Mashable חוגג חודש הגאווהעל ידי חקר עולם ה-LGBTQ המודרני, מהאנשים המרכיבים את הקהילה ועד למרחבים שבהם הם מתכנסים, הן באינטרנט והן מחוץ.

ריאן שלדון היה על שער מגזין, על שלט חוצות בטיימס סקוור, אפילו התראיין בטלוויזיה הלאומית. אבל בכל יוני, הדגם חוםודובר המוטיבציה נזכר במקום אחד שהוא לא היה בו: מצעד גאווה להט"ב.

"זה לא שאני לא רוצה לחגוג את הזהות שלי ואת הקהילה שלי", מסביר שלדון. "כמובן שכן. אני פשוט לא מרגיש בנוח שם".

שלדון, שהוא שגריר של האגודה הלאומית להפרעות אכילה (NEDA), הוא אחד הגורמיםרַבִּיםאנשים קווירים המושפעים מהפרעות אכילה ודימוי גוף. עורך הדין בן ה-33 בקבלת הגוף מלוס אנג'לס אובחן עם אכילה מוגזמת והפרעה דיסמורפית בגוף בשנת 2015, לפני שיצא כהומו שנתיים לאחר מכן.

"הייתי פרח מאוחר", הוא מתבדח, בראיון טלפוני עם Mashable.

לפני המגיפה, שלדון היה בסיבוב הופעות ארצי, ושיתף את מסע הקבלה העצמי שלו שעדיין מתקדם. ביוני האחרון, הוא היה אמור לדבר במצעד הגאווה הראשון שלו על אתגרי דימוי הגוף העומדים בפני אנשי להט"ק.

זה, אומר שלדון, "ברור שלא קרה".

מגיפת COVID-19 הייתה אירוע משנה עולמי עבור כולנו. אבל עבור אנשים עם הפרעות אכילה ודימוי גוף, נסיבות הבידוד היו מאתגרות במיוחד.

מחקר בבריטניהשפורסם בפברואר קשר מתח וחרדה הקשורים למגפה עם סבירות מוגברת לתפיסת גוף שלילית. NEDA דיווח אעלייה של 40% בקריאות למוקד החירום שלהממרץ 2020 עד מרץ 2021. מה עוד,בדיחותואפילו שיימינג ציבוריעלייה במשקל מסביב למגפה הפכה נפוצה באופן מטריד.

"במובנים רבים, זה היה אסון", סינתיה בוליק, המנהלת המייסדת של החברהמרכז UNC למצוינות להפרעות אכילה, אמר בראיון שנערך לאחרונהעם חדשות CBS.

"זו רק אחת הטרגדיות שמגיעות בעקבות משבר ה-COVID."

הקץ להתרחקות חברתית מגיע עם רגשות מורכבים, במיוחד עבור אלה עם מערכות יחסים עמוסות לגופנו. עִםחיסונים מתגלגלים בקצב קבוע ברחבי ארה"ב, תחושת ההקלה שאולי הגיעה לחלק עם תחילת הבידוד - "סוף סוף היה לי תירוץ למה אני לא צריך לצאת לדייטים", נזכר שלדון שחשב - פתאום מפנה את מקומה לכל דבר,חרדה חברתיתאֶלבַּעַת חוּץ.

שהגוף הפיזי שלנו מוזמן בהדרגה בחזרה לעולם, השופע תקני יופי בלתי ניתנים להשגהאפליה במשקל, גורם למתח חריף בקרב רבים. נוסף על כך, לאנשי להט"ב, חוזרים לאווירה טעונה כמו חגיגות הגאווה הציבוריות,מלאים בפוליטיקה ובמוזרויות של עצמם, יכול להיות מכריע, מעורר ואפילו רעיל.

"אתה לא לבד," אומר שלדון לאלה שמרגישים המומים מהעיתוי של כל זה. "אני לא יודע אם יש לי את התשובה הכי טובה בשבילך, או את התשובה הנכונה...אבל אתה לא לבד."

