פייסבוק מאמללה את אמא שלי. היא יודעת את זה, והיא נגעלת מעצמה על כך שבכל זאת היא ממשיכה להקדיש זמן לגלול בין העדכונים האינסופיים שלה. אבל הלוואי שהיא ידעה שההתנהגות הזו לכאורה מחבלת בעצמה היא לא אשמתה - היא של פייסבוק.

בעקבות הקיימברידג' אנליטיקהוסוכנות לחקר האינטרנטגילויים, הבנתי שלמעשה לא ראיתי את המעשים של פייסבוק או את התפתחות הפלטפורמה שלה כמזעזעים או מרושעים. במקום זאת, הם הרגישו לי כשגיאות בלתי נמנעות ומטומטמות שנעשו על ידי אנשי עסקים תמימים וחמדנים; כריית כל הנתונים שלנו למטרות רווח, וזלזול במה ששחקנים גרועים יכולים לעשות עם המידע הזה, זה פחות או יותר מה שציפיתי מהם.

אבל אולי בגלל שאמא שלי תמיד השיגה יותר מפייסבוק ממני אי פעם, הניסיון שלה עם חברת המדיה החברתית הוא הפריזמה שדרכה הצלחתי לתפוס את עומק הבגידה של החברה הזו במשתמשים שלה, ובאמת, של עצמו.

והבגידה הזו חודרת עמוק.

הלוואי ויכולתי לעזוב אותך

כשאמא שלי ואני מדברים בטלפון, השיחה תפנה לפעמים לפייסבוק. כמו אמהות רבות, כאשר שלי הצטרפה לראשונה לפייסבוק לפני מספר שנים, היא התרגשה מהיכולת שלה לקשר אותה מחדש עם חברים לכיתה לא ברורים, ואפילו בני משפחה אבודים שחיים ברחבי העולם ("הידעת שיש לי 50 בני דודים בשיקגו?! ”). אמא שלי זכתה לחשוף זיכרונות וחברויות שאבדו במשך עשרות שנים, וזו הייתה מתנה שפייסבוק נתנה לה.

ברגע שרוב הקשרים נרקמו ותמונות רטרו פורסמו, היא התחילה להתלונן בפניי שפייסבוק זה מבאס זמן; שהיא תרים את מבטה, ושעה מהיום שלה תיעלם.

זה התחיל להיות מתסכל. ואז, זה הפך למשהו נוסף.

החל במהלך מסע הבחירות לנשיאות ב-2016, היא התחילה לספר לי איך לפייסבוק יש את היכולת להרוס לה את היום. הוויכוחים שהיא קוראת מבעד להם מטילים עליה את האפלה והייאוש כמו ענן סערה פוליטי המוצב מעל משרדה הביתי. הדעות שהיא רואה שהביעו אותם חברים ותיקים לכיתה שאיתם פעם כל כך שמחה להתחבר מחדש גורמות לה להרגיש רע. אפילו המאמרים ממקורות ליברליים יכולים לגרום לה לרצות לטמון את פניה בזרועותיה. אבל היא לא תמיד מפסיקה לגלול; והיא עדיין לא מחקה את החשבון שלה.

ייתכן שאמא שלי הייתה קורבן או לא הייתה קורבן של איסוף הנתונים של קיימברידג' אנליטיקה, פרופיל פסיכוגרפי ופרסום פוליטי ממוקד (מי יודע!). אבל לא משנה אם פייסבוק או אפליקציות עריקות אשמות, המידע האישי שהיא מסרה לפייסבוק כשהיא הצטרפה, והזמן שהיא בילתה מאז בפלטפורמה, נוצל ברשלנות, על חשבון רווחתה, למען של רווח תאגידי ופוליטי.

