קרדיט: Vicky Leta/Mashable
מישהו פעם תיאר אתאייפוןכחלון לחיינו הדיגיטליים. התפקיד של אפל, בעיצובו, הוא להפוך את החלון הזה לגדול ושקוף ככל האפשר - רצוי עד לנקודה שבה אתה אפילו לא יודע שהוא שם. המכשיר, במילים אחרות, צריך פשוט לצאת מהדרך.
החומרה עושה זאת במספר דרכים. אם להזכיר רק כמה: מעבד מהיר פירושו שדפי אינטרנט ואפליקציות יופעלו במהירות, חיבורים אלחוטיים אמינים פירושם שה-AirPods שלך "פשוט עובדים" כשאתה מכניס אותם לאוזניים שלך, ומסך המגע המתוחכם מאפשר לך להשתמש במחוות פשוטות וטבעיות (כמו החלקה מטה על תמונה כדי "לסגור" אותה) כדי לתפעל תוכן.
אבל הדרך הישירה והברורה ביותר לשפר את מה שנקרא חלון היא להגדיל אותו. זה בדיוק מה שאייפון X, עם התצוגה מקצה לקצה שלו, כן. כעת אפל מוכנה ללכת על העיצוב הזה: החברה צפויה לחשוףשלושה מכשירי אייפון שונים, בשלושה מחירים שונים, עם מסכים מקצה לקצה בהאירוע שלוביום רביעי, להפיץ את העיצוב ליותר מלקוחותיה.
אין ספק, החלון עדיין לא מושלם. (שלום, חריץ.) אבל בהתבסס על דוחות הרווחים של אפל, ברור שהאייפון X זכה להצלחה; למרות שהחברה מוכרת פחות מכשירי אייפון, היא מייצרת משמעותית יותר הכנסות מהמכירות הללו. ה-iPhone X, שמתחיל ב-999 דולר לשמצה, זכה לתהודה ברורה בקרב הלקוחות, ואימת את בחירות העיצוב של אפל כדי לדחוף את המסך החוצה ולבטל את כפתור הבית. תגידו מה שתרצו לגבי המחיר והחריץ - האייפון X הוא "חלון" טוב יותר מהעיצוב הקודם.
סדקים בחלון
אני מוצא את זה אירוני שבדיוק כשאפל מתקרבת מאוד לשכלל את החלון הזה, הציבור נמצא בעיצומה של בחינה מחדש גדולה יותר של מערכת היחסים שלנו עם הטכנולוגיה. הרשתות החברתיות שבאנו להסתמך עליהן כדי לחבר בינינו התבררו כמוצלחות באותה מידהמחלקים ומתמרנים אותנו. יש התמקדות מחודשת עלפְּרָטִיוּת, שנראה שתמיד יש מחסור בתחום הדיגיטלי. והייתה כל כך הרבה בחינה של ההרגלים שהמכשירים שלנו הטמיעו בנו שהחברות שמעצבות אותם נאלצולהציע כלים להפחתת השימוש בהם.
זה לא צירוף מקרים. אני לא מתכוון לרמוז על מתאם ישיר - זו בהחלט לא אשמתה של אפל או האייפון שאנשים רבים מושפעים לרעה מהטכנולוגיה - אבל האייפון X הוא הדוגמה המוחשית ביותר לנטייה של הטכנולוגיה (למעשה כל ההצדקה שלה) להסיר חיכוך. רק עכשיו הוסרו כל כך הרבה חיכוכים שהציבור הרחב מתחיל להטיל ספק בהשלכות, שלעיתים אינן טובות.
הודעות פוגעות בנו בכל שעות היום, והורסות את טווח הקשב שלנו. רשתות חברתיות כל כך יוצרות הרגלים שהן מעודדות"גלילת זומבים,"כפי שכל מי שנכנס למעלית צפופה יודע. ואז יש את האגרה הפסיכולוגית הפשוטה שגוזל מכל אחד כדי לנווט כל הזמן בריונות ברשת, FOMO, אספסוף זעם, ורק אורח החיים הריק של אימות דרך-לייקים של רשתות חברתיות, כל אלה הובילו לתמריצים ציבוריים בעלי כוונות טובות לטיהורפייסבוק,לְצַפְצֵף, ואינסטגרםמהטלפונים שלנו, אם לא מהחיים שלנו.
מהירות אור ניתנת לריסוק
"זה המחזור הטבעי של טכנולוגיה מספיק משפיעה", אומר הסופר ניר אייל, החוקר את ההרגלים שטכנולוגיה אישית יוצרת, "אנחנו מאמצים אותה בסיטונאות, כולם אוהבים את זה ואז אנחנו מבינים, חכה רגע, יש כמה חסרונות. זה בדיוק אותו סיפור שהתרחש במהלך המהפכה התעשייתית תמיד יש חשבון עם טכנולוגיה כה עמוקה".
טלפונים ואפליקציות לבד לא הביאו אותנו לכאן. על ידי הכנסת אלכסה, גוגל אסיסטנט וסירי להיכנס לבתינו, התחלנו לשאול כמה מעצמנו אנחנו רוצים לחשוף בפני חברות הטכנולוגיה הללו. למרות שהנוחות שהם מציעים היא בהחלט אמיתית, הנתונים האישיים הדרושים כדי להפוך כמה חוויות לחלקות ברורות כעת באופן ברור.