הפרעות אכילה משפיעות באופן לא פרופורציונלי על אנשים להט"ב

ד"ר אביגיל שגיא, פרופסור לסוציולוגיה ב-UCLA, בילתה את הקריירה שלה בלימוד תת-תרבויות ודינמיקת כוח. בספר שלהצא החוצה, צא החוצה, איפה שלא תהיה, שגיא בוחנת כיצד הטקס החברתי של "יציאה" מתרחש לא רק בקהילות להט"ב, אלא בקרב מהגרים לא מתועדים, נפגעי תקיפה מינית, קבוצות דתיות ואנשים שמנים.

"הרעיון של 'לצאת כשמן' מקורו בלסביות, שלעתים קרובות הזדהו כפמיניסטיות ושמנות, והצליחו להעלות את חווית היציאה שלהן כלסבית לחוויה אחרת שליוצא כשמן", מסביר שגיא. "הם באמת סללו את הדרך לפעילים שמנים סטרייטים".

בכך שהם יוצאים כשמנים, אומר שגיא, אנשים לא נותנים לאנשים אחרים להיכנס לסוג של סוד. במקום זאת, הם בוחרים לחיות בגלוי בגוף שיש להם, ו"מסרבים להתנצל או להתבייש". במקום לדבר על גופם או להכנס לתרבות הדיאטה, רבים תובעים מחדש את מתאר ה"שמן" כחלק מזהותם.

"אלה אנשים שאומרים 'אני שמנה. זה פשוט מי שאני. ואני לא אתבייש בזה. אני לא הולך להשתיק או להרדים אותי בגלל זה'", אומר שגיא.

הגיוני שרעיון מהפכני שכזה יתחיל בקהילת הלהט"ב; לא רק בגלל זה של אנשים קוויריםאקטיביזם גרוע מבחינה היסטורית, אבל גם בגלל הצורך הנרחב בקבלת הגוף בקרב הלהט"בים. כמובן, איך זה נחווי, אומר שגיא, משתנה בין הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים ולא בינאריים:

• לפי NEDAלמרות שגברים הומוסקסואלים מייצגים רק 5% מכלל אוכלוסיית הגברים, 42% מהגברים עם הפרעות אכילה מזדהים כהומואים. יתרה מכך, NEDA אומר שלגברים הומוסקסואלים יש סיכוי גבוה פי שבעה לדווח בעצמם על פרקים של אכילה מוגזמת ופי 12 יותר לדווח על טיהור, בהשוואה לגברים הטרוסקסואלים.

• גם לפי NEDA, נשים שהזדהובמחקר משנת 2020בתור לסבית, ביסקסואל או "בעיקר הטרוסקסואל", היו בסבירות גבוהה פי שניים לדווח על אכילה מוגזמת פעם אחת או יותר בחודש בשנה האחרונה בהשוואה לנשים סטרייטים.

• וגם אמחקר משנת 2015 בכתב העת Journal of Adolescent Healthמצאו שלמשתתפים טרנסג'נדרים היו בסבירות גבוהה יותר להיות מאובחנים עם הפרעת אכילה מאשר נשים הטרוסקסואליות סיסג'נדריות - הקבוצה המקושרת אליהן לרוב.

"הקהילה הגאה אמורה להיות קהילה כל כך מכילה, אבל כל כך הרבה מאיתנו מרגישים מודרים בגלל איך שאנחנו נראים". אומר שלדון. "זה כמעט מרגיש כמו הדבר הידוע הזה, שכולם מקריבים [דימוי גוף בריא] כדי להתקבל בקהילת הלהט"ב".

מרחבי גאווה יכולים לעורר רגשות בושה

לא משנה באיזה צד שלשיח קינק בגאווהאם נוחתים, אין להכחיש שחגיגות הגאווה הציבוריות נוטות לכלול מראה עור רב. כן, האווירה שלפעמים היפר-מינית של תהלוכות הגאווה יכולה לעורר את המשתתפים למכנסי ספורט, חולצות, ערסלים בננה ו/או מאפי פטמות - אבל זו גם פעילות חיצונית בקיץ. כפי שהרבה אנשים שחיים עם הפרעות אכילה ודימוי גוף יכולים להעיד, זה אמפעיל זמן ידוע לשמצהלמי שמבלה את שאר ימות השנה בהתנחם בכיסוי.

"זה ממש מצעד של האדם שלך", מציין שלדון, ואומר שהמבול השנתי של מלכודות צמא הקשורות לגאווה ברשתות החברתיות גורם לו לפחד מהחודש. האידיאל "דמוי אדוניס" לגברים הומוסקסואלים, לעתים אף מתואר כ"גוף גאווה", תסכל את שלדון כל חייו, הוא אומר.