ירח הדבש הסתיים

במהלך השנה האחרונה, למדנו יותר ויותר על האופן שבו פייסבוק הייתה מרכזית בערעור היציבות החברתי והפוליטי של אמריקה סביב הבחירות לנשיאות ב-2016. ולמרות שברור שטרולים ויועצים פוליטיים רוסים ניצלו את פייסבוק, חשוב לזכור שהחברה של מארק צוקרברג היא שבנתה את הכלים האחראים למה שנקרא לסירוגין התערבות פוליטית, או לוחמת סייבר - ושהיא נכשלה שוב ושוב כדי להגן עליה. לקוחות.

ארגונים חיצוניים השתמשו בפייסבוק כדי לתמרן את המחשבות, הרגשות והפעולות של המשתמשים שלה ואת האקלים הפוליטי של מדינות שלמות. אם למנות כמה מקרים,כתבי האישום של מולרהראה שהיא הפכה לכלי הנבחר של חברת הטרולים הרוסית סוכנות מחקר אינטרנט להפצת מידע שגוי, והסתה של מחלוקת פוליטית בין השמרנים והליברלים כאחד. לאחרונה, הסדרת דוחותשצצו סביב קיימברידג' אנליטיקה הראו שעד 2014, פייסבוק אפשרה לאפליקציות צד שלישי לאסוף נתונים על מיליוני משתמשים ללא ידיעתם. אז נתוני פייסבוק הפכו לבסיס למודעות הפוליטיות הממוקדות ולפוסטים החברתיים הבוטים או בתשלום ששימשו להשפיע על הבחירות בארה"ב. מה שאיפשר את סביבת החדשות והמציאות המקוטבת והמפלגת יותר מבחינה פוליטית שגורמת לאמי לרצות לקרוע את שערה.

נוסף על כל זה, כנראה פייסבוקהסתכל לכיוון השני,לשים בצד פרויקטיםנלחם בבעיה ידועה, ולא הצליח לעצור את ההתעללות.

לא רק השחקנים החיצוניים, ולא סתם כישלון לפעול מצד פייסבוק, הם שהפכו את הפלטפורמה. המדיניות של פייסבוק עצמה לקחה את הנתונים שאנשים כמו שאמא שלי נתנה להם, והשתמשה בהם כדי להאכיל אותה במוצר שהשפיע לרעה על המדינה ועל האושר שלה. קודם כל, פייסבוקהפך למשווקת חדשות מרכזית, מה שגרם לעדכון של אמא שלי להיות ערבוביה של דעות, מאמרים וחדשות מזויפות שהיא מעולם לא ביקשה לראות. שנית, האלגוריתם של פייסבוקתוכן עם עדיפות למעורבות. אז ככל שמשתמש הקדיש זמן רב יותר להסתכל על משהו (נגיד, ויכוח סוער על הילרי), כך האלגוריתם יזין את המשתמשים בתוכן דומה. זה הכין את הבמה לחוויה סוערת שהעניקה עדיפות לזמן שהושקע על פני הערך שהושג. יתר על כן, פייסבוק הייתה חלוצה וקידמהפרסום מיקרו ממוקדלכולם, ממו"לים ועד פוליטיקאים.

פייסבוק בנתה את כל הכלים הדרושים, והמשיכה לפתח תכונות, שהובילו למקום הניצול הפוליטי וההרס רגשית שפייסבוק הפכה עבור כל האנשים שעדיין משתמשים בפלטפורמה משנת 2016 ועד היום: ההורים שלנו.

זה פשוט לא שווה יותר

כטפח באמצע האלף, איבדתי את כל האשליות שהיו לי פעם לגבי השימושיות והיושרה של פייסבוק לפני זמן רב. הפעם האחרונה שפייסבוק היה חלק מרכזי בחיי החברה הייתה בתיכון, כשכל מה שרציתי בעולם היה להפוך ל'פייסבוק רשמי' עם סוג החבר שלי. כעת, עם 13 שנים של תמונות ויותר מ-1,200 חיבורים, האפליקציה משמשת יותר כמכונת נוסטלגיה וככלי רשת. אני יודע שאם אי פעם אצטרך ליצור קשר עם מישהו מהעבר שלי, כנראה שאוכל לעשות זאת בפייסבוק. זה שירות שווה שעבורו אני מוכן לוותר על פרטיות; זה עדיין בחינם, אחרי הכל. אז אני מתעלם מהפרסומות ומאפשר כל הגדרות פרטיות הזמינות לי, ושמרתי את חשבון הפייסבוק שלי - אם כי יש להודות, במרחק זרוע.

