הפער הדיגיטלי, החמיר בעקביות על רקע מה שהיהכבר מצב חמור.

הנה מה שאתה צריך לדעת על הפער הדיגיטלי, ההשפעה שלו לאורך המגיפה ולאן אנחנו עשויים להתקדם מכאן.

מה הפער הדיגיטלי?

אנג'לה סיפר, מנכ"לית החברהברית ההכללה הדיגיטלית הלאומית(NDIA), ארגון גישה לפס רחב, שעובד על נושאים הנוגעים לטכנולוגיה קהילתית מאז אמצע שנות ה-90, אומר שהפער הדיגיטלי מתייחס לעובדה שלחלק מהאנשים אין גישה לטכנולוגיה הדרושה להשתתפות מלאה בחיי היומיום המודרניים.

לדברי סיפר, חשוב לשמור על הגדרה רחבה של הפער הדיגיטלי מכיוון שה"חלוקות" הספציפיות ביחס לאינטרנט וטכנולוגיה משתנות ללא הרף. "ככל שהזמן מתקדם והטכנולוגיה ממשיכה להשתנות, אנחנו הולכים ליצור פערים חדשים ולכן עלינו להכיר בכך שזו אמת ולהתכונן לכך", היא מסבירה.

לדוגמה, חלק מהעבודה המוקדמת של סיפר כללה מתן גישה לאנשים למעבדות מחשבים, ופשוט הכשרתם כיצד להשתמש במחשב, רחוקה מהטכנולוגיה וההכשרה הדרושים כדי לסגור את הפער הדיגיטלי כיום.

אמינה פאזללה, מנהלת מדיניות הון בCommon Sense Media, עמותה המספקת המלצות מדיה וטכנולוגיה להורים ולמחנכים שעבדו גם על קישוריות לאוכלוסיות חלשות בעבודות קודמות, רואה את הדברים באופן דומה. היא טוענת שהפער הדיגיטלי הוא לא רק חוסר קישוריות או מכשירים מתאימים, וחשיבה והגדרת הפער הדיגיטלי אמורה לשקף זאת. כדי להיות מחובר כראוי לטכנולוגיה, "עליך לחבר קהילות לתמיכה המתאימה להן ביעילותלְנַצֵלהמכשירים האלה והקישוריות הזו", היא אומרת.

מתן תמיכה זו כרוכה בחשיבה על שני דברים: "הון דיגיטלי" ו"הכללה דיגיטלית". "הון דיגיטלי", המוגדר כגישה מלאה ושווה לטכנולוגיות מידע ותקשורת לכולם, הוא המטרה הסופית, מסביר סיפר. כדי להגיע להון דיגיטלי מלא, עלינו להשתמש באסטרטגיות של הכללה דיגיטלית, היא מוסיפה.

לשם כך, פס רחב ביתי במחיר סביר וגישה למכשירים מתאימים הם רק אבני ההתחלה של מאמצי ההכללה הדיגיטלית, מסביר פאזללה. השגת היעד של שוויון דיגיטלי ידרוש גם תמיכת IT נאותה, מיומנויות אוריינות דיגיטלית והכשרה טכנולוגית, זמינות שפה נגישה למשאבים טכניים, בין שאר צורות התמיכה, מסבירים סיפר ופאזלללה.

סיפר ​​ופאזללה טוענים שהמאמצים הללו נחוצים ביותר כי הטכנולוגיה נוגעת כמעט בכל ההיבטים הבסיסיים של החיים המודרניים, מעבודה דרך בריאות ועד חינוך.לֹאגישה לאינטרנט ומכשירים טכנולוגיים נאותים פירושה הדרה מהיבטים חיוניים של להיות בחיים, פשוטו כמשמעו.

בהתייחס לתעסוקה, לאלה שחיים בפער הדיגיטלי אין גישה לעבודה מרחוק, וקשה להם יותר לגשת לפרסומי דרושים פוטנציאליים או לרישומים פוטנציאליים ללא גישה לאינטרנט אמינה, מסביר פאזלוללה. זה גם הופך למכשול מרכזי לתוכניות חינוכיות והסבה מחדש. פעם קראו לזה "פער שיעורי בית"בהתייחס לקושי להשלים שיעורי בית ללא גישה לאינטרנט, אבל בתוך למידה מרחוק שנגרמה מגיפה, הפער הזה מקיף כיום לעתים קרובותכֹּללימודים, היא מציינת.