"אתה מתחיל להשוות את עצמך ולחשוב 'אני לא נראה ככה, אז אני לא מתאים'", משתף שלדון. "זה משהו שמציק לי כל הזמן."

שלדון מודה שיכול להיות קשה להבין תחושות של חוסר התאמה פיזית הנובעות ממנהדגם אמיתי, אבל הרבה מהחוויות שלו בקהילה הגאה היו מזיקים לתמיד. מרעיל"ללא שומנים, ללא נשים"רטוריקה על אפליקציות היכרויות להערות גסות בברים של להט"ב, שלדון ספג בריונות, בושה ופטיש בגלל איך שהוא נראה.

"זה דבר כמעט מהולל", הוא אומר. "אנשים מנסים לעשות מזה בדיחות, אבל אני לא יודע אם הם מבינים את חומרת הנזק שהם גורמים. זה כאילו שהם חושבים שזה פשוט נורמלי".

כמובן, שלדון היה רוצה להצטרף לחוגגים שמנים במצעדי הגאווה, אותם לוחמים תוססים שלובשים מעט יותר מחוטיני וגרבי רשת ללא קשר לגודלם; "אֲנִיבַּקָשָׁההרגשתי שיש לי כוח לעשות את זה", הוא אומר.

אבל זה לא המקום שבו שלדון נמצא במסע קבלת הגוף שלו. אם גם אתה לא שם, הוא אומר, אין מה למהר. אם כל הזמן השקט בבית בשנה האחרונה לימד אותו משהו, אומר שלדון, זה שאתה צריך לקחת את הזמן שלך כדי לחוות את החוויות הנכונות והתומכות בתנאים שלך. אחרי הכל, זה הגוף שלך, המוזרות שלך,שֶׁלְךָחַיִים.

"עוד לא היה לי את זה", אומר שלדון ומוסיף כי הוא נוהג לבלות בגאווה במסיבות בית פרטיות עם חברים. "אבל מי יודע? אולי השנה אני אעשה זאת".

להיות בעל ברית של קבלת הגוף לאחרים ולעצמך

לפי אדו"ח אחרון של אוניברסיטת הרווארד על הפרעות אכילה, 28.8 מיליון אמריקאים יסבלו מהפרעת אכילה במהלך חייהם. זה 9% מאוכלוסיית ארה"ב. אנחנו יכולים לפעול כדי להפוך את העולם למרחב בטוח יותר ומסביר פנים יותר עבור עצמנו, אלה שיש להם או יפתחו הפרעת אכילה, ולדורות הבאים.

קבלה של שומן היא מרחב הולך וגדל באקטיביזם (שגיא ממליץ על ספרים כמוThe Fat Studies Reader, Fat: The Owner's Manual,וצל על חבל דק,אם אתה רוצה ללמוד יותר).

כדי להיות מעורב כבעל ברית של קבלת הגוף, שגיא קורא להתבטא נגד אפליה וסטיגמה כשאתה רואה את זה; להיות מודע לאופן שבו אתה מדבר על הגוף והרגלי האכילה שלך; והכלה פיזית למי שצריך. זה, כמובן, קל יותר לומר מאשר לעשות.

"הכל דורש מאנשים לחשוב מחוץ לניסיון שלהם ולהכניס את עצמם לנעליו של מישהו אחר, וזה יותר קשה ממה שאנחנו חושבים", היא אומרת. "אבל עם תרגול, זה נהיה קל יותר."

ארגון גאווה אחד שאיתו דיברנו מנסה להפוך את הכללת הגוף לעדיפות באירועים שלו. לוס אנג'לס פרייד עבדה עם הקבוצה ללא מטרות רווחפסטיבלים נגישיםלהבטיח תמיכה מסבירת פנים ונגישות לכל מי שרוצה להשתתף.

"אנחנו ממשיכים לתעדף את כל סוגי הגיוון, כולל גיוון הגוף, אותו אנו מחויבים להדגיש בפעילויות ובחומרים שלנו". גזבר דירקטוריון הגאווה של LA, ג'רלד גארת' אמר באימייל ל-Mashable.