נראה שפועל כאן איזשהו עיקרון הדומה לרובוטיקה'עמק מוזר: ככל שחוויית הסמארטפון נעשית יותר ויותר חסרת חיכוך - ככל שאנו מתקרבים לחלון הדיגיטלי המושלם הזה - כך מתחזק האינסטינקט להירתע מהטכנולוגיה הזו.
האייפון הראשון שנועד לשמש פחות
אפל ועמיתיה בהחלט מודעים לבעיה, וזו הסיבה שהם מציעים כלים כמוזמן מסך, השם של חבילת הכלים של אפל ב-iOS 12 כדי לתת למשתמשים תובנות לגבי האופן שבו הם משתמשים באייפון שלהם. התכונה יכולה להראות למשתמש כמה זמן הם מבלים בכל אפליקציה מסוימת וכן כמה פעמים ביום הוא פותח את הטלפון שלו, מה שבמקרה של האייפון X וצאצאיו, קל כמומסתכל על המכשיר.
"בדרך כלל קשה למכור לאנשים משהו שפוגע בהם", אומר אייל. "התגובה הזו - אנשים שאומרים, 'אני משתמש במכשיר שלי יותר מדי, אני לא אוהב את מה שהוא עושה לי ואת ההנאה שלי מהחיים' - לחברות יש ציווי כלכלי ומוסרי להגיב".
יש סיבה להאמין שזמן מסך הוא לא רק מס שפתיים לדאגה רצינית. המודל העסקי של אפל אינו תלוי בכמה זמן אתה מבלה עם המכשירים שלה; בין אם אתה פותח את האייפון שלך פעם בדקה או פעם בשבוע, אפל הרוויחה את הכסף שלה כשקנית אותו. בטח, אפל רוצה לתדלק גם את עסקי השירותים המתפתחים שלה, אבל לרוב השירותים שלה (כמו אפל מיוזיק) יש דגמי מנוי פשוטים - בניגוד למציאת השטן של מדיה חברתית שבה השירותים הם ללא עלות בתמורה לנתונים.
זו הסיבה שלאפל יש את הסיכוי הטוב ביותר לצלוח את התגובה הטכנולוגית הנוכחית. לא רק שהלקוחות שלה מתחברים למוצרים שלה בצורה פיזית ואינטימית, אלא שהיא גם הכי פחות מעוניינת להשאיר אותך כל הזמן מעורב איתם. אם זמן מסך גורם לך להשתמש במכשיר פחות, אבל בדרך כלל משפר את החוויה שלך, החברה לגמרי בסדר עם זה.
"עם iOS 12 עם זמן מסך, הם בונים במכשירים האלה דרך שתוכל להשתמש במכשירים פחות", מסביר אייל. "אתה אולי חושב שזה לא הגיוני, אבל זה כן. זה כמו חגורות בטיחות. זה לא היה הרגולציה שהכניסה לראשונה חגורות בטיחות למכוניות - זו הייתה דרישת הצרכנים. והמכוניות שהיו להן חגורות בטיחות מכרו את המכוניות ש לא היו חגורות בטיחות".
אפל בילתה את העשור האחרון בליטוש החלון הטכנולוגי שלה כמעט לשלמות, ובתמורה הופכת את העולם הדיגיטלי בצד השני לאטרקטיבי עוד יותר. למרות כל החוויות המדהימות שהתאפשרה על ידי ההתקדמות הזו, מכשירי האייפון שנחשפו ב-12 בספטמבר יהיו הראשונים להכיר באמת ברורה: לפעמים אתה פשוט רוצה למשוך את הצלון למטה.
פיט פצ'ל היה העורך הטכנולוגי של Mashable והיה בחברה מ-2011 עד 2019. הוא סיקר את תעשיית הטכנולוגיה, ממכוניות בנהיגה עצמית ועד לסמארטפונים שהרסו את עצמם. פיט סיקר את הטכנולוגיה הצרכנית בדפוס ובאינטרנט במשך יותר מעשור. במקור מאדמונטון, קנדה, פיט העלה את עצמו לראשונה לעיתונות טכנולוגית במגזין Sound & Vision בשנת 1999. פיט שימש גם כעורך טכנולוגי ב-Syfy, ויצר את האתר הטכנולוגי של הערוץ, DVICE (כיום Blastr), מתוך קוד HTML חלוד ו- קולב מעילים מפורק. לאחר מכן הוא עבר ל-PCMag, שם שימש כמנהל החדשות של האתר. פיט הוצג ב-Fox News, The Today Show, בלומברג, CNN, CNBC ו-CBC. פיט הוא בעל תארים בעיתונאות מאוניברסיטת קינגס קולג' בהליפקס ו הנדסה מאוניברסיטת אלברטה באדמונטון. מפלצות הדוקטור הו האהובות עליו הן אנשי הסייבר.
ניוזלטרים אלה עשויים להכיל פרסומות, עסקאות או קישורי שותפים. בלחיצה על הירשם, אתה מאשר שאתה בן 16+ ומסכים לנותנאי שימושומדיניות פרטיות.