פאזללה אומר שקשה גם להתחבר לשירותים חברתיים ושירותים ממשלתיים אחרים, כמו התראות בטיחות בריאות מארגונים ממשלתיים, ולהשתתף בחיים האזרחיים, כמו להתעדכן בחדשות פוליטיות מקומיות או לקבל גישה לאקטיביזם עממי או הזדמנויות לקמפיין. נוסף על כך, לארגונים או ממשלות שמנסים לעשות זאתלְהַגִיעַאוכלוסיות פגיעות בתוך הקהילות שלהן, הופך להיות קשה יותר לספק שירותים או תוכניות תמיכה ביעילות לאוכלוסיות אלה כאשר האינטרנט אינו אופציה, היא מסבירה, ומצטטת את הקשיים שיש לרבים.מנוסה בגישה למידע על חיסוני COVIDכדוגמה אחת מהתקופה האחרונה.

קשה להבחין כמה מהמדינה מושפעת מהפער הדיגיטלי: ועדת התקשורת הפדרלית (FCC) העריכה בשנת 2020 של-21 מיליון אמריקאים אין גישה בפס רחב, אבלדיווחים אחריםהציבו את הנתון הרבה יותר גבוה. סיפר ​​מוסיף כי אלה המעורבים בבעיות פס רחב יודעים את זהמפות פדרליות של היכן קיים פס רחב אינן אמינות. כְּמוֹניו יורק טיימסכַתָבאמרה ססיליה קאנג, כאשר מסבירים מדוע קיימת המפה השגויה: "ספקי האינטרנט מדווחים יתר על המידה לאן השירות שלהם מגיע, וועדת התקשורת הפדרלית אפשרה להם לברוח מזה במשך שנים".

בפברואר 2021, ההודיעה FCCחדשכוח משימה לנתונים בפס רחבכדי למדוד טוב יותר גישה לפס רחב, ולסמן את הצעדים הראשונים שלה בתיקון מערכת המיפוי שנמתחה עליה ביקורת.

אבל לעת עתה, עדיין אין לנו נתונים שמעבירים את מלוא היקף הבעיה. "פשוט יש מחסור בנתונים על הפער הדיגיטלי", מסביר פאזללה. עם זאת, חלק מהנתונים הקונקרטיים ביותר לגבי המגיפה והפער הדיגיטלי הגיעו מהתבוננות בפער בבתי הספר. "בתי ספר הפכו למאגרי מידע אלה על צורכי הקישוריות של ציבור התלמידים שלהם ושל משפחותיהם", היא מסבירה, מכיוון שלבית הספר הייתה חובה להעביר מכשירים ואינטרנט לתלמידיהם, ולכן למדו על אילו מאמצי הכלה דיגיטלית פועלים בתוכם. הקהילות שלהם.

משותף, רב חלקיםדִוּוּחַשוחרר בינואר 2021 על ידי Common Sense Media וקבוצת הייעוץ של בוסטון, בשיתוף עםEducationSuperHighwayואתקרן החינוך הדרומי, גילה שכ-16 מיליון תלמידים בבתי ספר ציבוריים ב-K-12 חיים בפער הדיגיטלי, והבעיה נפוצה ביותר בקרב סטודנטים שחורים, לטינים ואינדיאנים וקהילות כפריות.

ישנן שתי סיבות עיקריות שהפער הדיגיטלי קיים ונמשך, מסביר פאזללה. הראשון הוא עלות. "בכל השירותים הקריטיים האחרים שהם צריכים לשלם עבורם, לעתים קרובות קישוריות לאינטרנט היא הדבר היחיד שנופל", היא אומרת. זה יכול להיות המקרה של משפחה המתגוררת, למשל, בניו יורק, שבה הפס הרחב זמין באופן נרחב, שאינה יכולה להרשות לעצמה גישה אליו, או יכולה להרשות לעצמה רק תוכנית שאינה מהירה מספיק לצרכיה, כמו מספר בני משפחה שצריכים להתחבר ללימודים ולעבודה מרחוק. הNDIA, למשל, מצביע על ניתוח של נתוני מפקד האוכלוסין בארה"ב שמצאו שיש יותר משקי בית שבהם תשתית פס רחב (המתייחסת לרשתות שמאחורי פריסת גישה לאינטרנט) זמינה, אך אנשים אינם מנויים, מאשר משקי בית שבהם התשתית אינה זמינה.