אבל לאמא שלי אין מערכת יחסים כזו חיה ותן לחיות עם פייסבוק. במקום זאת, זה עדיין משחק תפקיד ביומה, ובחיי החברה שלה. אמא שלי רואה חברים קרובים ובני משפחה באופן אישי, ומדברת איתם בטלפון. אבל עבור הנדבך הבא של ידידות, פייסבוק היא עדיין מרכז. חבילות החיים שהרב הליברלי שלה מפרסם מצחיקים אותה, התמונות מתוכנית קיץ משנות ה-70 שמכר משתף הן פורטל מופלא. היא נשארת באתר, נותנת לפייסבוק יותר נתונים בכל הפסקה וגלילה (שלא לדבר על לייק או תגובה), כי זה עדיין מספק לה (ולדמוגרפיה שלה) שירות משמעותי. אבל השירות הזה האפפל כשחדשות פרטיזניות וקרבות נועזים החלו לשלוט בפלטפורמה. אין משמרתחזרה ל"אינטראקציות משמעותיות"יכול לבטל את הנזק הזה, זאק.

אז למה לא פשוט למחוק, או להשתמש רק לעתים רחוקות, באפליקציה? היה לי קל יותר לזרוק את פייסבוק כנראה בגלל שמה שאמא שלי מצאה כל כך חשוב בו מעולם לא ממש הדהד עבורי: אף פעם לא באמת איבדתי קשר עם אף אחד, כך שלעובדה שאנחנו יכולים להתחבר מחדש בפייסבוק אין הרבה כוח. בגלל שלא הערכתי את פייסבוק - או שלא הערכתי הרבה זמן - הטעויות שלה לא פגעו בי במיוחד. יותר ראיתי בפטירתה של פייסבוק את גורלן הבלתי נמנע של חברות טכנולוגיה שחושבות יותר על "שיבוש" מאשר על השלכות.

אבל לראות את המצוקה של אמא שלי גורם להקלה חדה על הבגידה של פייסבוק במשתמשים שלה. ולמען האמת, אני כועסת.

הצעת הערך של פייסבוק הייתה נהדרת, במיוחד עבור אנשים כמו אמי, שלא הייתה לה דרך אחרת להתחבר מחדש עם חברים רחוקים. אבל עכשיו, כשזה הפך להיות הדמנטור של אמריקה, שגוזל את הדעות, הנתונים והזמן שלנו לדולרים של פרסומות, הצעת הערך נראית יותר כמו הרגל סמים עם תשואה פוחתת, שומר על אנשים מחוברים כדי לגרום להם לשאוב את הפלטפורמה עם המחשבות והרגשות שלהם, הקנייה שלהם והרגלי הצבעה. אולי זו הסיבה שכל ההצהרות של פייסבוק על "אנשים קודם כל" נופל כל כך - כולנו יודעים על מה המשחק באמת, עכשיו.

אמא שלי לא צריכה לבחור בין שמירה על קשר עם חברים, לבין דיאטה דיגיטלית של מחלוקת. אבל פייסבוק ערערה את מה שהפך אותו למוצר נהדר על ידי טיפול חסר אחריות בנתוני המשתמשים שלה ואי שמירה על מוצרי הפרסום שלה. אז המציאות היא שכעת, היא כן צריכה לבחור - והבחירה ברורה.

גם אם פייסבוק פעם נתנה לאמא שלי את המתנה של חיבור מחדש ורשתות חברתיות, זה פשוט לא שווה את זה יותר. עכשיו, הגיע הזמן להתנתק.