במהלך השנים האחרונות, חדשנות צמחה בתדירות גבוהה יותר ומהירה מאי פעם.

בכל יום יש לנו גישה להמצאות חדשות, טכנולוגיות ומיומנויות שמשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים, את הדרך שבה אנחנו חיים ואת הדרך שבה אנחנו עושים עסקים.

התפתחות מהירה זו יצרה בתורה ציפיות מהירות וגדולות יותר. אנו רגילים יותר ויותר לכך שיש לרשותנו מאמרים ומשאבים חדשים ומדהימים מדי יום.

מה המשמעות של כל זה עבור היזמים החדשים שאינם תאגידים שאחראים לרוב ההתפתחויות הללו?

זה אומר שהם צריכים לחשוב ולבצע במהירות וביעילות רבה יותר מאשר מנהיגי תאגידים אחרים. זה אומר שלפעמים תחווה כמה כישלונות בדרך להצלחה.

בקיצור, הם צריכים לנוע מהר בלי לחשוש לשבור דברים. זו גישה שהסדרההשולחן של העתידHP BusinessNow מחשיבה כחיונית כדי להצליח בעולם עסקים יותר ויותר.

העולם הלא תאגידי: תרבות שמקבלת כישלון

בעולם הלא תאגידי, רווחת התפיסה שכשלונות יכולים למעשה להיות דבר טוב - לא משהו שצריך להעניש או אפילו להימנע ממנו במודע, במיוחד כאשר זה מתרחש בשם החדשנות. יזמים רבים מעודדים באופן פעיל את העובדים שלהם להבין שכישלון הוא אפשרות ברורה, לא תוצאה מסתברת.

החשיבה היא שכדאי לך ללכת לפי האינסטינקטים שלך כשאתה מחפש חדשנות או מיזם, ושכישלונות ומעידות בדרך הם טובים, כל עוד אתה לומד מהם. זה אולי נראה מסוכן בהתחלה - "סיכון" היא מילה שחברות וארגונים מסוימים נוטים להימנע ממנה - אבל תמיד קיים סיכון ראשוני בעת פתיחת עסק משלך או השתתפות בסטארט-אפ, שעלול לגרום לך להיכשל או לִגבּוֹר.

למעשה, חלק מהיזמים מאמינים בתוקף שהם למעשה לומדים יותר כשהם נכשלים מאשר כשהם מצליחים.

דוגמה בולטת היא הממציא הבריטי סר ג'יימס דייסון. חברת "Dyson" שלו התפרסמה באמצעות חידושים וגישות יצירתיות בעיצוב וייצור של מכשירי חשמל לבית: משואבי אבק ועד מייבשי ידיים ומוצרים נוספים.

"כישלון זה טוב, זה חלק מהתקדמות", אמר דייסון בראיון למגזין Entrepreneur על איך להשתמש בכישלונות כדי להשיג הצלחה. "אתה אף פעם לא לומד מהצלחה, אבל אתה לומד מכישלון."

ודייסון ידע את זה. לפי יזם, לשואב האבק הציקלון הכפול של דייסון היו 5,126 גרסאות כושלות ב-15 שנות עיצוב עד שלבסוף יצא למכירה ב-1993.

אבל המוצר הסופי יצר חברה של מיליוני דולרים.

"אנחנו צריכים לקבל את הכישלון וליהנות ממנו", הגיב דייסון. "לא בצורה פרוורטית, אלא בצורה שבה נוכל לפתור בעיות. החיים הם הר של בעיות שאפשר לפתור ואני אוהב את זה".

כוחו של אב הטיפוס בעידן בטא

דייסון תמכה בפיתוח הפילוסופיה שלה של אימוץ כישלון ויצירת אב טיפוס מתמשך עד שהמצאה תשתכלל, אבל בין הגל החדש של יזמים, אב טיפוס מהיר הפך לדבר שבשגרה - כי אם אתה מייצר משהו בבטא, ניתן לייצר אותו מהר מאוד ולראות אם זה עובד ומה חושבים על זה קבוצה נבחרת של אנשים. ואם זה לא עובד או פגום, לא בזבזת את כל הכסף, המשאבים והפוטנציאל שלך על מוצר או יוזמה שבסופו של דבר לא יצליחו.

ואם זה עובד, אפשר לשלב משוב מאנשים שבדקו את זה (במידת הצורך) ואז להתכונן לגרסה גדולה יותר.

אבות טיפוס מעניין במיוחד ב-Impact Hubs, רשת עולמית של חללי עבודה שיש לה 73 מרכזים ב-49 מדינות. Impact Hubs הם מרחבים פתוחים ומשותפים המאפשרים ליזמים ועסקים קטנים להרכיב צוותים קטנים והיפר-לוקאליים כדי לפתור בעיות אישיות ולשתף פעולה. חללי עבודה שונים מאוד מסביבות משרדיות עסקיות טיפוסיות, וכך גם התהליכים, השיטות והפילוסופיות של המשתמשים בהם.

ב-Impact Hubs מייצרים אבות טיפוס באופן מעשי - החל מחללי העבודה עצמם, ועד לרעיונות, מוצרים, שירותים וטכנולוגיות נהדרים שיוצאים מהם. הרשת כולה היא, במובנים מסוימים, סדרה מתפתחת ללא הרף של מבחני בטא.

"אנחנו לומדים מתוך עשייה", אומר ריצ'רד אוונס, מנהל Impact Hubs. "אנחנו אב טיפוס של דברים. אנחנו עושים אותם קטנים, ואם הם עובדים, נהדר. אנחנו מטפסים עליהם. ואם לא, אנחנו מגלים את הסיבה כשהם עדיין קטנים ומנסים שוב".

אוונס הוסיף כי הרשת חוגגת כישלונות, ושיש להם אפילו מרחב כללי שבו משתמשי Impact Hubs משתפים אותם תוך כדי "צוחקים טוב" בדיון בדברים שהשתבשו ובמה שהם למדו.

"זוז מהר ושבור את התבנית" בעולם העסקים שגדל יותר מדי יום.

כשעסקים קטנים ויזמים ממשיכים לבנות את הצלחתם באמצעות המנטרה "זוז מהר ושבור את התבנית", אתה יכול לראות את עולם העסקים הצומח מאמץ את אותה גישה.

תחשוב על זה: אנחנו כל הזמן מסתגלים ומאמצים המצאות וחידושים חדשים, והזדמנויות ויעילות מאפשרות אותם. וחברות גם חייבות להתאים את עצמן לאופן שבו החידושים הללו מתעוררים.