עם זאת, אפילו ביודעו זאת, סיפר טוענת שאנו עדיין זקוקים למידע נוסף כדי לדעת עד כמה שירות האינטרנט הביתי יכול להיות לא משתלם, ומציינת שקיים חוסר בנתונים לגבי המחיר של אינטרנט. בעוד שחיפושים מקוונים יכולים לקרב אותך ולהראות לך תעריפי פס רחב מבוא, היא מסבירה שכאשר מנסים לאסוף את התעריפים הללו לכדי עלות ממוצעת, "זה יכול להיות קצת לא ברור, והיישובים באמת צריכים לקבל את הנתונים האמינים האלה כדי להשוות את עצמם לקהילות אחרות... כמו השוואה בין תפוחים לתפוחים של מה שאתה מקבל תמורת הכסף הזה."

תשתית נותרה המכשול העיקרי השני. לַמרוֹתשיפוריםבסגירת הפערים בגישה לאינטרנט בין אמריקה הכפרית והלא-כפרית, לאחרונה כמו 2018, מרכז המחקר Pewנמצאשכמעט אחד מכל ארבעה מבוגרים המתגוררים באזורים כפריים בארה"ב אמר שגישה לאינטרנט מהיר היא "בעיה מרכזית" בקהילה שלהם.

בעוד שנתונים עדכניים יותר ממרכז המחקר Pew בשנת 2019 מראים שלאמריקאים כפריים יש כעת רק 12 נקודות אחוז פחות משאר ארצות הברית לקבל פס רחב בבית, הפער הדיגיטלי בקהילות הכפריות עדיין קיים, בעיקר בגלל שספקי פס רחב אינם מתמריץ ללהשקיע בקהילותעם צפיפות אוכלוסין נמוכה.

Fazlullah מציין ללא תשתית יציבה, אנשים נשארים עם חיבורים איטיים שאינם יכולים לעמוד בדרכים שבהן אנשים באמת צריכים להשתמש באינטרנט בימינו, בין אם זה שיחות וידאו או אפילו רק לטעון את האימייל שלך בפרק זמן סביר.

"בכל מקום שבו קהילה לא מסוגלת להתחבר לתשתית חזקה, גם אם הייתה לך תמיכה בעלויות במקום, יש לך את המחסום המשני הזה שמונע ממך להתחבר למשקי הבית האלה", היא מוסיפה.

איך המגיפה שינתה דברים?

המגיפה העלתה הן את הסיכון והן את ההבנה הכללית של הפער הדיגיטלי, מסבירים סיפר ופאזלללה. עם מרבית חיי היום-יום עוברים לאינטרנט עבור כל כך הרבה אנשים, הפער הדיגיטלי משתרע כעת הרבה מעבר לביטויים הקודמים שלו.

אחת הדוגמאות המוכרות ביותר היא למידה מרחוק. סיפר ​​מצביע עלתמונות ויראליות של ילדים עושים שיעורי בית בחניוניםמחוץ למסעדות מזון מהיר, ואכן, כך נראו חיי היום יום עבור ילדים ומשפחות רבות, היא אומרת. ולמי שיש להם רמה מסוימת של גישה לאינטרנט בבית, אבל אולי אין להם פס רחב מספיק חזק כדי להשתתף ביעילות בשיעורי זום, הם עדיין ייפלו לתוך הפער הדיגיטלי.

"כשאתה חושב על תלמיד כיתה ד', יושב מול מסך, מנסה לעסוק בכיתה, אם זה יוצא או אם הוא נופל וזה לא עובד, יש רק כל כך הרבה פעמים שכיתה ד' הולך להיכנס שוב ו נסה שוב", מסביר פאזללה. "זה כבר ממש מתסכל מבוגר, אבל זה באמת יכול לעצור את החינוך של אותו יום במסלולו".

אסֶקֶרלמשל, שהופץ על ידי מרכז המחקר Pew באפריל, מצא כי כשליש (36%) מההורים עם הכנסה נמוכה יותר אמרו שילדיהם לא יוכלו להשלים את שיעורי בית הספר בגלל שחסר להם מחשב בבית. (באופן השוואתי, רק 4 אחוזים מההורים בעלי הכנסה גבוהה אמרו את אותו הדבר).