עבור ארגוני הגאווה המעוניינים להפוך את האירועים שלהם ליותר מסבירי פנים, מנהלת התקשורת המשותפת של NEDA, צ'לסי קרוננגולד, הציעה את הדברים הבאים באימייל:

• "ספקו כיסאות יציבים ללא זרועות כך שלאנשים מכל הגדלים והיכולות תהיה אפשרות לשבת במהלך האירוע.

• מארגנים, נותני חסות או ספקים שמוכרים או מחלקים פריטים צריכים להציע מגוון גדלים מורחבים (באופן אידיאלי עד פי 5 או פי 6) ו/או אביזרים שאינם ספציפיים למידות. כמו כן, אין לגייס ספונסרים או ספקים המקדמים תרבות דיאטה ו/או מסרים או מוצרים מזיקים במשקל ובגוף.

• דוגל בדוכני שירותים הנגישים לאנשים גדולים יותר וכן לאנשים המשתמשים בעזרים ניידים.

• כלול אנשים מכל הגופים במצעד עצמו. ייצוג צורות וגדלים של הגוף באירוע מוכיח שהמארגן נוקט בגישה הכוללת גוף מתחילתו ועד סופו".

"הדבר הראשון שלי הוא חינוך", אומר שלדון על מה שהוא ממליץ למי שמנסים לעזור. "אני יודע שאולי אני ממש משעמם כשאני אומר את זה, אבל לחנך את עצמך מה זה הפרעות אכילה, מהי קבלת הגוף, איך נראות פוביית שומן ואפליה במשקל, כל אלה הם דברים שמגיעים רחוק."

לאחר הפסקה הוא מוסיף: "אה, ואל תגרום לאנשים להרגיש חרא!" אם איזו בדיחה או הערה שאתה חושב להשמיע עלולה להתפרש כגנאי או שנאה, הוא מדגיש, אז פשוט אל תשמע אותה.

עבור אנשים להט"ב עם הפרעות אכילה ודימוי גוף, NEDA הכינה "רשימת רשימת חודשי הגאווה" שמציע ארבעה שלבים לחגיגה בריאה: 1. לחגוג את עצמי כפי שאני; 2. לחגוג אחרים כפי שהם; 3. לתת עדיפות לבריאות הנפשית שלי; ו-4. לקדם את הגיוון בגוף.

"התחברתי רק עם חברים אולי תריסר פעמים בשנה וחצי האחרונות", אומר שלדון. "במובן מסוים, [ריחוק חברתי] לימד אותי שאני צריך להתחיל באמת לאהוב ולהעריך את עצמי."

מעצם טבעם, כל מצעדי ומסיבות הגאווה צריכים להציע ללהט"ב הזדמנות לחגוג את זהותם הייחודית. אנחנו יודעים שלא כולם באמת עושים את זה. אבל אחרי אחת השנים הכי גיהנומיות בזיכרון המודרני, מגיע לך ליהנות מגאווה.

אם אתה צריך להימנע מהטריגרים שלך עכשיו, עשה זאת. אסוף את החברים שלך, הפעלהסרט האהוב עליך להט"בי, ולהירגע. יש המון דרכים לא שגרתיות לחגוג, גם אם כןהפעם הראשונה שלך, גם אם זה רק אתה, מראה, וכמה הצהרות חיוביות.

לעומת זאת, אם אתה צריך לצאת לרחובות ולחגוג, אז עשה את זה! אספו את אותם חברים טובים, חבטו על התלבושת האהובה עליכם ולכו ליהנות באחד מהאירועים הרבים ברחבי הארץ.

"פשוט תשמור על עצמך", אומר שלדון, ומדגיש את התפקיד החשוב שמילא הטיפול בבריאות הנפש בחייו. "אולי בקרוב נעשה מצעד הגאווה שלנו".

אם אתה מרגיש שאתה רוצה לדבר עם מישהו על התנהגות האכילה שלך, התקשר לקו הסיוע של האגודה הלאומית להפרעות אכילה בטלפון 800-931-2237. אתה יכול גם לשלוח טקסט "NEDA" ל-741-741 כדי להיות מחובר למתנדב מיומן ב- שורת טקסט משבר או בקר ב אתר האינטרנט של העמותה למידע נוסף.