והפער הדיגיטלי נוגערָחוֹקיותר מסתם למידה מרחוק: אלה שחיים בפער הדיגיטלי אבל עכשיו עובדים מרחוק, או אלה שמחפשים עבודה, פנו גםחניוניםעבור גישה לאינטרנט. "אנחנו לא יכולים לתת לעצמנו להיות בסדר עם ילד או מישהו שהולך לחניון כדי לעשות שיעורי בית או למלא בקשת עבודה", אומר סיפר.

לאור ה-COVID-19, הגישה לרפואה טלפונית הפכה חשובה יותר ויותר כשיטה לקבלת טיפול רפואי מבלי לחשוף את עצמך לנגיף בזמן ביקור אישי אצל רופא, ופזלללה מציין זאת כדוגמה נוספת לאחת מהדרכים הרבות שבהן אלה ב-COVID-19. הפער הדיגיטלי נתקלחָדָשׁחסרונות בתוך המגיפה. עבור אלה שאינם יכולים לגשת לטיפול רפואי מרחוק, הם עלולים להחמיץ טיפול קריטי בתקופה קריטית במיוחד (קרא: מגיפה).

יש גם דאגות אחרות הקשורות לבריאות. יש חוסר הבנה לגבי איך להשתמש באינטרנט ולגשת לאתרים מסוימיםהשפיע על השקת החיסון, והפך את זה ל"מחסום להגיע לאותן קהילות שנפגעו קשה יותר מהמגיפה", מסביר פאזללה.

בקיצור, בדיוק כפי שהיה לפני המגיפה, הפער הדיגיטלי המשיך לחלחל כמעט לכל ההיבטים היסודיים של חיי היום-יום.

איך זה טופל?

בתגובה להתפשטות הפער הדיגיטלי לאורך המגיפה, צצו מספר פתרונות - חלקם חדשניים, רבים עצירות -. רוב הפתרונות לטווח הקצר לפער הדיגיטלי צצו ברמה מקומית, מציינים סיפר ופאזלללה, כאשר סיפר הוסיפה כי רבים מהם התמקדו בהיבטים המוחשיים יותר של הפער הדיגיטלי, כגון חלוקת מכשירים לתלמידים נזקקים, לעומת זאת. להגברת הנגישות בפס הרחב על ידי הרחבת התשתיות והמחיר סביר.

לדוגמה, מחוזות בתי ספר וקבוצות אחרות ברחבי הארץ פרוסיםאוטובוסים של WiFiלשמש כמוקדים לסטודנטים ומשפחות החיים בפער הדיגיטלי. "נקודות חמות הן פלסטר נהדר", מסביר סיפר.

Fazlullah ו-Siefer מציינים כי נקודות חמות ניידות יכולות להיות שימושיות במיוחד עבור אלה שאינם מאוכסנים, אך גם אז, היעילות של נקודה חמה תהיה תלויה בגישה הכוללת ובתשתית הקישוריות כדי לתת לאנשים את רמת הקישוריות שהובטחה בפועל, מסביר Fazlullah.

"הדבר שאנחנו צריכים להגיע אליו הוא, 'איך נגיע'מעברWiFi באוטובוסים?' וזה כרוך בהבנת הפס הרחב, והבנת השוק והבנת הבחירות שלך", אומר סיפר.

למרות שהם שמחו לראות ארגונים מקומיים מיישמים פתרונות הפסקה תוך כדי תנועה, הם באמת רוצים לראות את הממשלה הפדרלית מתקדמת במשימה. מחוץ לפתרונות מקומיים נוספים, פאזללה וסיאפר מציינים כי הייתה מעט מאוד תמיכה מהממשלה הפדרלית, מחוץ ל-הטבת פס רחב לשעת חירוםתָכְנִית. זה אושר ליישום בפברואר על ידי ה-FCC כדי לסייע למשקי בית שאינם יכולים או מתקשים לשלם עבור גישה לאינטרנט.

במסגרתו, משקי בית זכאים מקבלים הנחה של עד 50$ לחודש על שירות פס רחב, בעוד שזכאים באדמות שבט מקבלים עד 75$ לחודש. Fazlullah ו-Siefer שמחים על התמיכה הזו, אבל בסופו של דבר רוצים לראות מאמצי הכלה דיגיטליים רבים יותר מכל רמות ההנהגה, כולל קובעי מדיניות פדרליים.

למשל, שירות פס רחב מסובסד במימון פדרלי לטווח ארוך למשפחות מעוטות הכנסה עדיין לא מציאות. תוכנית הפס הרחב לשעת חירום מורכבת ממימון של 3.2 מיליארד דולר, אשר יהיה זמין שישה חודשים לאחר תום המגיפה, או כאשר הכספים ייגמרו, שיכול להיות מוקדם יותר.

לאן להמשיך מכאן

אם יש מעטה כסף, זה זהיֶדַעמהנושאים הללו - הן עבור קובעי מדיניות והן עבור אנשים רגילים - לא ייעלמו לאחר שהמגיפה תשכך, לדברי סיפר ופאזלללה.

כעת יש לנו יותר מודעות, למשל, לגבי החשיבות של התפשטות רחבה,פוּנקצִיוֹנָלִיגישה בפס רחב לכל אחד במדינה, מציין פאזללה. המגיפה חשפה כמה מקומות יכול לצוץ הפער הדיגיטלי - בין אם זה גישה לעבודה, לימודים, שירותי בריאות או יותר - ועד כמה הוא יכול להזיק לאלה שחיים בו, היא מוסיפה.

"במשך זמן רב, אני חושב שלא הצלחנו באמת לעדכן את ההגדרה של פס רחב, ולעדכן את המדדים שלנו ואת היעדים שלנו, כך שיתאימו למעשה למציאות של האופן שבו אנשים משתמשים באינטרנט", מסביר פאזללה ומציין כי הממשל הפדרליהגדרה רשמיתשל רף הפס הרחב, הורדה של 25 Mbps והעלאה של 3 Mbps, "מאוד לא מעודכן".

לאחר מגיפה, היא רוצה לראות את זה מוגברת כך שזה יהפוך ל"אמת מידה" לפריסת תשתית פס רחב. לדברי פזלללה, יש צורך לפרוס תשתית פס רחב באופן "שאפשר למעשה לענות על הצרכים של היום ולהתעדכן ביעילות גם כדי לענות על צורכי המחר", מה שיחייב את הממשלה לעדכן ולממן תשתית פס רחב מודרנית. (הממצאיםממחקר הפער הדיגיטלי של Common Sense Media הגדיר רשתות "חסינות לעתיד" כמסוגלות ל-100/100 Mbps, למשל.)

"כדי שנוכל לקבל החלטות בחשיבה קדימה לגבי איך ליצור רשת ביטחון סוציאלית עמידה, כדי לוודא שיש לנו גישה עמידה למשאבים ממשלתיים אחרים, גישה לחיים אזרחיים, כל זה מחייב אותנו לחשוב על פריסת גישה איתנה לפס רחב." היא מסבירה.

לסיפר יש חזונות דומים לארה"ב שוויונית יותר מבחינה דיגיטלית בעתיד. היא רוצה לראות מימון פדרלי לטובת הטבת פס רחב קבועה, כמו גם מימון לסוג של אוריינות דיגיטלית ותמיכה טכנית הדרושים למעשה כדי לקבל גישה מלאה לכולם לטכנולוגיה ולאינטרנט.

"אני חושב שהמטרה היא: בוא נחגוג את הפתרונות המקומיים האלה, נשתף מידע נוסף על איך הפתרונות המקומיים האלה עובדים, כדי שנוכל לקבל אפילו יותר מהם, לעזור לאנשים לעבוד יחד, ואז לזהות וליצור את המשאבים הפדרליים האלה כדי לתמוך ב- עבודה מקומית", אומר סיפר.

כל אותו זמן, גם סיפר וגם פאזללה אופטימיים שכל מה שחושף המגיפה ידחוף את קובעי המדיניות ובעלי עניין אחרים בפער הדיגיטלי לטפל בבעיה בצורה אגרסיבית ומקיפה יותר.

"אם מנהל ספרייה לא ממש קיבל בעיות של הון דיגיטלי קודם, והוא מקבל את אלהעַכשָׁיו, שמנהל הספרייה לא ישכח את מה שהם יודעים. הם ימשיכו לעבוד על זה כי הם יודעים שזה חשוב", אומר סיפר.